לא זזים מהאסלה? הטיפולים החדשים לשלפוחית הרגיזה
אם אתם סובלים מתכיפות ומדחיפות במתן השתן ומתעוררים פעמים רבות בלילה, כנראה שאתם סובלים משלפוחית רגיזה - תופעה שממנה סובלים כמיליון איש בישראל. למה כל כך קשה לאבחן את הבעיה ומהם הטיפולים היעילים?
תסמונת השלפוחית הרגיזה היא תסמונת נפוצה מאוד, ולמעשה למעלה ממיליון אנשים בישראל סובלים ממנה, אך היא קשה לאבחנה שכן רבים חשים בושה ומעדיפים להסתיר אותה ולהתמודד עם התופעות הקשות.
הפרעות שונות במערכת השתן יכולות להופיע בכל גיל ואפילו אצל ילדים, אך ככל שאנחנו מתבגרים, התופעות השונות הולכות ומתרבות. מדובר במגוון רחב של תסמינים המתמקדים כולם במערכת השתן התחתונה.
אחת מהן היא תסמונת השלפוחית הרגיזה. הסובלים ממנה אינם מסוגלים 'להתאפק'. בעוד שאצל אדם בריא, כשהוא חש צורך להטיל את מימיו הוא מצליח להגיע לשירותים בזמן סביר ולהתרוקן, אצל אדם הסובל משלפוחית רגיזה היכולת הזו אינה קיימת.
התופעות המאפיינות את תסמונת השלפוחית הרגיזה הן תכיפות בהטלת השתן בתדירות גבוהה, דחיפות שמקשה על הסובל להתאפק וכן הטלת שתן לילית, או בשפה הרפואית 'נוקטוריה'. הסובלים מנוקטוריה מתעוררים במהלך הלילה פעמים רבות להטיל שתן, סובלים משינה לא רציפה ומתשישות רבה במהלך היום.
לעיתים הפרעות במתן השתן יבואו לידי ביטוי בדרכים נוספות ובהם קושי בהטלת השתן עד כדי עצירת השתן, צריבה וכאבים בהטלת השתן וכאבים באגן הקטן. תופעות אלו עלולות להצביע על מצבים שונים.
תסמונת השלפוחית הרגיזה מאלצת את הסובל ממנה לשנות את אורח חייו, הוא אינו יכול לשהות במקום שבו אין שירותים, ולמעשה הוא הופך אסיר לשלפוחית שלו והיא זו שקובעת עבורו לאן יילך, מתי ולמשך כמה זמן. בשילוב עם השינה הלא רציפה והתשישות במהלך היום, מדובר בתסמונת שפוגעת רבות באיכות חיי החולים.
כיצד מאבחנים שלפוחית רגיזה?
כאשר תסמינים כפי שתוארו לעיל מופיעים, רצוי לגשת לרופא ולקבל אבחון מלא. לעיתים רופאי משפחה פחות מנוסים לא יצליחו באבחון נכון של המחלה.
למרות שהמחלה יכולה להופיע גם אצל גברים וגם אצל נשים, פעמים רבות נשים וגברים שייגשו עם אותם התסמינים יקבלו אבחנה שונה. נשים נוטות לקבל אבחנה לתסמונת השלפוחית הרגיזה ואילו גברים מאובחנים יותר בבעיות הקשורות בבלוטת הערמונית. מסיבה זו, רצוי שאת האבחון יבצע אורולוג המומחה להפרעות במתן השתן.
אבחון טוב הוא אבחון שכולל תשאול נכון. לעיתים ההתפתחות הטכנולוגית באה על חשבון התשאול, שכן הרופאים מסתמכים על אמצעי האבחון. אבל התשאול הוא מהותי. חשוב להתייחס למכלול של המטופל: הגיל, המין ומחלות העבר. יש להתייחס לכל פרט ופרט שהמטופל מעלה ולהקשיב בסבלנות.
לאחר ביצוע התשאול ממשיכים בבדיקות מעבדה ובהן בדיקות שתן. לעיתים יש צורך בבדיקות הדמיה כמו אולטראסאונד או בדיקות אחרות מתוחכמות יותר. לבסוף, אם יש צורך, מתבצעת בדיקה אורודינמית, זוהי בדיקה פולשנית יותר אבל היא זו שיכולה לתת את הסיבה להפרעה במערכת השתן.
אפשר לטפל בתסמונת בלי לסבול מתופעות לוואי
הטיפול בשלפוחית רגיזה נחלק לשלושה סוגים: טיפול התנהגותי, טיפול תרופתי וניתוחי.
הטיפול ההתנהגותי כולל פיזיותרפיה וגרייה חשמלית, 'אימון השלפוחית' באמצעות מתן שתן בזמנים קצובים וביופידבק.
הטיפול הניתוחי כולל הזרקת בוטוקס לכיס השתן. הבוטוקס מרחיב את כיס השתן ומאפשר למטופל לקלוט את השתן ולהימנע מהדחיפות בהטלת השתן. לאחר הניתוח החולה יכול להתאפק ולהגיע לשירותים בזמן סביר.
הטיפול התרופתי כולל לא מעט תרופות ממשפחת "האנטי-כולינרגיות" שמסוגלות לטפל ב-70% עד 80% מהמקרים. הטיפול התרופתי השכיח כולל תופעות לוואי לא פשוטות ובהן יובש בפה, עצירות וטשטוש ראייה. תופעות לוואי אלו מובילות רבים מהנוטלים את התרופות לא להתמיד בלקיחתן.
לאחר שלושה עשורים בהם לא פותח טיפול תרופתי חדש, הופיעה תרופה ממשפחת האגוניסטים לקולטני β3 לטיפול בתסמונת פעילות יתר של שלפוחית השתן.
מנגנון התרופה שונה מהתרופות הקיימות בשוק והוא מאפשר הרפיה של שריר חלק בדופן השלפוחית שגורם להפחתה בתדירות התכווצוית השלפוחית. מחקרים קליניים הראו כי לתרופה יעילות גבוה במיוחד בהשוואה לפלצבו וכן מיעוט בתופעות הלוואי.
הכותב הוא רופא במחלקה האורולוגית, מרכז רפואי בני ציון