"הנערה ברשת העכביש": המורדת הפמיניסטית הפכה לג'יימס בונד
התוספת החדשה בסדרת "נערה עם קעקוע דרקון" מגיעה אומנם עם שיאה של תנועת MeToo, אך מי שציפה לדמות נשית חזקה צפוי להתאכזב. בסרט הזה ליסבת סלאנדר הופכת לגיבורת אקשן שהיא התגלמות הפנטזיה הגברית
טרילוגיית מילניום של הסופר השוודי סטיג לרסון נהפכה לתופעה תרבותית כבר עם הופעתו של הספר הראשון, "נערה עם קעקוע דרקון" בשנת 2005 (אגב, שמו הפרובוקטיבי והמפורש של הספר במקור השבדי היה "גברים ששונאים נשים"). הטרילוגיה הזו ייצגה את השיח החברתי והפוליטי של ראשית המאה ה-21, מהבחירה להעמיד במרכזה דימוי של אישה-נוקמת, דרך ההצגה הפרטנית של האקרים וכלה בניסיון להאדיר את כוחה של העיתונות המודפסת בעידן הדיגיטלי.
העיבודים הקולנועיים שנוצרו בארץ המקור, לעומת זאת, היו מאכזבים. שלושת הסרטים (שכוללים גם את "הנערה ששיחקה באש" ו-"הנערה שבעטה בקן הצרעות"), בכיכובה של השבדית נומי ראפאס, יצאו לאקרנים במהלך 2009, וכשלו, כל אחד בתורו, בניסיון לדחוס את שלל הדמויות והאירועים הדרמטיים שאכלסו כל ספר לפרק זמן קולנועי של כשעתיים. התקוות שנתלו בגרסה האמריקנית בבימויו של דיוויד פינצ'ר שהופקה ב-2011 בכיכובה של רוני מארה נכזבו אף הן, וכפועל יוצא מכך גנזה הוליווד את התוכניות להשלמת הטרילוגיה.
קלייר פוי מורידה את הכתר: "מלמדים נשים שהן טועות"
"הנערה ברשת העכביש" ("The Girl in the Spider's Web: A New Dragon Tattoo Story") מנסה, כמתבקש מכותרת המשנה שהוצמדה לו, לאתחל סדרת סרטים שתתבסס על דמותה של ליסבת סלאנדר – המלאך הנוקם של עידן MeToo#. את הספר, הרביעי בסדרה (ששמו המקורי הוא "מה שלא הורג אותנו"), לא כתב לרסון שהלך לעולמו בשנת 2004 בגיל 50. הוא נכתב על ידי דוד לאגרקרנץ וראה אור ב-2015. לאגרקרנץ נטל על עצמו להמשיך את הסדרה, והפרק החמישי, "הנערה שהשיבה עין תחת עין", יצא לחנויות בשנה שעברה.
אז איך הסרט? ננסח זאת כך. מי שמצפה לפיתוח מעניין ומורכב של תמות שהופיעו בשלושת הספרים המכוננים, להעמקת דמותה של סלאנדר ומה שהיא מייצגת ברגע התרבותי הנוכחי, ולהיגיון נרטיבי ופסיכולוגי – מתבקש לקוות לסרט אחר. "הנערה ברשת העכביש" מציג לנו גרסה נשית של ג'ייסון בורן, כזו שמצליחה להיחלץ ממוות בטוח בשברירי שנייה, ומפגינה יכולות טכנולוגיות מרשימות ומתקדמות בהרבה מבעבר. אבל כל אלה הופכים אותה ללא יותר מאשר אנדרואיד משוכלל, ומרוקנים את נוכחותה מהתוכן והמשמעות שהיו לה.
ישנה כאן סצנה די מופרכת שבה סלאנדר מצליחה להתאושש מזריקת הלם באמצעות כדורי אמפטמין ממריצים שהיא מוצאת לגמרי במקרה, ואותם היא מרסקת ושואפת רגע לפני שהיא מאבדת את הכרתה. נמרצת, היא נכנסת למכוניתה, וכאילו לא היטשטשה זמן קצרצר קודם לכן, היא משתלטת על המחשב של מכונית שבעקבותיה היא רודפת, ומשלימה את משימתה. מתי בדיוק הפכה סלאנדר לג'יין בונד?
בפרק הנוכחי סלאנדר (בגילומה של קלייר פוי העוטה על גבה את קעקוע הדרקון הנודע) נשכרת על ידי מתכנת אמריקני לגנוב מסוכנות הביטחון של ממשלתו תוכנה עוצמתית שפיתח המאפשרת לפרוץ את הקודים של מאגרי נשק גרעיני ברחבי העולם. כיוון שהוא לא בוטח בבגרותה ושפיותה של ממשלת ארה"ב (ובאקלים הפוליטי הנוכחי נראה שהקדים את זמנו) – הוא מעדיף להעלים את התוכנה.
ביקורות קולנוע נוספות:
נכונותה של ליסבת לבצע את המשימה מסבכת אותה עם פצחן לשעבר העובד בשירות הביטחון האמריקני (השחקן לאקית' סטנפילד), ועם שירותי הביון של ארצה שלה, אבל גרוע יותר – עם חבורה אכזרית במיוחד של גנגסטרים רוסים המאלצת אותה להתמודד עם טראומה מעברה, ועם דמות דומיננטית שנעלמה מאז וצצה מחדש.
מי שמחפש את סלאנדר בתור האישה הביסקסואלית בשחור הנוקמת בגברים עשירים לבנים יוכל להסתפק בסצנה מוקדמת בסרט, שבה היא מצילה אישה מוכה מידי בעלה, ובלחיצת כפתור תורמת את הונו לשתי זונות שהתעלל בהן. דמותו של מיכאל בלומקוויסט, העיתונאי האידיאליסט שחושף בעזרתה עוולות חברתיות ושחיתויות פוליטיות וכלכליות (השחקן השבדי סווריר גודנסון), נדחקת פה אל שולי-השוליים, עד שעולה התהייה האם היה בה צורך מלכתחילה. מכל מקום, כל קשר עבר שהיה בין השניים (ופותח בספריו של לרסון) אינו מעצב עתה את הדינמיקה ביניהם.
"הנערה ברשת העכביש" נדמה יותר כניצול של תמות מאשר דיון רציני בהן. ניצול מיני של בת על ידי אביה הפסיכופט, תחושות אשמה שמציפות את ליסבת (המאובחנת כנראה כלוקה באספרגר), טראומות ילדות, רגש אימהי שמתחיל לקנן בה בתפנית עלילתית שמזכירה את "לאון" של לוק בסון, ואפילו התעמתות עם האלטר-אגו השטני שלה – כל אלה מזכירים לנו שזהו סרט שבו האישה אינה אלא פנטזיה גברית. נרדפת ושורדת, סובלת ונוקמת, פגיעה ולוחמת. דמותה של סלאנדר מאבדת את התוקף התרבותי והפמיניסטי שלה לטובת עוד גיבורה שנראית כאילו יצאה ממשחק מחשב.
הבמאי יליד אורוגוואי, פדה אלוורז, שכבש את מקומו בזכות "לא לנשום" האפקטיבי, עושה עבודה סבירה. כסרט פעולה, "הנערה ברשת העכביש" כולל כמה סצנות לא רעות. כאתחול של פרנצ'ייז הוא עשוי למקם את פוי, המלכה אליזבת שהפכה לליסבת, כגיבורת-על חדשה (אם כי אין לה הרבה מה להציע מעבר למבע מיוסר ומבטא שבדי שנשמע משכנע). אבל כסרט שמעמיד במרכזו את אחת הדמויות הנשיות המייצגות והאמביוולנטיות של תקופתנו – זהו מוצר ריקני ואפילו נצלני.
