ביקרנו בסיישל - גרסת גן העדן של כדור הארץ
רק שש שעות טיסה מכאן, איי סיישל קרובים יותר ממה שחשבתם. קשה שלא להתאהב במדינה שאוסרת לבנות בניינים שיהיו גבוהים מעצי הקוקוס הגדולים בסביבה. וכן, יש גם את מי הטורקיז המשגעים, המלונות המפנקים והתושבים שמוסיפים המון. כל הפרטים על השם החדש ברשימת המשאלות שלכם
יוצר הסרטון: אסף קוזין
יש מקומות בעולם שמספיק להגיד את שמם והמוח כבר מפליג בפנטזיות. אז סיישל? זה כזה, רק שהדמיון פשוט עושה עוול למציאות. כדי לשים את הקלפים על השולחן כבר בתחילת הכתבה אדגיש כי זול זה לא יהיה, אבל על דברים טובים צריך לשלם. במקרה הזה מדובר כנראה בתשלום של שתי משכורות ממוצעות - לפחות. האם זה שווה את זה? תקראו ותחליטו בעצמכם.
איי סיישל, שנשמעים כיעד המרוחק עשרות שעות טיסה מכאן עם כמה טיסות ודרך הגעה מסורבלת, נמצאים למעשה רק שש שעות טיסה מישראל, אם אתם מגיעים בטיסה ישירה. הדרך היחידה להגיע לסיישל ישירות וללא עצירות ביניים היא באמצעות שתי סוכנויות בארץ.
שתיהן מספקות חבילות מלאות הכוללות את הטיסה הישירה במטוסים חכורים של חברות תעופה ישראליות, מלון והסעות בין השדה למלון. אם תרצו לעשות זאת באופן עצמאי, תיאלצו לטוס בטיסת קונקשן דרך טורקיה או אתיופיה וללא נציגות ישראלית בשטח.
אז מה הופך את קבוצת האיים הזאת למקום שמושך אליו את עשירי העולם, ובעצם את כל מי שמחפש נופש קצת אחר? במילה אחת: הטבע. בשתי מילים: הטבע והאנשים. לא חסרים בעולם איים אקזוטיים ויעדים שמספקים נוף של מי טורקיז וחולות לבנים, אבל להבדיל מרובם – בסיישל זה מורגש ומוגש אחרת. אגב, סיישל היא גם אחת המדינות הטרופיות היחידות שלא תמצאו באזור שלה חיות ארסיות או מסוכנות.
זהו, מהרגע שיצאתם את שדה התעופה, הגוף בכוננות ספיגה של אין-ספור מראות ונופים, שגורמים לעיניים לשתות הכל ולא לרצות למצמץ לרגע. ההסעה ברחבי האי המרכזי והגדול בסיישל, מאהה, כרוכה מצד אחד בחששות קלים, לאור מערכת כבישים די רעועה ולא מפותחת, ובעיקר מאוד מפותלת וצרה; מצד שני, כל חשש או הרגשה שלילית לא מחזיקים מעמד כי הנפש כבר במקום אחר, היא נמצאת בגן העדן - גרסת כדור הארץ.
מלבד האי המרכזי מאהה, שבו נמצאים מרבית המלונות והבירה ויקטוריה, ישנם עוד שני איים ששווים ביקור:
האי פרלין (Praslin) הוא השני בגודלו מבין איי סיישל. אחת הסיבות להגיע אליו היא שמורת הטבע הענקית "עמק מאי" ( Valee de mai). בשמורה, שהוכרזה על יד אונסק"ו ב-1983 כאתר מורשת עולמית, גדלים הקוקוסים שהפכו לסימן ההיכר של כל סיישל. מלבד הקוקוסים ה"רגילים" שרובנו מכירים, ישנם שני סוגים נוספים הגדלים רק כאן באופן ייחודי לאי: קוקוס נקבי וקוקוס זכרי.
בפרלין ישנם גם מספר חופים יפים, הבולט מביניהם הוא אנס לאזיו (Anse Lazio). הכינו מצלמות שלופות על כל סוגיהן, וגם זיכרון פנוי למספיק תמונות שלא תוכלו להפסיק לצלם כאן, כי זו רק ההתחלה.
מלבד שמורת הטבע והחופים יש בסיישל לא מעט מלונות, כך שניתן לחלק את השהות בסיישל בין האי מאהה לפרלין ולאי הנוסף: לה דיג (La Digue).
אל לה דיג אפשר להגיע במעבורת של רבע שעה מפרלין או ישירות ממאהה. ולמה אסור לפסוח על האי הזה, אפילו יותר מהקודם? מהסיבה הפשוטה שכאן תמצאו את החוף העונה להגדרה "הכי יפה בעולם".
החוף עם השם הארוך אנס סורס ד'ארז'אן (Anse Source D'argent) שווה לפחות שעתיים-שלוש של בילוי. ראשית, כי את עשרים הדקות הראשונות תבזבזו על עיכול של מה שהעיניים רואות, ועל יציאה מההלם שבו תהיו ככל הנראה.
החוף, שנראה כתפאורה מושלמת לכל סט צילום שהוא, כאילו מיטב המעצבים והאדריכלים בעולם תכננו אותו בקפידה, אכן אירח כמה סצנות מפורסמות: הסרט "הלגונה הכחולה", אי שם מתחילת האייטיז (וד"ש לברוק שילדס), הסרט "להתחיל מחדש" משנת 2000 בכיכובו של טום הנקס, וגם הסרט הצרפתי-פורנוגרפי "עמנואל" מ-1974 שהותיר חותם עד היום - כל אלו צולמו בחוף הזה.
איך מגיעים?
אל פרלין ניתן להגיע במספר דרכים. הראשונה היא טיסה פנימית ממאהה. מחיר טיסות הלוך ושוב נע בין 250 ל-300 אירו, תלוי במועד ההזמנה. גם מסוק פרטי הוא אפשרות, והמחיר הכולל הוא 1,200 אירו לכיוון, עד ארבע אנשים.
האפשרות הזולה מבין השלוש היא מעבורת שעולה כ-40 אירו לכל כיוון, אך חשוב לציין כי מדובר בחוויה לא פשוטה – בעיקר למי מכם הסובל ממחלת ים, וגם לאלו שחושבים שלא.
אפשרות המסוק ממאהה לאי השלישי, לה דיג, מעט יותר יקרה: 1,800 אירו לארבעה אנשים לכיוון אחד. הדרך המועדפת והנוחה מכולם היא לקחת יום טיול שלם, הכולל הפלגה ממאהה לשני האיים וארוחת צהריים במחיר של כ-200 אירו לאדם, עם חברת ספיריט.
כמצופה ממדינת איים קטנה עם פחות ממאה אלף תושבים, עיר הבירה אינה גדולה או מרשימה במיוחד. ויקטוריה, שנמצאת באי הגדול מבין איי סיישל, מאהה, נחמדה לביקור קצר - ולו רק כדי לצאת מהבועה שאליה נכנסים בקלות רבה מדי כאשר נמצאים יותר מדי זמן בריזורט או באיזה חוף מבודד. היא לא בגדר חובה.
אחד החוקים המעניינים בסיישל הוא שאסור לבנות בניין גבוה יותר מעץ הקוקוס הכי גבוה בסביבה. ואכן, הבניינים הגדולים יותר בבירה הם של שש-שבע קומות. במרכז העיר ישנה כיכר די משעשעת שעליה מיצג המזכיר את מגדל הביג בן בלונדון, רק שנראה כי הסיישלים קצת התעלמו מהמושג "ביג" - מדובר במין מבנה קטן וכסוף שמזכיר שיעורי יצירה פחות מוצלחים בילדות. איכשהו, ולמרות הכל, הכל נעשה כאן בחינניות תמימה שקשה שלא להתאהב בה.
סמוך לכיכר ה"ליטל בן" (זה לא באמת השם שלה) נמצא השוק של ויקטוריה (Victoria Market). גם במקרה הזה, אל תפתחו ציפיות לחוויית שוק אותנטית. מדובר בשוק די קטן ומוזנח. אין לסיישלים הרבה אפשרויות חקלאיות, ולכן תמצאו בו בעיקר דוכני דגים עם ריחות לא קלים או דוכני תבלינים ופירות.
הדוכן הכי מעניין הוא של קעריות וכלי מטבח אחרים העשויים מקוקוס בעבודת יד, וכמובן הרבה שמן קוקוס - להיט מבוקש בכל קבוצת פייסבוק נשית. המחיר? לא נמוך כפי שהיה מצופה ממקום כזה, וגם לא ממש בר-מיקוח, ראו הוזהרתם.
אי אפשר להגדיר במילה אחת את המקומיים הסיישלים, מאחר שהם כאמור תוצרת של תערובות בין אפריקאים, הודים, סינים, צרפתים ובריטים. מזכירים לכם עם אחר? אז זהו, שיש לא מעט נקודות השקה בינם לבין הישראלים. הדמיון במנטליות, שצף כמעט בכל שיחה שתפתחו עם הסיישלים, מפתיע בכל פעם מחדש. ועם זאת, מדובר באנשים מאוד פשוטים ושמחים בחלקם (בכל זאת קיבלתם חתיכת חלקה).
המושג עוני לא קיים כאן. כן, ישנן רמות שונות של מחיה, אבל גם אלו הנחשבים לעניים יגורו בבית - אולי בבית פשוט מאוד, אך לא ברחוב ולא במבנה שאינו ראוי למחיה. לכן הרגשת פחד או איום כלל לא קיימת פה - לא בחוף הים ולא ברחוב הומה. הנושא שחזר על עצמו עם לא מעט סיישלים שנקרו בדרכי הוא קיימוּת. נראה שעוד הרבה לפני שזה נעשה טרנד עולמי, תואר חדשני במוסדות האקדמיים ומקצוע מבוקש בעולם המערבי - הסיישלים הבינו את הפרינציפ.
"אנחנו רק אורחים זמניים, ולכן צריך לכבד את הטבע ואת האדמה שאנו חיים עליה", מסבירה לי צעירה מקומית. ברגע שהיא מסיימת לומר את המשפט היפה בפשטותו, הראש מסתובב בהלם לנוכח הריזורט העצום שבו אני עומדת, והעובדה שלא מרגישים אותו כלל. אף מלון שראיתי, יוקרתי ככל שיהיה, לא עבר בנייה מסיבית, חציבה בהר או גילוח של עצים ומדשאות. הטבע עומד תמיד במקום הראשון, ויש להתחשב אך ורק בצמחייה ובבעלי החיים שבאזור.
אחד החוקים היפים בסיישל (אחד מני רבים) הוא שאין דבר כזה חוף פרטי. "הטבע שייך לכולם", מסביר מנהל אחד המלונות. כל אחד יכול להיכנס לכל חוף בסיישל, גם אם הוא נמצא בשטח מלון כזה או אחר (ותסמכו על בעלי המלונות שידעו לבחור את הטופ של הטופ בגן העדן הזה), מבלי צורך בתשלום או באישור.
השפה המקומית היא קריאולית או במילים אחרות – צרפתית שבורה. למשל, המילה "היום" בצרפתית היא אוז'ורדווי (Aujourd'hui), ואילו בקריאולית יש לומר זורדי (Zordi). "בוקר טוב" בצרפתית הוא בונז'ור (Bonjour), ובקריאולית תברכו לשלום כמעט באותו אופן, רק בלי הגרש: בונזור (Bonzour). הסיישלים דוברים אנגלית ברמת שפת אם, ולומדים למעשה את שלוש השפות מגיל צעיר מאוד: קריאולית מהבית, אנגלית וצרפתית מכיתה א'.
אחת המילים המזוהות עם סיישל היא יוקרה, ולא בכדי. אכן מדובר במקום שבו מרבית הדברים אינם זולים. הסיבה לכך היא שרוב המוצרים באי אינם מגודלים או מיוצרים בו אלא מיובאים מרחוק. נראה שהיקום הרגיש צורך לאזן את כל המתנות שהטבע נתן לסיישלים, כך שהם אינם יכולים לגדל כאן כמעט שום דבר.
הקרקע באיי סיישל היא לרוב סלעית מדי או חולית מדי, ולכן מרבית הירקות, הבשר ויתר המוצרים מגיעים מהמדינות ה"שכנות" כמו דרום אפריקה וקטאר - מדינות שהן לא ממש במרחק דפיקה על הדלת.
ענף הייצור שכן מצליח כאן הוא דיג ומעט חקלאות, בעיקר פירות. אז במה בכל זאת עוסקים רוב התושבים ברחבי האיים של סיישל? תיירות, איך לא. לפני 42 שנה קיבל האי את עצמאותו מבריטניה, וכיום הוא מתנהל באופן אוטונומי ודמוקרטי, פחות או יותר, אבל ההשפעות של המעצמות ששלטו באזור לאורך מאות שנים עשו את שלהן.
כמו במקומות אחרים שהיו קולוניה בריטית, גם כאן נותרה הנהיגה בצד שמאל של הכביש, לצד לא מעט תזכורות אחרות לממלכה הגדולה, ובעיקר למלכה אליזבת. ביוני 1976, כאשר הסיישלים קיבלו עצמאות מהבריטים, אלו השאירו להם שדה תעופה ומלון על שם המלכה אליזבת, שהשקיעה בהם את מיטב כספה. מהשלב הזה מרבית התושבים זנחו את העיסוק שהיה הנפוץ ביותר באי עד אז - גידול עצי קינמון ושדות תה - לטובת העיסוק בתיירות.
אם תרצו לנוע ברחבי האי בעצמכם, העניין אפשרי אך פחות מומלץ. הן בגלל המחירים והן כי המקומיים, שנוסעים בהמוניהם על אופנועים, לא ממש עברו הכשרה ושיעורי נהיגה. הגעתם לגיל 16 בסיישל? יופי, תנפיקו תעודת רישיון, והנה לכם האישור לרכוב על אופנוע.
עד היום ניתן לראות את הגידול במספר התיירים שפוקדים מדי שנה את קבוצת האיים הקטנה, עד כדי כך שנשיא סיישל מתכוון להגביל את כניסת התיירים על מנת שהאי ואנשיו יוכלו לעמוד בקצב. זאת, לאחר שכבר נבנו (ועדיין נבנים) איים מלאכותיים סביב אלו הטבעיים - שעליהם בונים מלונות נוספים ושכונות חדשות.
בהתאם לגידול במספר התיירים באי, גם מספר התיירים מישראל גדל מאוד משנה לשנה: ב-2015 ביקרו בסיישל 2,881 תיירים מישראל, וב-2016 המספר הגיע כבר ל-4,068 ישראלים מתוך 303,177 תיירים בסך הכל. ב-2017 קפץ מספר הישראלים ל-6,092 מתוך כ-350 אלף תיירים.
גם בפן הזה, מרבית המלונות שתמצאו באיי סיישל הם מצד אחד לא זולים, ומצד שני בסטנדרט גבוה מאוד. בכל זאת, הנסיך וויליאם והדוכסית קייט בחרו להעביר כאן את ירח הדבש שלהם.
מצד שני, אפשר למצוא בסיישל טווח די רחב של מלונות ברמת חמישה, ארבעה ושלושה כוכבים, לצד האפשרות לישון בטבע ולעשות טיולי טרקים, באופן שונה לגמרי מהטיול ה"רגיל" פה.
אבל אם בכל זאת בחרתם את סיישל כיעד החופשה הבאה שלכם, אז הביטוי הדי מרגיז "אם כבר אז כבר" לגמרי מוצדק כאן. ההמלצה היא להזמין חבילה שלמה, שתאפשר לכם לא לדאוג כמעט לדבר, מלבד מה ואיפה אוכלים מבין מסעדות המלון.
מלון קונסטנס אפילייה (Constance Ephelia) שייך לרשת מלונות היוקרה Constance, המחזיקה גם במלונות במאוריציוס ובאיים המלדיביים.
למה כאן? קודם כל כי הוא פשוט יפה, כלומר יפה בפשטותו. לא מדובר במלון מנקר עיניים שנראה ממרחקים. צריך כמה שעות, ואפילו כמה ימים, כדי להבין את גודלו ואת כל החן החבוי שבו.
מעבר לעובדה שהוא מתמזג עם הטבע באופן סימביוטי שלא פוגע באף פיסת אדמה, עץ, פרח או חיה באזור ("אנחנו מעדיפים להשתמש בצל העצים שעל קו החוף במקום לנטוע שורת שמשיות"), הוא מעוצב באופן כזה שלא מרגישים בו עומס. נהפוך הוא, כמעט בכל מקום תוכלו למצוא פינה נסתרת ושקטה. פתאום מבינים שפעולה פשוטה כמו לקרוא ספר על ערסל בודד מול הים, זו חוויה שיכולה להחליף בערך כל טיפול פסיכולוגי.
האפשרות המומלצת כמעט בכל מלון בסיישל - היא לקחת את החבילה שכוללת חצי פנסיון, כלומר ארוחת בוקר וערב. זאת, בשל העובדה שמרבית המלונות די מבודדים, ולא תרצו להתחיל לחפש איפה אוכלים מדי ערב או להבין איך מגיעים למסעדות, שלרוב די רחוקות.
מעבר לעובדה הזאת, גם לא תרצו לפסוח על מה שמציעים לאכול כאן בערבים. ממסעדת בופה שהמילה "בופה" עלולה להטעות, ולעשות לה עוול גדול, ועד ליתר מסעדות השף, שרובן כלולות בחבילה וכל אחת מהן מציעה מטבח אחר.
בנוסף לכל אלו, ולמעלות נוספות של המלון שקצרה היריעה מלהכיל (למשל מתחם ספא שאסור לוותר עליו, הפתוח לכל אורחי המלון), המלון קרוב מאוד, מרחק שבע דקות הליכה, למפל מים מתוקים שמאוד שווה ביקור. בתוך המלון עצמו ישנה אומגה עם לא פחות משמונה מקטעים – חובה לעשות! ותזמינו מקום ברגע שתגיעו לכאן, מאחר שמגיעים אליה מכל האי. עלות המתקן היא 65 אירו לאדם.
המחירים באפילייה נעים בין 2,900 דולר ל-3,190 דולר.
אם מתחשק לכם מלון פחות רחב ידיים ויותר אינטימי, אז מלון קרנה ביץ' (Carana Beach) הוא הבחירה הנכונה. מלון המדורג בארבעה כוכבים, ולחלוטין מרגיש כמו חמישה.
למה כאן? קרנה ביץ', להבדיל מהקודם, קרוב יותר לעיר הבירה ויקטוריה. מדובר במלון חדש שנפתח לפני כשנתיים ובו רק 40 בקתות, חלקן עם בריכה פרטית וכולן פונות לים. יש כאן מסעדה אחת שמגישה ארוחות בוקר וערב ברמה טובה, ובריכה בינונית אך מספקת, מאחר שגולת הכותרת היא החוף הצמוד שמהווה תפאורה מושלמת במיוחד. המלון מתאים יותר לזוגות.
המלון הבא פונה למי מכם שמוכן להשקיע מעט יותר בחופשה הזאת. המלון שייך לרשת המוכרת פור סיזנס (FOUR SEASONS), וזה כבר אומר עליו את רוב מה שצריך לדעת.
למה כאן? גם הוא, בדומה לאפילייה, מתפרש על שטח גדול, רק שבמקרה הזה השטח הוא עצום, יותר כמו שרשרת הרים.
מדובר במלון יוקרתי מאוד, על כל המשתמע מכך, אבל אם אתם באים בקבוצה ורוצים להיות קרובים, קחו בחשבון שהבקתות קצת רחוקות זו מזו . אומנם יש במקום (ובמלונות רבים הבנויים בצורה רוחבית) עגלות גולף שיסיעו אתכם ממקום למקום, אבל אם תרצו להתנייד בעצמכם, חשוב לדעת שמדובר במרחקים גדולים מאוד.
המחירים בפור סיזנס נעים בין 5,790 דולר ל-6,690 דולר. כל מחירי החבילות כוללים טיסה ישירה לסיישל, שבעה לילות על בסיס חצי פנסיון והעברות.
מלון קצת אחר בדירוג שלושה כוכבים הוא ברג'איה בו ואלון (BERJAYA BEAU VALLON). למה כאן? כי הוא מאפשר להגיע לאחד המקומות הכי יפים בעולם במחיר שפוי יותר, ואולי באווירה מעט יותר צעירה. המלון קרוב למסעדות, לסופרמרקט ולחוף ים. בנוסף, יש כאן בריכה מכובדת וחדרים נחמדים.
המחירים בברג'איה בו ואלון נעים בין 1,800 דולר ל-2,035 דולר. במלון הזה המחיר כולל טיסה ישירה, שבעה לילות על בסיס לינה וארוחת בוקר בלבד והעברות.
כל המחירים הנ"ל הם מטעם חברת ספיריט הפקות עולם, אשר מבצעת נסיעות לסיישל, מאוריציוס, האיים המלדיביים ועוד. הטיסות לאיי סיישל מתבצעות במטוסים חכורים של אל על עם צוות של חברת התעופה ארבע פעמים בשנה: בחגי תשרי, בחנוכה, בפסח ובאוגוסט.
איי סיישל הם אולי היעד הכי טרופי הארד-קור שיצא לי לראות (וזה נאמר אחרי ביקור בקריביים, בתאילנד, במקסיקו ועוד). הטורקיז הוא טורקיז חזק וברור בכמה גוונים, חלקם לא ראיתי מעולם וכשמתקרבים למים מגלים שקיפות מושלמת, כאילו מבריקים אותם מדי יום.
החולות הלבנים הם יפים ורכים כמו חמאה, ומולם ניצבים הרים גבוהים וחדים בשלל צבעי הירוק, כשמעליהם תמיד עננים כהים, לא משנה מה מזג האוויר למטה. אפילו מי הקוקוס, שבמקומות אחרים היו לרוב דלוחים, הם מתוקים מהרגיל כאן. והאנשים - אולי הפתעת הטיול בסיישל.
אז לאלו מכם שתוהים מה יש לעשות פה חוץ מ"בטן-גב", התשובה היא שיש לא מעט. אם קראתם בשקיקה את אלפי המילים שמעליכם, ודאי הבנתם שאפשר לעשות כאן ספורט ימי, אומגה, טרקים, טיולים לאיים אחרים ועוד.
אבל למה קשה לנו לפעמים להסתפק בחופשת מנוחה? זה לא תמיד חייב להיות ברביצה מתחת לשמש הקופחת. אפשר פשוט להתמסר לרוגע ולתת לטבע לעשות איתנו מה שבא לו. כמה פעמים בחיים תוכלו לקום ולראות מולכם צב ענק לועס חסה בשלווה, ציפורים בצבעים מטורפים שמברכות אתכם לבוקר טוב יותר או לשתות את הקפה מול תפאורה שלא תוכלו להפסיק לרצות ממנה עוד ועוד? אז עכשיו תעשו אתם את החישוב, מה עדיף השנה: לטוס פעמיים-שלוש לאירופה או פעם אחת לסיישל?
הכותבת הייתה אורחת של חברת ספיריט הפקות עולם
