4 פעולות שיעזרו לילד עם קשיים חברתיים
לא פשוט לילד עם קשיים חברתיים להתחיל ליזום מפגשים ולדבר על ילדים בהפסקה. איך בכל זאת אפשר לעזור לו לשנות גישה ולהרגיש קצת יותר טוב?
שרון, בן 12, התחיל בשנה האחרונה את כיתה ז' בחטיבת ביניים בבית ספר חדש. לשרון תמיד היו קשיים חברתיים ברמה זו או אחרת שבאו לידי ביטוי במריבות קולניות עם ילדי כיתתו והם נפרשו על זמני ההסעה לבית הספר, בהפסקות, טיולים ובמהלך השיעורים.
לשרון אבחנה של הפרעת קשב וריכוז עם היפר-אקטיביות וקושי בוויסות הרגשי. בהקשר החברתי זה אומר בעיקר שהוא מתקשה מאוד לווסת את תגובותיו (מאוד אימפולסיבי). בנוסף, הוא מתקשה מאוד לפרש נכון סיטואציות בינאישיות וחברתיות ולאור ניסיונו הפחות מוצלח הוא לרוב יפרש סיטואציה בצורה לא נכונה ולאחריה גם יגיב בצורה כזו.
נוצר מצב של ביצה ותרנגולת: שרון מפרש צחקוק של ילד מהכיתה כהצקה פרובוקטיבית מולו ויגיב ל"הצקה" בחריפות. מכאן תגיע תגובה של הילד או קבוצת הילדים כנגדו. קשה מאוד לצאת מזה מ"מעגל רשע" שכזה.
כאשר מדברים על טיפול בילדים עם קשיים חברתיים אנו יודעים כי ניתן לעשות עבודה ואף להצליח ולצאת מתוך הלופ הנוראי המוזכר לעייל בעבודה קשה שתכלול למידת מגוון מיומנויות חדשות (שלב הלמידה הוא טכני ודורש תרגול). במקרה זה למדנו לפרש מחדש סיטואציות על ידי הרחבת הפרשנויות כפי שעושים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי קלאסי (זיהוי מחשבה אוטומטית, חיפוש אחר מחשבה חלופית הגיונית).
מאוחר יותר למדנו כיצד להתנהג בצורה שממקסמת את הפוטנציאל ההתנהגותי: לשרון, למוד האכזבות והתסכולים, יש מנגנון הימנעות מסיטואציות חברתיות מאחר והוא מבקש להימנע מהאפשרות של דחייה ואכזבה הגורמים לו כאב רב. הוא לא מצטרף לקבוצות ילדים בהפסקה. הוא יעדיף לשבת בכיתה ולא לבלות את זמנו עם ילדים אחרים, גם אם יוזמן על ידם, ממעט ליצור קשרים חבריים אחרי הצהריים ומעדיף לעסוק בענייניו בטענה של "אין לי זמן".
קראו עוד:
אגדות הילדים שיכולות לעזור לילדיכם
ההורות מתישה? שיטה מהירה לשחרר כעסים
"לכולם מרשים אופנוע - ורק לי אסור"
חשוב לזכור כי שרון התחיל את לימודיו בבית ספר חדש וזה מהווה הזדמנות נפלאה לעצב את היחסים החברתיים שלו אחרת מבשנים קודמות. העבודה מתמקדת במספר דרכים:
1. טעויות חשיבה: המשך עבודה על פרשנות נכונה של סיטואציות. רוב בני האדם חושבים בצורה אינטואיטיבית ומדויקת, פעמים רבות אנו "טועים" ואת הטעויות הללו אנו מכנים בעולם הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי - "טעויות חשיבה".
2. הצטרפות לקבוצה בזמני הפסקה: הצטרפות לשיחה בצורה נכונה - לא להתפרץ, לא לשפוט, ללמוד להיכנס בזמן, לשאול שאלות ולהחמיא.
3. לא לפספס הזדמנויות: אם וילד מזמין את שרון תגובתו האוטומטית תהיה "לא, זה בסדר" ולעיתים שרון אף מתעלם מההזמנה ולא מגיב כלל. אנו עובדים על לא לפספס הזדמנות שתאפשר לשרון להרחיב את מספר הילדים אותם הוא מכיר ותאפשר לו להניח את התשתית למפגשים עם ילדים גם אחר הצהריים.
4. התמודדות נכונה עם הצקות וטיזינג: ילדים רבים עושים טעויות רבות כאשר נתקלים ב"הצקה". הצקות מתרחשות על בסיס יומי ולעתים מדובר בבדיחה שנזרקה לאוויר, לעתים בהערה ולעתים מדובר בניסיון אמיתי להעליב.
בכל המקרים על הילד שמציקים לו ללמוד להגיב להצקה בצורה הטובה ביותר וזו תהיה כזו שלרוב תעצור את ההצקה עוד בתחילתה.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
"כיבוי הצקות" אומר להצטרף ולדעת לצחוק על עצמנו (מה שלרוב הוא גם מעט נכון), להתעלם או לבקש את התערבותו של מבוגר אם ואכן מדובר בניסיונות קשים להעליב ולפגוע בילד.
השינוי מתקדם לאיטו אבל הוא אכן קורה ומתהווה ולשרון שני חברים חדשים. לפעמים שרון הצטרף לסיטואציה בהפסקה גם כשעשה זאת באי חשק רב, לעתים מצא עצמו מזמין ילד אליו (מישהו בעל נושא משותף) ולמד לארח וגם להיות מתארח.
שרון מקפיד על הצטרפות נכונה, מבין כיצד לנהל דו שיח ויודע כי התנהגותו האוטומטית (הימנעות מיצירת קשרים) אינה משרתת אותו ואף גורמת לו לסבל רב למרות שהימנעות פותרת את בעיית הדחייה.
אופיר בן זאב, עובד סוציאלי קליני ומומחה בטיפול קוגניטיבי התנהגותי
לפנייה לכתב/ת 
