עמיאל: "בצ'כיה לא כל משחק הוא חיים ומוות"
רגע לפני שיפגוש את הפועל ירושלים בליגת האלופות (19:45), מאמן נימבורק מדבר על הכדורסל הישראלי, מעמד המאמן, החוויות באירופה והסיכוי שיחזור לאמן בארץ
בעבר אימן עמיאל בליגה הלאומית בהפועל יקנעם/מגידו ונצרת עילית ולאחר מכן (מלבד הקדנציות לצד קטש) עבד כעוזר מאמן גם תחת בראד גרינברג בהפועל ירושלים ותחת ננו גינזבורג באלופה הצ'כית. רק בעונה האחרונה קודם להיות המאמן הראשי של נימבורק, איתה זכה באליפות עם מאזן מדהים של 1:31. רגע לפני המפגש הפיקנטי בפיס ארנה, עמיאל הסכים לדבר על הכל. מהכדורסל הישראלי, מעמד המאמן ומה הסיכוי שיחזור לאמן בארץ?
לאורך הרבה שנים היית בצילם של אחרים, איך זה מרגיש להיות מאמן ראשי?
"עבדתי עד עכשיו בקריירה שלי עם שלושה מאמנים וכולם היו עילויים. החוויה הייתה כל כך טובה, שאתה לא באמת חושב מה יהיה הלאה. אנשים כל הזמן מסתכלים על איך שהקריירה שלהם מתפתחת, אני לא הייתי במקומות האלה. כל עוד נהניתי, אז הייתי מסופק. בסופו של דבר זה הגיע ממקום די טבעי. הכל פה יותר פרופורציונאלי, לא כל משחק הוא חיים ומוות, אז יותר קל לתפקד וליהנות ממה שאתה עושה. אני רואה הרבה מקומות שמאמן יכול לזכות בגביע ושבוע אחרי זה להיות בסיטואציה לא טובה. התמזל מזלי ויצא לי לעבוד בתרבות אחרת, אני מגשים את עצמי והמשפחה שלי יחד איתי וזה מה שחשוב".
מה ההבדל בין לאמן קבוצה בארץ לכזו באירופה?
"במילה אחת - פרופורציות. בארץ הכל יותר אינטנסיבי, זה עניין של תרבות. התמזל מזלי שבתוך כל המבוך הזה ננו הציע לי לעבוד איתו. גיליתי עולם חדש ותרבות אחרת".
יש הבדל במנטליות של השחקנים?
"השחקנים המקומיים משחקים. פה אין צבא, אז בגיל 17-16 שחקנים יוצאים לאירופה. זה עניין של תקופות, עכשיו הצ'כים נמצאים במצב טוב כי יש דור מעולה. הנבחרת שלהם מאוד חזקה".
מה דעתך על החוק הרוסי?
"אני עובד בקיץ בארץ עם שחקנים צעירים. הם כן אוהבים לעבוד וכן רוצים להתקדם, אבל החוק הרוסי עושה להם נזק. למה? כי הם מרגישים שהם צריכים לקבל דקות בלי תחרות וזה לא קשור לכמה הם עובדים. צריך למצוא נוסחה מסוימת שגם מייצרת תחרות, מרימה את הליגה ונותנת את ההזדמנות לשחקן הישראלי. אבל זה לא יכול להיות שאתה על המגרש בגלל הדרכון שלך, אלא רק בגלל שאתה טוב. כשאתה מסתכל לשחקן זר בעיניים ומנצח אותו".
.jpg "ידהימו את ירושלים? שחקני נימבורק (צילום: FIBA.COM)")
איך אתה רואה את מעמד המאמן בארץ?
"באופן עקרוני תפיסת העולם שלנו היא לא רחבה מספיק כדי לגבש איזשהו חזון מסוים. אתה צריך לנצח את המשחק הבא, וזה מה שהכי חשוב. עד לפני שלוש שנים נימבורק שיחקה בשלוש
מסגרות, בסביבות 85 משחקים לעונה עם תקציב בינוני. היו תקופות שלא ניצחנו אבל המועדון לא נמדד בתקופות האלה. מאז שמולי (קצורין) וננו שינו פה את הכדורסל, לא פיטרו פה אף מאמן רק בגלל הפסדים".
אתה רואה את עצמך חוזר לאמן בארץ בעתיד?
"אני אצטט לך את אשתי: 'עד שלא בועטים אותך מפה, אנחנו לא זזים'. אין לנו כרגע שיקול לחזור לארץ, כל עוד זה תלוי בנו. החלום האמיתי שלי הוא לעבוד עם השחקנים הכי מוכשרים ולהיות בשבילם מצפן ומנטור. כשאני עובד בקיץ עם השחקנים הצעירים, אני מרגיש הכי מסופק. כרגע אני בתוך דרך מסוימת שרציתי להיות בה, ואני נהנה. בארץ איך שלא מסתכלים על זה הכל ארעי, צריך לאמן במקומות שאתה מגשים את עצמך. אם יגידו לי מחר שיש קבוצה בליגה הראשונה בגרמניה, אני לוקח את המשפחה שלי על הגב וחוצה את הגבול ברגל. זה גם הכל עניין של אישיות, יש כאלה שיש להם עור של פיל, יכול להיות שאני טיפוס יותר רגיש. אני לא מוצא עניין בלסבול כדי להגיד שאימנתי פה או שם".
לפנייה לכתב/ת 
