"התבוללות" הוא מונח בעייתי, אבל...
במשך 300 שנה חיינו יהודי קוצ'ין בהרמוניה עם שכנינו בני שלוש דתות אחרות תוך שמירה עקשנית על יהדותנו. אפשר לעשות זאת גם בישראל
המונח "התבוללות" לא נעים לקריאה או שמיעה, משום שהוא מבקר יחסים שנולדו מאהבה אמיתית וטהורה, אבל הוא מתייחס לסוגיה בעלת מהות ומשמעות. אני בן לקהילה הקוצ'ינית שעלתה לישראל בשנות ה-50 ממדינת קרלה שבדרום הודו, אזור מחיה שהיה משותף לארבע דתות שונות - היהודית, המוסלמית, ההינדו והנוצרית. מאז המאה ה-17 התנהלו החיים שם במעין "קהילה של קהילות", תוך קיום יחסי עבודה, חיי מסחר ופרנסה וכבוד הדדי. כל קהילה שמרה באופן הדוק על אופיה ודמותה תוך מתן כבוד לאחרות, והחיים התנהלו על מי מנוחות ללא שום ביטוי של אנטישמיות.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
כשפעילי הסוכנות הגיעו לבדוק אפשרות להעלות את יהודי קוצ'ין לישראל הם מצאו שם קהילה מפוארת - דתית ומסורתית - עם בתי כנסת, תפילות, ומזמורים ייחודיים לעדה. קנאות לערכי היהדות שמרה מהתבוללות שאחרת הייתה מתרחשת באופן ודאי על רקע החיים המשותפים באזור גיאוגרפי אחד.
הקהילה מנתה פחות מ-2,000 איש – נתון נוסף שעלול היה לתרום לסכנת התבוללות מהירה והרסנית לקהילה כולה - אבל פקידי הסוכנות מצאו שם קבוצה יהודית מגובשת, ולמעט כ-20 משפחות עלו כולם לארץ.
היום מונה קהילת יהודי קוצ'ין בארץ כ-6,000 איש השזורים ומעורבים היטב בחיים במדינה. הרוב הופנו להקמת יישובים חקלאיים, ועד היום אנחנו עוסקים בחקלאות – מכפר יובל בצפון ועד נבטים בדרום.
המסקנה המתבקשת היא שהתבוללות בתחילת קיומה של הקהילה, לפני כ-300 שנה, הייתה מונעת מהרעיון הציוני לפגוש את יהודי קוצ'ין ולהפיק מהם את תרומתם הגדולה למפעל כולו.
התבוללות, חרף אי הנוחות שהמונח מעורר, היא סכנה ממשית למדינת ישראל ולמפעל הציוני כולו. לכן אפשר להמשיך בישראל ב"מודל הקוציני" – של יחסי כבוד והרמוניה בין הדתות השונות החיות בישראל, אך תוך שמירה על עקרונות היהדות.
מאחר שכאמור התהליך מתחיל בהתאהבות פשוטה וטהורה, שאינה מבחינה בעדתו של מי מבני הזוג - כמו במקרה של לוסי אהריש וצחי הלוי שהחזיר את הדיון לכותרות - הפתרון כנראה יהיה גיור בתנאים מועדפים ומקלים, ולא כפי שמתקיים היום.
- נחמיה יפת הוא חקלאי, בן דור שני לעליה מקוצין
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
