100 משאלות להגשים עד המוות
כשהתגלה הסרטן האלים בגופו של שלמה קופר (39), הציעה רונית, אשתו, שיעשו יחד רשימה של כל החלומות שהוא היה רוצה להגשים. בשנה שחלפה מרגע הגילוי ועד פרידתו מהעולם, הם הספיקו להגשים כמעט את כולם. בריאיון וידאו ל"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" מספרת רונית באושר מהול בעצב על השנה המיוחדת בחייה
צילום: אלעד גרשגורן, עריכה: רחלי קרחי
שם, מול נוף עוצר נשימה, על אחת הפסגות היפות של העולם, באלפים הצרפתים - הם ישבו. זה לצד זו. שקעו עמוק לתוך כסאות הנוח במעין מנוחת לוחמים בין קרבות. רונית כבר ידעה שזה הטיול האחרון והפסגה האחרונה עליה יטפס שלמה, בעלה. והוא, מצידו רק חייך, הביט בנוף וגמע בנחת את החלום הכמעט אחרון שלו.
קרוב למאה חלומות הם רשמו יחד – מעט אחרי גילוי מחלת הסרטן, בדיוק לפני שנה. כמעט את כולם הספיקו להגשים, אבל ימים ספורים אחרי ששבו לארץ, אחרי שעוד הספיקו לצאת לסוף שבוע עם הילדים, הידרדר מצבו של שלמה. הוא התמוטט ואושפז בבית החולים. עכשיו הרופאים כבר דיברו על הסוף. "הם דיברו במונחים של שבועות. אני ידעתי שמדובר בימים ספורים", אומרת רונית קופר.
המחלה של בעלה, שלמה קופר (39), התפרצה בסוף חודש אוקטובר, שנה שעברה. זה התחיל מכאבי בטן חזקים. "זה היה כאב חד שהגיע משום מקום ולא עבר בשום צורה", מספרת רונית. "אחרי שבועיים של בירורים, ריצות, סי.טי, החלטתי שאני מאשפזת אותו לשבוע בבילינסון כדי להבין מה קורה. באולטרסאונד בטן ראו את הגידול, עשינו פט. סי טי וקיבלנו את האבחנה. זה משהו שלא אשכח אף פעם, את היום שבישרו לנו. התוצאות היו חד משמעיות. אי אפשר היה להתבלבל. סרטן מעי גס גרורתי, מפושט בשתי אונות הכבד ובחלל הבטן, שלב 4".
"זה לא חייב להיות חלום גדול"
"כל החיים מתהפכים עלייך. בגלל שהמחלה של שלמה הייתה מאוד אלימה, לא היה לנו זמן להרגיש או לעכל. זה כמו שעון חול שהופכים והזמן מתחיל לרוץ. בתוך המרוץ המהיר נגד הזמן – בהפסקה קצרה בין הטיפולים, חודש וחצי לאחר גילוי המחלה – טסו שלמה ורונית לבאדן באדן בגרמניה. "טסנו בג'ט מצ'וקמק", היא מחייכת, "החלטתי שאני מוציאה את הספר "הרשימה" של יובל אברמוביץ' מהתיק.
"אמרתי לשלמה 'עכשיו, כשיש לך זמן, ואתה לא עובד, אולי בין הטיפולים נעשה דברים שאף פעם לא אפשרת לעצמך לעשות? זה לא חייב להיות חלום גדול, זה יכול להיות קניית גרביים או מכנסים חדשים'. שלמה אמר לי 'אין לי חלומות'. אמרתי לו 'לכל אחד יש חלומות, פשוט אף פעם לא היה לנו זמן לעצור ולחשוב על זה'. עבר זמן ואז הוא אמר לי 'את יודעת מה? נורא בל לי לקנות פלייסטיישן'. מיד רשמתי את החלום בספר, וככה לאט לאט התחלנו למלא את הרשימה. אמרתי לו שאוסיף את החלומות שלי, וחלומות משותפים שלנו, והחלטנו שכל רגע שהוא ירגיש יותר טוב, נקדיש להגשמת חלום. כל חלום שהוא יבחר".
הכתבה המלאה מתפרסמת במוסף לשבת של ידיעות אחרונות