הלאה הסושי: היפנים כבר לא רוצים אורז, והחקלאות גוססת
צריכת האורז ביפן צנחה ב-50% ב-50 השנים האחרונות. הצעירים, שסיגלו לעצמם את אורח החיים המערבי, אינם מעוניינים לעבוד בחקלאות. החקלאים המזדקנים נותרו לבדם, נאבקים כדי לשרוד
צריכת האורז הצטמצמה בכ-50% ב-50 השנים האחרונות. ככל שדור החקלאים והצרכנים המבוגר פוחת, כך גובר החשש שהתעשייה הזו לא תוכל לשרוד בשוק גלובלי תחרותי.
עוד סיפורים מרתקים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
קאזואו אוגורה, חקלאי בן 66, הוא אחד מברי המזל. בנו יויצ'י החליט ללכת בעקבותיו ולהצטרף לעסק המשפחתי. אוגורה האב מביט בגאווה כאשר בנו בן ה-38 משתמש במכונה שתוכננה במיוחד לשתול את הקציר של השנה, לאורך שדות אורז זהובים המשתרעים עד האופק.
אוגורה הסביר כי כדי לשרוד צריך לייצר מזון איכותי במחיר סביר, ולנצל את היתרון הכלכלי של ייצור בקנה מידה גדול. עתיד החווה שלו הממוקמת בקאזו, כ-50 ק"מ מצפון לטוקיו, נראה מובטח עם הצטרפות בנו לעסק, אבל חוות לגידול אורז בכל רחבי יפן נמצאות בהליכי גסיסה בשל גילם המבוגר של החקלאים, שכן הגיל הממוצע של חקלאי אורז עומד על 67.
"הייתי היחיד מבין 220 הסטודנטים בבית הספר המקומי שלי שפנו לחקלאות", סיפר יויצ'י. "אין הרבה אנשים בשנות העשרים לחייהם שפונים לחקלאות".
חוות רבות נאלצו לסגור את שעריהן כשהמכונות שלהן התקלקלו, משום שהחקלאים לא יכלו להרשות לעצמם להחליף את הציוד היקר. "מכונות הופכות יקרות יותר מדי שנה. כדי להחליף אותן דרושה רמה מסוימת של רווח אבל זה קשה כשאתה בעל חלקה קטנה", הוסיף יויצ'י.
משפחת אוגורה הצליחה עד כה להישאר בתחרות בזכות שילוב כוחות עם שתי משפחות אחרות. יחד הם מחזיקים בשדות אורז בשטח הגדול כמעט פי 100 מגודלה של חלקה ממוצעת. את האורז שלהם, מזן קושיהיקארי, הם מוכרים ב-300 ין (2.66 דולרים) לקילוגרם.
אף שצריכת האורז ביפן נמצאת בצניחה כבר יותר מחצי מאה, מעמדו היוקרתי בתרבות היפנית - שבה הוא משרת אפילו מטרה דתית בטקסים - הבטיח את הישרדותו עד כה. זאת בזכות הסובסידיות הנדיבות שנועדו לשלוט באספקה ובמחירים, והפכו את חקלאות האורז לאחת התעשיות המוגנות ביותר ביפן. אך ממשלתו של שינזו אבה שינתה השנה את מדיניותה בנושא, וקראה לחקלאים להיות תחרותיים יותר.
"החקלאות היפנית נמצאת בנקודת מפנה", אמר קן סאיטו, שהיה שר החקלאות עד תחילת החודש. "החקלאים צריכים לחשוב על ייצור מזון שיש לו ביקוש. יותר מתמיד, הם צריכים להיות קשובים לשוק".
אבה נערך בימים אלה למשא ומתן אפשרי עם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בנושא המסחר. מומחים מעריכים כי ייתכן שיהיה עליו לעשות ויתורים בתחום החקלאות ובהם המכסים הגבוהים של יפן על האורז המיובא, כדי להימנע ממכסים גבוהים על יצוא מכוניות ומוצרים נוספים לארה"ב.
אבל גם גל גדול של זנים מיובאים וזולים יותר של אורז לא צפוי לשנות את טעמם של הצרכנים היפנים, שבדרך כלל מעדיפים את התוצר המקומי, גם אם המגוון דל, על פני גרסאות זרות. לפי נתוני משרד החקלאות היפני, פחות אנשים ביפן אוכלים אורז באופן כללי, והצריכה השנתית לנפש צנחה מ-118.3 ק"ג ב-1963 ל-54.6 ק"ג ב-2015.
מיצויושי אנדו, מומחה לחקלאות באוניברסיטת טוקיו, אמר כי "עתיד התעשייה אינו מזהיר". לדבריו, "חקלאי אורז צריכים לשפר את התחרותיות שלהם. גם ייצור בקנה מידה גדול הוא הכרחי".
מעבר לייצור בקנה מידה גדול אינו פשוט באזורים ההרריים - שם מתקיימים 40% מהמשקים החקלאיים ביפן - בגלל מגבלות גיאוגרפיות שמונעות מהחקלאים להרחיב את חלקותיהם. לדברי אנדו, עם הורדת הסובסידיות, "מספר החקלאים שיכולים לשרוד מוגבל, והיקף צריכת האורז לעולם לא יגדל שוב".
לפנייה לכתב/ת 
