זה נגמר בדם
טראמפ לא שלח את מעטפות הנפץ לדמוקרטים וגם לא החזיק את הרובה שטבח במתפללים בפיטסבורג. אבל הוא כן יצר את האווירה המסוכנת שמאיימת להצית את החברה האמריקנית. פרשנות
פיטסבורג. למילים יש כוח, וכאשר הן נוטפות רעל, מערבולת שנאה, דוחות את השונה והאחר הן גם הורגות. דונלד טראמפ, למען הסר ספק, הוא לא אנטישמי. כנשיא חף מאידיאולוגיה, השקפת עולם או ראיה היסטורית, אין לו כלים להבין את משמעות האנטישמיות. אבל בהחלט ניתן לומר כי מאז שנבחר לנשיא - קבוצות הגזענים, לרבות האנטישמים שבהם, הרימו את ראשם.
לאחר אירוע הדריסה בשרלוטסוויל לפני כשנה, שבו התייחס טראמפ לניאו-נאצים באותה טרמינולוגיה שבה התייחס למפגינים נגדם, הוא למעשה נתן לגיטימציה לשינוי הטון. וזה לא המקרה היחיד: בין תומכיו של טראמפ מצויות קבוצות גדולות הדוגלות בטוהר הגזע ובעליונות הגזע הלבן (White Power).
ארגונים וקבוצות ניאו-נאציות שהסתתרו בשוליים במשך זמן רב, חזרו לחיים ויצאו מהמחתרת. טראמפ לא התנער מהם. לא גינה אותם ממש, לא מתח קו מפריד בינו לבינם. כשהקרקע בוערת, והעומד בראש הפירמידה מלגלג מתוך הבית הלבן על שונה, על אחר, על כל מי שלא דומה לו - זה יכול להיגמר בדם. וזה מה שקרה גם בפיטסבורג.
באווירה שבה החברה האמריקנית שסועה ומפולגת יותר מאי פעם מצד אחד, ומצד שני 300 מיליון כלי נשק מפוזרים ללא פיקוח - רובים ומקלעים הזמינים לכל רוכש, גם למעורערים בנפשם, וגם לאלו שמאיימים לעשות בהם שימוש - טבח כזה בבית כנסת הוא בבחינת כרוניקה ידועה מראש.
טראמפ גינה את הטבח, כמובן. הוא גם משתמש בהזדמנויות טרגיות מסוג אלו כבעלה התאנה - הרי הנכדים שלו יהודים, הוא מכבד את בני הדת הזאת ואת מדינת ישראל, הוא הרי העביר את השגרירות לירושלים. אלו מילים יפות השמורות לטרקלינים שבהם הוא מתהלך. את שפת הרחוב הבריונית הוא שומר לעצרות הבחירות המקומיות, שם הוא מדליק את השטח בשנאה יוקדת.
בשבוע שעבר הוא אפילו לא טרח לומר מילה של הזדהות עם שני הנשיאים הדמוקרטים לשעבר, אובמה וקלינטון, שקיבלו מעטפת נפץ בדואר. הוא כמובן גם לא אמר מילה טובה לרשת CNN שגם אליה נשלח מטען. הנשיא צריך עכשיו להביא לניצחון הרפובליקנים בבחירות האמצע בשבוע הבא, והוא יודע טוב מכולם מה תומכיו הנאמנים ביותר, ה"בייס", אוהבים: הם רוצים לשמוע אותו נכנס בתקשורת ומכנה אותה בבוז "אויב העם". הם אוהבים לשמוע אותו מטיל ספק במקום הולדתו של אובמה וטוען שהוא בכלל נולד באפריקה, ועל כן היה "פייק נשיא".
טראמפ בנה לעצמו בועה של מציאות מדומיינת ועולם אלטרנטיבי. הוא בכלל סבור, כפי שאמר מיד לאחר הטבח, כי אם היה נשק למתפללים - הכל היה אחרת. כמו שאמר אחרי מקרי טבח בבתי ספר אחרים: הוא היה רוצה לראות כל מורה בכיתה עם לפחות נשק חצי אוטומטי ברשותו.
ארה"ב מעולם לא הייתה חצויה כפי שהיא עכשיו, ומעולם שני חצאיה לא היו כל כך עוינים זה לזה. חצי מהאמריקנים מביטים עם רצח בעיניים לחצי השני,
וטראמפ יכול לומר מילים של פיוס וטיוח כמה שהוא רוצה. הכאוס הזה משרת אותו היטב, בעיקר לקראת הבחירות שיתקיימו ביום שלישי הבא. אם היו זולגות לו דמעות מהעיניים מול תמונות הזוועה מפיטסבורג, מן הסתם היו אלו דמעות תנין. הוא לא החזיק את הרובה שכוון לראשי המתפללים בשבת בבית הכנסת "עץ החיים". הוא גם לא שלח את מעטפות הנפץ למתנגדיו הדמוקרטים. אבל הוא כן יצר את האווירה המסוכנת שמאיימת כיום להצית את החברה האמריקנית.
לפנייה לכתב/ת 
