האזור שלי נשרף כבר 212 יום ברציפות

מאז 30 במרץ אפוף עוטף עזה בעשן הטרור. והממשלה? "מגיעה להבנות". כלומר, היא מחכה לסבב הבא כדי לסיים אותו ולחזור לאותו מקום

מתן צוריפורסם: 26.10.18 , 08:35

שריפה בקיבוץ זיקים בעוטף עזה (צילום: אתי דויטש)

שריפה בקיבוץ זיקים (צילום: אתי דויטש)

תושבים בישראל ששומעים את הדיווחים בחדשות על המתרחש בגבול רצועת עזה - הפגנות, טרור הבלונים, פה ושם ירי רקטות - אומרים לעצמם: "הנה זה קורה, אוטוטו הסלמה, מלחמה". מוטב שנעמיד את הדברים על דיוקם: בעיניים שלנו, תושבי עוטף עזה, אנחנו מזמן בהסלמה. 212 ימים של סבב מסחרר ומתיש. העובדה שעדיין לא קישטו אותו בשם מלחמתי קרבי, מהסוג שפולט המחשב בצה"ל, לא אומרת שזה לא המצב.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

חרף דיווחים תדירים על הבנות, יישובי עוטף עזה נמצאים תחת מתקפה עקבית מאז 30 במרץ, אז החלו הפלסטינים בעזה את "קמפיין צעדת השיבה". 212 ימים של טרור שרפות, עפיפונים ובלונים שכילו יותר מ-30 אלף דונם, הפגנות על הגדר והבערות צמיגים שגורמים למחנק. אחרי שבעה חודשים של התפרעויות על הגדר יש משפחות שמעדיפות לבלות את סופי השבוע הרחק מהבית ומהעשן, ובעיקר הרחק מהפחד שמא יפלו טילים.

המצב בעוטף נע בין שיגרה לבין חירום, מתנדנד כל יום בין שני המושגים. זה אומר שאין הנחיות מיוחדות לתושבים, אבל כל יום מרעננים ומשננים הנחיות זהירות בכל הקשור לתופעת הבלונים, בעיקר בקרב ילדים.

זה אומר שמשפחות אמנם לא ישנות בממ"ד, אבל חלון הפלדה סגור כבר שבעה חודשים והחדר הקטן והמוגן ערוך ומוכן לשהייה ממושכת. זה אומר שבימי שישי בצהריים ואחר הצהריים אפשר לצאת לטיול אופנים עם הילדים בשדות, אבל לקחת בחשבון שאולי מסך של עשן צמיגים וגז מדמיע ישטוף אותך ואת הקטנים. זה אומר שאם מקפיצים את הילד למסיבת יום הולדת של חבר מהכיתה, ברור לך שהוא יעשה הקבלה בין בלון יום הולדת לבלון תבערה או נפץ.

באופן יחסי, יאמרו מי שיאמרו, אין מה להתלונן. הרי יישובי עוטף עזה למודי מלחמות קשות יותר כמו "עופרת יצוקה" ו"צוק איתן". אנחנו אכן מחושלים. יושבים לאורך הגבול אלפי תושבים ומתחשלים יום-יום בשם אהבת המדינה ושמירה על גבולותיה. ביישובי עוטף עזה חיים אנשים שבחרו בראש ובראשונה לחיות חיי קהילה. הם אוהבים חיי ערבות הדדית, תרבות וחופש פעולה. זאת ציונות מודרנית. אנחנו מוכנים לספוג ולעמוד איתנים מול כל אתגר ויש לנו סבלנות ואורך רוח. אבל מה אתכם, המדינאים שלנו? מה אתם עושים כדי שהדבר הזה ייעצר?

גם לחוסן האוכלוסייה יש תוקף. הוא יימשך רק בתנאי שההנהגה תוביל מהלכים לבניית עתיד טוב יותר. אם זה בדרך של מלחמה ועמידה מול האויב - נעמוד בזה. אם זה בדרך של מו"מ ארוך ומייסר שסופו בשורות טובות – אדרבא, נעמוד גם בזה. אבל הכי גרוע הוא הקיפאון. לא לכאן ולא לכאן.

יושבים המנהיגים שלנו ומחכים למלחמה שתבוא כדי לסיים אותה ולחזור לאותה הנקודה. מה שמתיש אותנו התושבים זה לא תמיד המצב הביטחוני, אלא בעיקר ההתנהלות המתישה שלכם - המנהיגים.