הספר שיסייע לניצולי שואה לזכות בחזרה בנכסים בפולין: "כל מה שאני זוכר כילד - לא קיים"
2,613 נכסים שהיו בבעלות יהודית לפני השואה מופיעים ברשימה של עיריית ורשה שלפיה ניתן לדרוש מחדש את הבעלות. ספר מ-1939 שתיעד את בעלי הבתים בעיר ומוצג כאן לראשונה מסייע ליורשים בתביעת הבעלות. מסע בעקבות מאמצי ניצול השואה יורם שטיקגולד להשבת רכוש משפחתו
יורם (וודק) שטיקגולד נולד בוורשה בספטמבר 1936 למשפחה יהודית מסורתית עשירה. אביו היה מהנדס ובעל מפעל למנורות גז מהגדולים באירופה באותם ימים והחזיק במפעלים נוספים. סבו מאיר עסק בנדל"ן והחזיק בנכסים רבים בפולין. שטיקגולד עומד כעת ליד המקום שבו עמד פעם הבית שבו גדל במרכז וורשה, ברחוב ז'יבורסקה 7, ממש מאחורי בית הכנסת הגדול של בירת פולין. עכשיו משתרע שם פארק עירוני עם עצים גבוהים וספסלים ציבוריים שעליהם יושבות אמהות עם עגלות ופנסיונרים קשישים, חלקם בני גילו של יורם.
הוא עומד במרכז הפארק ומביט לכל עבר במבט חסר אונים. קשה לו שאין דבר אחד שמזכיר לו את נוף ילדותו. דבר לא נותר מהמקום שבו שכן הבית שלו, בתוך תחומי גטו ורשה. "כל מה שאני זוכר כילד לא קיים היום", אמר. "אחרי המלחמה לא נשאר אף בית עומד. הכל תילי אבנים. זה לא שלי, אני לא מרגיש כאן כלום".
הפולנים לוקחים את הזמן
בספטמבר 2016 פרסמה עיריית ורשה רשימה של 2,613 כתובות שלגביהן קיימות תביעות רכוש פתוחות, אך בלי שמות הבעלים. לניצולי השואה ויורשיהם ניתנו שישה חודשים כדי להתייצב ולהפעיל את תביעתם מחדש, מרגע שהעירייה תפרסם הודעה על הנכס שלהם בתקשורת המקומית. בהמשך ניתנו לתובעים עוד שלושה חודשים כדי להוכיח את זכויותיהם, אחרת הרכוש יועבר באופן סופי לאוצר המדינה או לעירייה.
עד היום פרסמה העירייה הודעות מפרוטות רק לגבי 211 נכסים, וגם הודעות אלה פורסמו טיפין טיפין – לפעמים עשרות בכל חודש ולפעמים רק נכסים אחדים. יש הטוענים שההתנהלות הזאת נעשתה במטרה להקשות על הבעלים או יורשיהם להשיג בעלות על הנכס. מנגד, הפולנים טוענים שהנוהל נועד למנוע מקרי הונאה.
אבל למרות הפרסום של העירייה, הרשימה אינה מסייעת ליורשים שאינם יודעים את הכתובות של הנכסים. כאן נכנס לתמונה איל"ר, ארגון יהודי עולמי להשבת רכוש (WJRO), שגיבש מסד נתונים ממוחשב שמאפשר לניצולי שואה ולירושיהם לאתר לפי השם את כתובות הנכסים שלהם ולדעת אם הם זכאים להמשיך בתביעה שלהם שהוגשה ב-1945 תחת "צו ורשה".
אחרי השואה, בתים שנלקחו בתקופת השלטון הנאצי היו אמורים לחזור לבעליהם היהודים והלא-יהודים. אלא שהמשטר הקומוניסטי הלאים את הרכוש, כך שנמנע מהבעלים המקוריים לקבל בעלות על הנכסים. פולין היא היחידה באירופה שאין בה חוק השבת רכוש לאומי והמקרה החריג של ורשה נתן פתח של תקווה להשבת הרכוש ליהודים.
הטאבו הפולני ופריצת הדרך
פריצת הדרך של הארגון היהודי התאפשרה בזכות גנאולוג יהודי מוושינגטון, לוגן קליינווקס, שהצליח להתאים את כתובות הרחובות מרשימת "הספר הלבן" של עיריית ורשה למדריך בעלי הבתים בעיר משנת 1939-1940.
בשנת 2014 גילה קליינווקס שסוחר ספרים פולני עומד למכור עותק של ספר שהוא מעין טאבו של ורשה מאותן שנים. הוא נערך להשתתף במכירה הפומבית, אך החמיץ את המועד והספר נקנה ב-3,000 דולרים על ידי הספרייה הצבאית המרכזית של פולין. לבקשת ארגון איל"ר, התאפשרה לראשונה ל-ynet ול"ידיעות אחרונות" הגישה לספר וניתן היה לעיין בו.
קליינווקס נעזר גם בתצלום אווירי של ורשה משנת 1939 שמאפשר למצוא היכן נמצא הנכס עד לרמת דיוק של כמה מטרים. החוקר הבלתי נלאה, שפעל בהתנדבות מלאה, יצר קשר מיוזמתו עם כמה משפחות יהודיות שהוא איתר את נכסיהן והרכיב להן עץ משפחה של 200 שנה אחורה.
"בשביל הילדים והנכדים"
אחד מנכסי המשפחה של יורם, שהיה רשום על שמו של הסבא מאיר משנת 1897, נמצא ברחוב חלדונה 12. היום חוצה את שטח הנכס רחוב שבו מסעדת קבבים פולנים. נכס אחר ממוקם מחוץ לוורשה, בעיר אוֹטְבוֹצְק, כ-24 ק"מ דרומית-מזרחית לעיר. על שם המשפחה רשום גם שטח מגודר גדול, 6,000 מ"ר, שכיום יש בו יער ווילה ענקית.
אני מציע ליורם להיכנס למסעדה ולהציג את עצמו כבעל הבית האמיתי. הוא חושש. "לא עושים פרובוקציות", הוא מסביר, ומוסיף: "זו טרגדיה שאין אפילו בית לדפוק עליו בדלת ולהגיד, 'זה שלי'".
משפחת שטיקגולד מחכה כעת שעיריית ורשה תואיל לפרסם את רשימת הנכסים שלהם מתוך הספר. בינתיים הם מנסים להשיג מסמכים שיעזרו להם להוכיח בעלות. התברר שאמו של יורם הגישה תביעה בשנת 1945 ולכן נשארו קצת מסמכים. אבל הם סקפטיים שיצליחו להשיג את כל הניירת בתוך חצי שנה ויעמדו בדד-ליין הדרקוני.
"חשוב לי, למשפחה שלי, לנכדים שלי, לקבל משהו תמורת הנכסים שהיו לנו", אומר יורם מול נוף ורשה. "למה? כי הילדים שלי ואולי גם הנכדים שלי סבלו דרכי. מגיע להם. לי זה כבר לא משנה, אני בן 82. צדק היסטורי נשאיר לפוליטיקאים. צריך לראות איך אפשר לקבל תכלס משהו חזרה. צדק? תעזבו את כל הסלוגנים. צריך שמשהו יישאר אחרינו".
הוא מחזיק ביד תיקייה שבה מסמכים ותעודות, אחת מהם תעודה מזויפת שבעזרתה אמו הצליחה להבריח אותו מהגטו. הוא רשום בה כילד נוצרי ואמו - כמטפלת שלו. כשאנחנו עומדים מול שרידי חומת הגטו יורם נשבר. "עכשיו אני מתרגש", הוא אומר. "כאן אני מרגיש שאני חוזר לוורשה שהכרתי. כאן אני מרגיש בבית. זה אמיתי, אותנטי, ככה חיינו, ככה היהודים גרו, אלה הבתים והקירות שאני זוכר".
חשש פולני ממעשי נוכלות
"סוגיית השבת הרכוש בפולין זה נושא מאוד טעון ויש חוסר רצון כללי לשנות את המצב", הסביר קוסטק גברש, עיתונאי יהודי באחד העיתונים החשובים בפולין. "הפולנים רואים את עצמם כקורבנות של המשטר הנאצי והמשטר הקומוניסטי, ולא הוגן בעיניהם שמעטים יקבלו עכשיו רכוש ממי שבעצמם הם קורבנות. יש פחד בפולין שאם השבת הרכוש תתאפשר, יהיו מיליוני תביעות והיהודים ישאבו את כספי המדינה".
בשנים האחרונות נקשרו סביב סוגיית השבת הרכוש טענות על שחיתות, והיו גם לא מעט סקנדלים ומעצרים של פקידים בכירים שלפי החשד קיבלו שוחד על ידי תובעים. יזמים זיהו הזדמנות לעשות כסף קל והצליחו לזייף מסמכים שמוכיחים בעלות על נכסים או לשלם שוחד לקרובים רחוקים שיגידו שהם מוותרים על הירושה שלהם. התוצאה: היזמים, פולנים לא-יהודים, השתלטו על נכסים וזרקו את הדיירים הקשישים ללא פיצוי. בתקשורת הפולנית התרבו דיווחים על קורבנות פולנים של השבת רכוש לבעליהם.
סגן שר המשפטים הפולני פטריק יאקי, כוכב עולה בשמי הפוליטיקה בפולין ומועמד מפלגת השלטון לראשות עיריית ורשה, גיבש בשנה שעברה חוק השבת רכוש, אך זה גרר גינויים חריפים מצד ממשלת ישראל, איל"ר וארגונים יהודיים, מאחר שנתפס כדרקוני.
לפי טיוטת הצעת החוק, ניצול שרוצה להגיש תביעה חייב להיות אזרח פולין היום, והיה צריך להתגורר במדינה כאשר הרכוש הוחרם על ידי השלטון הקומוניסטי. תנאים אלו לא מאפשרים למרבית ניצולי השואה שעזבו את פולין במהלך השואה או אחריה להגיש תביעה.
בעקבות הביקורת וגם על רקע הסערה סביב חוק השואה, הפולנים משכו את הצעת החוק לבחינה מחודשת במשרד המשפטים, וצפוי שהחוק לא יחזור לפחות עד אחרי הבחירות, דהיינו רק ב-2020. בינתיים ניצולי השואה האחרונים הולכים לעולמם, והסיכויים שיורשיהם יוכלו לתבוע הולכים ופוחתים.
יו"ר התפעול באיל"ר, גדעון טיילור, כועס: "אני לא מרוצה ממה שקרה. ציפינו שעיריית ורשה תפרסם בצורה אפקטיבית ופומבית את רשימת כל הנכסים כדי שאנשים יוכלו לתבוע, אבל הצד הפולני עשה את זה קשה ומוגבל מאוד. לצערי, הפולנים לא מתמודדים עם זה בגישה חיובית ולא מאפשרים לתובעים לממש את הרכוש שלהם. אנו דורשים מהם להאריך את הדד-ליין ולוחצים עליהם לפרסם את רשימת הנכסים בצורה רחבה יותר. אני חושב שהעניין הגדול זה לא ורשה, אלא זה שאין חקיקה לאומית בפולין שתסדיר השבת רכוש".
ארגון איל"ר - לפני שיהיה מאוחר מדי
בעקבות נפילת המשטרים הקומוניסטיים במזרח אירופה, הקימו הארגונים היהודיים המובילים בעולם את הארגון היהודי העולמי להשבת רכוש (איל"ר), כדי לטפל בהחזרת רכוש שנגזל מיהודי אירופה במהלך השואה. במסגרת פעילותו מנהל איל"ר משא ומתן עם גופים ממשלתיים במזרח ובמרכז אירופה כדי להשיב רכוש קהילתי יהודי, רכוש ללא יורשים וכן רכוש פרטי ותשלום פיצויים במקרים שבהם השבת הרכוש אינה אפשרית.
בין הישגי הארגון מהשנים האחרונות אפשר למנות את העברתם של כ-40 מיליוני שקלים לניצולי שואה נזקקים מרומניה מכספי רכוש קהילתי שהושב, העברת חוק לפיצויים עבור רכוש ללא יורשים שבמסגרתו מעבירה ממשלת סרביה כמיליון יורו בשנה לקהילה היהודית ולניצולי השואה, והעברתו של חוק Just Act, המחייב את משרד החוץ האמריקאי לדווח לקונגרס אם המדינות החתומות על אמנת טרזין מחוקקות חוקים המאפשרים לניצולי שואה לתבוע את השבת רכושם.
כמו כן, איל"ר ממשיך להוביל את המערכה המדינית לתיקון חוק השבת הרכוש הפולני שמפלה לרעה את הניצולים.
גדעון טיילור, יו"ר התפעול באיל"ר: "בעקבות הזדקנות ניצולי השואה ומצבם הכלכלי הקשה, אנחנו פועלים בחזית המדינית והציבורית כדי לקדם סוגיה זו במדינות מרכז ומזרח אירופה. למרבה הצער, רבות מהמדינות שהתחייבו לקדם את השבת הרכוש, מערימות קשיים על בעלי הרכוש ויורשיהם. בהצהרה משותפת אשתקד, התחייבו ממשלת ישראל ואיל"ר להאיץ את המאמצים להשבת הרכוש או לקבלת פיצוי הולם עבורו. אנו סבורים שיש צורך דחוף לפתור את נושא השבת הרכוש ולעשות צדק עם ניצולי השואה".
לפנייה לכתב/ת 
