"הדרבי החרדי": הניצחון הגדול של דרעי וגפני בבחירות
הבחירות המוניציפליות יירשמו בדפי ההיסטוריה של הפוליטיקה החרדית: שיתופי פעולה איתנים פורקו, מפלגות אחיות התפצלו ובריתות חדשות ומפתיעות נכרתו. המהלכים במגזר החרדי שעומדים מאחורי התוצאות בירושלים, חיפה, בית שמש, אשדוד ופתח תקווה
קולות החיילים בבחירות ברשויות המקומיות שהתקיימו אתמול (ג') טרם נספרו, הסיבוב השני בכמה ערים עדיין לפנינו - אבל את המנצחים הגדולים של הפוליטיקה החרדית בבחירות 2018 כבר אפשר להכתיר: השר אריה דרעי (ש"ס) וח"כ משה גפני (יהדות התורה). השניים כבשו, בינתיים, כמעט את כל היעדים שהציבו לעצמן המפלגות ש"ס ודגל התורה - בחלק מהרשויות שתיהן יחד ובאחרות כל אחת לחוד - ועל הדרך הביאו גם לחיזוק כוחן של שתי המפלגות במועצות הערים.
המפסידים הגדולים הם סגן השר יעקב ליצמן וסיעתו אגודת ישראל, שהובסו כמעט בכל הארץ. ראשות העיר אלעד, מעין פרס ניחומים - הוגש להם רק באדיבות בית המשפט.
המהלך החל ברעידה אדמה פנים-חרדית - ועלול להפוך למפץ פוליטי ברמה הארצית: אחרי 30 שנות אחדות בין החסידים לליטאים במסגרת מפלגה חרדית אחת, התפצלו הזרמים לשניים. החסידים - אגודת ישראל בראשות ליצמן, והליטאים - דגל התורה של גפני, פעלו יחד כל השנים במפלגה חרדית אשכנזית משותפת - מפלגת יהדות התורה.
השנה, לאחר הפיצול, החסידים והליטאים התמודדו בנפרד בחלק מהרשויות המקומיות ותמכו במועמדים שונים בערים מרכזיות. הליטאים, בהנהגת גפני, הגדילו לעשות וגם בגדו בבני הברית הטבעיים שלהם על מנת לחבור לש"ס הספרדית בדיל פוליטי על-אזורי.
הזירה המוכרת ביותר, וככל הנראה המשמעותית מכולן, הייתה ירושלים: דגל התורה של גפני סירבה להתלכד סביב מועמד אגודת ישראל יוסי דייטש, בניגוד למסורת הרוטציה לפיה בכל מערכת בחירות מתמודד נציג של זרם אחד בלבד. ב-2003 תמכו החסידים באורי לופוליאנסקי הליטאי, ב-2008 היה מאיר פרוש המועמד החרדי המוסכם וב-2013 התאחדו הסיעות (להוציא שתי קבוצות מורדים) יחד עם ש"ס מאחורי משה ליאון.
ב-2018, כאמור, התמודדו לראשונה שניים - משה ליאון ויוסי דייטש - ובמהלך מפתיע הליטאים חברו לספרדים ותמכו דווקא בליאון, מועמד שאינו חרדי. הם הגדילו לעשות ופיצלו גם את רשימת יהדות התורה למועצת העיר, כדי להפגין את כוחם בהתמודדות עצמאית - "דרבי" מול החסידים. ברקע עומדת טענת הליטאים כי המצב הקיים בו אגודת ישראל היא הסיעה הבכירה במפלגה המשותפת – המקומית והארצית – אינו משקף את יחסי הכוחות בין השתיים, ויש להביא לשוויון מלא ולרוטציה גם בהנהגה.
בסוף זה הסתיים בנוק-אאוט: ליאון דורג ראשון מבין המועמדים לראשות העיר והעפיל בקלות לסיבוב השני. דייטש סיים אחרון, ואפילו זאב אלקין, שהוכתר אכזבת הבחירות, גרף יותר קולות ממנו. זאת ועוד: דגל התורה הליטאית זינקה וזכתה לשישה מושבים במועצת העיר (לעומת שלושה כיום) והיא הסיעה הגדולה ביותר, יחד עם התעוררות של עופר ברקוביץ'. ש"ס שמרה על הקיים וקיבלה חמישה מושבים ואילו אגודת ישראל תסתפק רק בארבעה (כיום חמישה) . 0:1 גדול לדרעי וגפני מול ליצמן.
פרוש, הנציג הבכיר של "שלומי אמונים" - תת-הסיעה החסידית שדייטש משתייך אליה - וליצמן, יו"ר אגודת ישראל כולה, ייאלצו כעת להכריע, לקראת הסיבוב השני בבירה, האם להיכנע ולתמוך בליאון, או לכרות ברית עם המועמד החילוני ברקוביץ', שבינו לבין דייטש יש יחסים של כבוד הדדי.
ליצמן כבר הוכיח בעבר בזירה המקומית כי למרות התדמית האדוקה שלו ושל פטרונו הרוחני, האדמו"ר מגור, הוא מסוגל לפרוש מהכלל ולפטור את עצמו מהמחויבות החרדית להתלכד סביב מועמד אחד, בן המגזר – בדיוק כפי שעשה כעת גפני. ב-2008 בגד ליצמן באותו פרוש שכיום הוא בן בריתו וב-2013 פטר עצמו גם מהתמיכה בליאון, שכאמור היה מוסכם על החרדים כולם. בשתי המערכות הוא חבר לניר ברקת ונחשב כאחד הגורמים המשמעותיים שהבטיחו את ניצחונו.
ובחזרה ל-2018: קרב פוליטי נוסף וקשה בין שותפות דרעי-גפני לבין ליצמן התרחש בעיר אלעד, כאשר ראש העיר החסידי המכהן, ישראל פרוש (הבן של), סירב לקיים את הרוטציה בתום קדנציה אחת ולפנות את כסאו. גם במקרה זה דגל התורה הליטאית חברה לש"ס, ובהיעדר נציג מקומי בולט מטעמן ברמתו של פרוש הפופולרי, הן ייבאו מירושלים את ממלא מקום ראש העיר שם, יצחק פינדרוס, שהעתיק את כתובת מגוריו לאלעד.
בשיאה של מערכת בחירות יצרית בין המחנות נפסלה מועמדותו של פינדרוס הליטאי, לאחר שהוכח כי מרכז חייו כלל אינו בעיר שבראשה הוא מבקש לעמוד. עתירה נגד ההחלטה נדחתה וגם הניסיונות להביא לדחיית הבחירות בטענה כי רוב תושבי אלעד אינם מיוצגים עלו בתוהו. ליצמן ופרוש זכו מן ההפקר וקיבלו את הניצחון על מגש של כסף. ליצמן ופרוש השוו ל-1:1.
בבית שמש, שהפכה לסמל של מאבקי דת, היה לחרדים לכאורה אינטרס עליון להתאחד - אך גם שם הם התקשו. הספרדים והליטאים סיכמו ביניהם כי ראש העיר המכהן, משה אבוטבול מש"ס, יתמודד לתקופה כהונה נוספת ויהיה המועמד החרדי היחידי בעיר, ובתמורה תקבל דגל התורה תפקידים בכירים בעירייה. אגודת ישראל הוזנחה שוב ולא נכללה בחלוקת השלל.
בתחילה נשמעו קולות בקרב העסקונה החסידית שקראו לליצמן לנקום בדרעי וגפני ולהעביר את תמיכת אגודת ישראל למועמדת הנגדית, עליזה בלוך. ההצעה לא התקבלה, אך התוצאות מבית שמש, המצביעות על פער של 251 קולות בלבד לטובת משה אבוטבול, והאפשרות כי קולות החיילים והאסירים יכריעו את הכף לטובת בלוך, מלמדת כי חרדים רבים הצביעו לה – ככל הנראה כאלה המכונים "מודרניים" ואינם רואים עצמם מחויבים לשלוש מפלגות המגזר, ומן הסתם גם לא מעט חסידים מאוכזבים. הפסד אפשרי של דרעי בבית שמש - עיר שכבר הייתה בשליטתו - עשויה להעיב על כל הישגיו בערים האחרות. 2:1 שברירי לדרעי-גפני.
בחיפה החלוקה הייתה שונה: ראש העיר המודח יונה יהב האכיל את דגל התורה הליטאית מרורים במשך כמה שנים, כאשר השיא נרשם כשהוא סירב למנות את נציגם הבכיר מיכאל אלפר לסגנו - למרות ההסכמים הקואליציוניים והרוטציה הפנימית בין סיעות יהדות התורה המחייבים זאת. כעת הגיעה הנקמה והליטאים פעלו בכל הכוח למען בחירתה של עינת קליש-רותם לראשות העיר - כולל כינוס בחירות שנערך בראשית השבוע, ממש ב"מאני-טיים", בהשתתפות מנהיגם הבכיר בן ה-90, הרב חיים קנייבסקי. ליצמן ודרעי תמכו ביהב. גפני ניצח.
בפתח תקווה דווקא נשמרה האחדות המקובלת בתוך יהדות התורה, כאשר החסידים והליטאים תמכו בראש העיר המכהן איציק ברוורמן. ש"ס, לעומתם, הימרה על האופוזיציונר רמי גרינברג - ופגעה בול. הישג משמעותי נוסף לדרעי.
באשדוד, עוד מוקד מתוקשר של מלחמות דת, הושגה בדקה התשעים תמיכה מקיר לקיר של שלוש מפלגות המגזר ביחיאל לסרי. אתמול אחרי חצות התברר כי החרדים, שחוזרו גם על ידי המועמדת הלן גלבר, הביאו את הניצחון לבן בריתם הישן, בדרך לקדנציה נוספת.
"מרן מסתכל מלמעלה!", חגג הבוקר יו"ר ש"ס אריה דרעי את ההישגים המרשימים בכל החזיתות, באיגרת ברכה לפעילי המפלגה - והוא בהחלט יכול להיות מעודד לקראת הבחירות לכנסת. "מול כל התחזיות והנבואות הלא מעודדות, תנועת ש״ס התחזקה בכל רחבי הארץ ובמקומות מסוימים אף הכפילה את כוחה", כתב, "הוכחנו כי ש"ס נטועה עמוק בזהותו של הציבור הספרדי ועוברת מדור לדור".
דרעי הוסיף: "לאורך כל התקופה האחרונה שבתי ואמרתי לכם שהסקר האמיתי לכוחה של תנועת ש"ס יהיה בכ"א בחשוון, והוא אכן נערך בגדול ונתן תשובה מוחצת לכל הסקרים הווירטואליים. אתמול בלילה הכרזנו בקול גדול: ש"ס חיה, קיימת, גדלה ומתעצמת, ואף צוברת תנופה בקרב קהלים צעירים ומסורתיים. העם שבשדות חוזר לש"ס, הציבור המסורתי שכה הרבו להספידו חוזר לביתו הטבעי, לתנועת ש"ס הקדושה והחמימה, לאמונת החכמים, למסורת היהודית הטבועה בנשמתו".
בחזרה לאשכנזים: האם משה גפני יקבל מספיק ביטחון כדי לתבוע לראשונה מיעקב ליצמן ייצוג שוויוני במפלגתם המשותפת? מוקדם להעריך. שמא אחרי עשרות שנים של רגשי נחיתות מצד הליטאים, כשהיא מגובה כעת בנתוני אמת מחמיאים מהרשויות המקומיות, תציב דגל התורה הליטאית אולטימטום היסטורי לאגודת ישראל החסידית ותדרוש את הבכורה כתנאי להמשך השותפות? קשה לדעת. ואולי ייתכן מפץ פוליטי חרדי שיחבר בין גפני לש"ס, ואולי בין ליצמן לפלג הירושלמי הקיצוני, שטוען גם הוא שאינו מיוצג, למרות הנוכחות הנאה בשלטון המקומי, או ל"יחד" של אלי ישי, כדי לא לאבד קולות חרדים? אין להתנבא. כך או אחרת, בחירות 2018 מתבררות כקו פרשת מים ביחסים שבין שלוש המפלגות, ותוצאותיהן מניחות את כל האפשרויות על השולחן. וכמו שאומרים בש"ס, אגודת ישראל ודגל התורה - "גדולי ישראל יכריעו".
לפנייה לכתב/ת 
