"בתי קיבלה 57 במתמטיקה - ואני שמחתי"
כשבתה של קרן קוטין סיפרה לה שנכשלה בבוחן היא הייתה מרוצה כי הבינה שהילדה למדה להתאכזב ולהמשיך הלאה, ולא להישבר. "למדתי לאפשר לילדה שלי ליפול ולנער בעצמה את הבוץ מהברכיים, ולא להתערב מיד עם עצות והמלצות"
אני מכירה את הבת שלי ויודעת שהיא מאוכזבת. אני יודעת שהיא ממש לא אוהבת לקבל ציונים נמוכים, במיוחד לאור העובדה שהיא תלמידה מצטיינת שרגילה לקבל ציונים מעל 90. היא גם ביקשה ממני עידוד במפורש (היא ממש אמרה: "אמא תגידי משהו שיעודד אותי"). ואני - מחוייכת.
נזכרתי בכל הפעמים שהיא התקשרה אליי שבורה. פעם כי לא התקבלה למועצת תלמידים ופעם כי לא קיבלה תפקיד עם טקסט בהצגה ופעם כי חברה שקבעה לבוא ללמוד איתה ביטלה. בלימודים לרוב היא ממש טובה וגם מאוד אהובה על המורים והמורות. אז היום, כשהיא שולחת הודעה קולית ואני שומעת שהיא מאוכזבת, אבל לא שבורה, אני מרשה לעצמי לחייך. היא תתגבר, אני
שקטה.
כישלון הוא חלק מהתהליך
אני גאה בה וגאה גם בעצמי. גאה בה כי היא למדה שכישלון הוא לא מצב סטטי. הוא לא סוף של דרך. הוא אחד הדברים שקורים בדרך להצלחה. כישלון הוא אכן לא נעים, אבל קורה. אם רואים בו חלק מתהליך, אפשר להתגבר עליו יותר בקלות. לקום, לנער את הבוץ מהברכיים, להתבאס קצת מהכתמים על המכנסיים ולשאת אותם בגאון בהמשך הדרך.
קראו עוד:
- למרות המוגבלות - הדוד והאחיינית עשו טריאתלון
- שעון חורף: 4 עצות שיעזרו לך עם הילדים
- הוואטסאפ המשפחתי של הורים גרושים
אומרים שאם ננסה להמנע מכשלונות, נלך רק במישור ולעולם לא נדע את היופי המרהיב שנשקף מפסגת ההר. אני מהצועדים במישור, וזה אירוני, כי הנוף האהוב עלי הוא הנוף ההררי. בדרך לאילת אני מתמוגגת ומהופנטת מההרים שבצידי הדרך. אני נהנית לצפות בעוצמה שההרים משדרים, ואני לא נוטה לטפס עליהם וגם לא נוטה להסכים לכישלון. אז אני משחקת בקטן והולכת במישור. מקסימום עולה על איזו גבעה.
אז למה אני גאה גם בי? כי גם אני לומדת. לומדת שכישלון היא לא מילה גסה. אז אני מאפשרת לילדה שלי ליפול. למדתי לתת לה מרחב להצליח וגם להכשל (גם את ה-90 וגם את ה-57 היא השיגה לגמרי בעצמה), להחזיק לה את היד ולחבק גם כשטוב וגם כשפחות. בלי להתערב.
להיות עסוקים במטרה
אחד הדברים היפים שקורים בהורות זה שאנחנו זוכים לקבל למידות על עצמנו מתוך ההורות שלנו. כשילד מתחיל לעמוד ומנסה ללכת, הוא נופל לעיתים תכופות. הוא לא מתישב שם אחרי הנפילה הראשונה וממרר בבכי על מר גורלו. הוא קם ומנסה שוב.
כלומר, הילד לא רואה בנפילה כישלון שבגינו לעולם לא יוכל ללכת, אלא חלק ממשהו שקורה בזמן שהוא מנסה. הוא עסוק במטרה.
אני למדתי בהורות שלי להיות עסוקה במטרה, והמטרה שלי בהורות היא הבוגרים שאני "אשחרר" לעולם בעוד כמה שנים ואילו אנשים אני רוצה שהם יהיו - אנשים שמעזים לחלום ולהגשים, אנשים שסומכים על עצמם שיצליחו, אנשים שמטפסים על הרים.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
המשמעות של להיות עסוקה במטרה היא שלמדתי לאפשר לילדה שלי ליפול ולנער בעצמה את הבוץ מהברכיים, ועל כן אני גאה גם בי. למדתי שהרבה יותר מענין לאפשר לילדה שלי להתאכזב כשהיא מקבלת 57 ולא להתערב מיד עם עצות והמלצות.
לתת לה להסיק לעצמה מסקנות: אולי לא למדה מספיק, אולי המבחן לא היה מותאם, אולי סתם היה לה יום פחות טוב (ואולי היא לא אמורה לקבל 90 בכל המקצועות?!).
לדעת שהיא למדה לבקש תמיכה כשהיא צריכה. לדעת שיש לה ביטחון שהיא לא נשברת מכל אכזבה קטנה ושהיא יכולה לסמוך על עצמה שהיא תתגבר.
היא ואני כבר יודעות שכישלון הוא הדרך להצלחה הבאה.
קרן קוטין, מדריכת הורים ומנחת קבוצות הורים - הורות מבטן ולמידה
לפנייה לכתב/ת 
