טוב, אבל לא מצוין / טור
מכבי תל אביב לא הובסה נגד אולימפיאקוס למרות שנאלצה להסתדר ללא שני הגארדים המובילים שלה, אבל הייתה חייבת לשחק טוב יותר וללכת בעיקר על טאריק בלאק הנהדר. עידו אשד לא מבין למה הצהובים לחצו רק בדקות האחרונות
נו, אז זה עבר בשלום (ואחווה). כלומר מכבי לא הובסה, הפסידה רק בחד ספרתי, שיחקה טוב לפרקים, יכולה לקחת כמה דברים טובים להמשך הדרך, והכי חשוב, אף שחקן נוסף לא נפצע. להגיע בלי שני הגארדים המובילים, שאחד מהם הוא מנהל המשחק, הגו-טו-גאי והקלע המוביל שלך, ועדיין לקלוע 80 נקודות מול קבוצה קשוחה ומאומנת, זה טוב.
מכבי ת"א הפסידה 88:80 לאולימפיאקוס
טוב, אבל לא מצוין. וייתכן שמכבי, כבר בשלב הזה, לא יכולה להרשות לעצמה להיות "רק" טובה. כי אתה יכול להישאר פרווה וללכת על בטוח, להמשיך באותה שיטה, לגלגל שחקנים ולנסות הרכבים, ולקוות שייצא משהו טוב. אתה יכול להמשיך לשמור אישית כל המשחק, פה ושם חילופים, ולקוות לגרום ליריב להחטיא שלשות כמו ברבע הראשון. אבל בגישה הזו, מכבי עלולה לעמוד בקרוב על מאזן 5:1 (אחרי ברצלונה בחוץ וריאל בבית), ולתת פור גדול מדי לליגה.
למשל, מכבי היתה יכולה וצריכה ללחוץ יותר, מול קבוצה שמנוהלת על ידי קאנון ותיק (ספאנוליס), שרוב הזמן נראה שממש לא בא לו לשחק, ומאבד כדורים ברשלנות (4 איבודים רשומים ועוד כמה בגלל מסירות קשות). ומתי מכבי לחצה? בשתי דקות האחרונות, כשכבר לא היה סיכוי ריאלי לנצח, וכמובן שחטפה כדורים וקלעה סלים קלים. אז למה רק בדקות האחרונות? למה לא כאסטרטגיה, כשאתה חייב לחפות על היעדרו של הסקורר הראשי ולהשיג סלים קלים? כי ללחוץ זה להעביר את האחריות מהשחקנים למאמן. אבל איפה התעוזה? באותה נשימה, מכבי היתה חייבת לשמור חלק מהמשחק איזורית. היוונים לא קלעו טוב, והתבססו על חדירות והוצאות, שאיזורית יכולה לעצור. אבל מי שלא לוקח סיכונים לא לא יכול לייצר הפתעות.
מכבי היתה חייבת לשחק יותר על בלאק. השלשות שנכנסו בהתחלה יצרו תחושה שזו הדרך, אבל המספרים מתאזנים, ולמרות האחריות שלקחו קיין וקאלוירו בשלשות, העבודה העיקרית של הגארדים היא להשתמש בסנטר המאסיבי עם הידיים כל כך טובות שלה. אבל הוא ממש שיווע לכדורים, וניכר שאין ממש תרגילים שמיועדים לסדר לו עמדה קרובה לסל. (מסירה ראשונה של קיין אליו רק בדקה ה 16). דווקא היה ניסיון לעשות משהו מעניין, כשטיוס שיחק יחד עם בלאק לכמה דקות. אבל הרכב כזה חייבים לתרגל, וללמד משחק בין גבוהים. טיוס די מתוסכל ממעמדו ומראה את זה כמו תמיד כשלא מתאים לו. ואובראיינט בשלו, כישרון גדול שלא מחובר למשחק הקבוצתי. וג'ייק כהן הולך לאיבוד על הספסל.
וכן, מכבי היתה חייבת להתכונן מראש ולהכין את עמדת הרכז. עוד בתחילת העונה לא הבנתי למה אמר המאמן: "שיחקנו עם רכז אחד בלבד" אחרי ההפסד מול פאו. ג'ון דיברתולומאו
הוא רכז מצוין, לוחם, שומר, וגם קלעי טוב, למרות ה 1-7 משלוש אמש. אם יקבל ביטחון יחזיר אפילו יותר. אבל להשתמש בקיין וברול זה משהו שמתיש אותם ומונע מהם לקלוע. וזה אחרי שקיין היה מאוד מאופק ומדויק אמש. השלישיה הזו הצליחה לקלוע 46 נקודות, 50% יותר מהממוצע שלה. ועדיין מכבי היתה מפוזרת רוב המשחק.
אז במשחק שאין בו מה להפסיד, מכבי הפסידה הזדמנות לגדול וללמוד לקראת שני המשחקים הבאים. מלבד קיין, למכבי אין היררכיה ואין רוטציה מסודרת. אפילו בהיעדר שני שחקנים מרכזיים, הקבוצה חיה על ניסוי וטעיה לאורך כל המשחק. לפחות 20 חמישיות שונות (בלי לספור בדיוק), מעט מאוד חיבור קבוצתי. ושוב, לחץ, איזורית, ריצה, הם דברים שמייצרים את החיבור הזה מעצם אופיים. אבל זה קרה מעט מדי ומאוחר מדי. נכון, זה צפוי לרגל היעדר הכוכב, אבל אפשר ללכת על בטוח, לקבל ולהבין ולתרץ, אבל אפשר היה גם להפתיע, לקחת סיכון ולהעז. ומכיוון שזה לא קרה, נראה היה שגם אם ישחקו עוד שבוע, מכבי לא תנצח. באופן סמלי, המשחק הסתיים בדיוק על הליין של הווינר. הכל צפוי, צפוי מדי.
לפנייה לכתב/ת 
