אל תהיו כל הזמן בשליטה, תנו לאנשים לגעת בכם

אנחנו גברים.

אנחנו חזקים. קשוחים. יהירים. חייבים להיות בשליטה. אבל עמוק בפנים, מתחת למסכות, אנחנו זקוקים נואשות למגע. לרכות. לחום. לעדינות. גם אם אנחנו לא מראים לכן את זה; גם אם אנחנו מסתירים מפניכן את החולשה שלנו; גם אם אנחנו מספרים שאנחנו צריכים חופש מכן - אנחנו לא יכולים לחיות בלי מגע. בלי המגע שלכן אנחנו סובלים. בלי המגע שלכן אנחנו אבודים. בודדים. כואבים. ריקים. ועצובים.

כי אי אפשר לחיות בלי מגע. תינוקות שננטשים על ידי אימם, גם אם הם עטופים היטב ומקבלים מים ומזון, עלולים למות. הם חייבים להרגיש חום אנושי. כל אחד, בכל גיל, זקוק לחום אנושי. לליטוף. לחיבוק. לנשיקה. ללחיצת יד. לעיסוי. למגע מיני. לעור בתוך עור. לחיכוך הנעים הזה.

מגע מחבר בינינו. אנחנו מדברים המון. בפה. בטלפון. דרך הודעות וואטסאפ. אבל שום דבר לא יכול להחליף את התחושה הפיזית. כי אנחנו לא רובוטים. ואנחנו לא מתוכנתים. ואנחנו לא קרים. אנחנו בני אדם. אנחנו אנושיים. הגוף שלנו חם. והעור שלנו כמה שיגעו בו.

לעוד טורים של אבישי מתיה

אז כמה זמן עבר מאז שנגעו בכם בפעם האחרונה?

וכמה זמן עבר מאז שמישהו נישק אתכם?

וכמה זמן עבר מאז שמישהו חיבק אתכם?

וכמה זמן עבר מאז שמישהו ליטף אתכם?

וכמה זמן עבר מאז שמישהו הרגיש אתכם?

וכמה זמן אתם מרגישים בודדים, זנוחים, נטושים, לבד כל כך, מייחלים לרגע הרך?

כן, אתם יכולים לחיות גם בלי פרטנרית למיטה, חברה לחיים, אהובה, בת זוג, אישה, אבל אלה לא באמת חיים. גם אם אתם מתביישים להודות בזה; גם אם אתם פגועים מכדי לומר את האמת - אתם עדיין צריכים את כל מה שמגע מספק: עדינות. רכות. חיבה. תשומת לב. אכפתיות. נדיבות. נתינה. חמלה. אהבה.

וכל זה חסר לכם כשאתם ישנים לבד.

זה נחמד להשתרע לפעמים באלכסון, במיטה גדולה, אף אחת לא מפריעה לכם, או נוחרת, או גונבת לכם את השמיכה, או מפעילה את המזגן על קפוא, או פותחת תריסים והאור מכה בכם בבוקר מוקדם מדי. השינה ביחד עשויה להיות לעיתים די מעצבנת. קרובה מדי. מחניקה. תובענית. אבל השינה לבד עלולה להיות חוויה מתמשכת של בדידות עמוקה וייאוש וכאב. ככל שהזמן חולף, ככל שהחודשים נוקפים, ככל שהשנים עוברות, הגוף שוקע בדיכאון. אם לא תשקו אותו, הוא יקמול וינבול. אם לא תאכילו אותו, הוא ירעב ויכאב. זה חזק מאיתנו, זה עמוק בתוכנו.

אז אל תוותרו על מגע. ואל תחיו בלי אינטימיות פיזית. ואל תספרו לי סיפורים כמה כיף להיות לבד, בלי שאף אחד מנהל לכם את החיים, ללא ביקורת או שיפוטיות, ואפשר לעשות הכל בלי לדפוק חשבון לאיש. כי זו רק חצי מהאמת. החצי השני הוא לילות הבדידות הגשומים. כשאין עם מי להתחבק. ואין עם מי להתלטף. ואין עם מי לדבר. ואין למי לבכות. ואין מי שיתמוך. וקר. כל כך קר. בגוף ובנפש.

אולי כבר התייאשתם מכל זה. אולי סילקתם את אופציית הכאב מחייכם. אולי לא הקשבתם לגוף שלכם. לצימאון הנורא שבו שחייב להתמלא, אחרת הגוף הזה יהיה חולה. כן, הבדידות היא מחלה. הבדידות עלולה להרוג אתכם. אל תתנו לה לשכנע אתכם שזה בסדר, שהכל בסדר איתכם. אל תתנו לה לגמור לכם את החיים כל כך מהר. אל תישארו לבד. בלי מגע.

הכותב הוא מאמן למנהיגות ולתקשורת