עובדת זרה תקבל 123 אלף ש' כי לא נוהל יומן נוכחות

מנקה שעבדה 3 שנים בקאנטרי ברמה"ש תפוצה על ידי שתי חברות שהעסיקו אותה. עיקר הפיצוי הוא על כ-56 שעות נוספות שביצעה מדי חודש

עו"ד רועי הודפורסם: 11.11.18 , 20:41

בית הדין לעבודה בתל אביב קבע לאחרונה כי מעסיקיה של עובדת ניקיון זרה שפוטרה מהקאנטרי קלאב ברמת השרון יפצו אותה ב-123 אלף שקל על פיטורים, גמול שעות נוספות, הפרשות לפנסיה, פדיון חופשה ותשלומים נוספים. המעסיקים התעקשו שהעובדת כלל לא הועסקה בשעות נוספות, אך מאחר שלא ניהלו יומן נוכחות, דחתה השופטת אופירה דגן-טוכמכר את טענתם.

התובעת הועסקה בקאנטרי קלאב ברמת השרון בשנים 2015-2012 באמצעות שתי חברות לשירותי ניקיון שהתחלפו באמצע התקופה ללא ידיעתה. לאחר פיטוריה, היא תבעה מהן תשלום פיצויי פיטורים, גמול שעות נוספות, פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה ותשלומים נוספים.

דיני עבודה

היחצ"ן פוטר במפתיע – ויפוצה ב-150 אלף ש'

עו"ד ורד שדות

בעלי מועדון "השפיגל" ברחובות הסתיר את כוונתו להחליף את העובד והודיע לו על סיום העסקתו ברגע האחרון. ביהמ"ש: זהו זלזול בזכויות שלו

היחצ"ן פוטר במפתיע – ויפוצה ב-150 אלף ש'

היא סיפרה שבינואר 2015 פוטרה מעבודתה לאלתר ונמסר לה שגויסה עובדת חדשה במקומה. לטענתה, היא קיבלה לאורך כל תקופת העסקתה שכר גלובלי בסך 5,300 שקל. היא הוסיפה שהמעסיק הראשון לא סיפק לה תלושי שכר ואילו החברה השנייה סיפקה לה תלושי שכר פיקטיביים שנערכו באופן מניפולטיבי וללא קשר למציאות. לדבריה, היא הועסקה בימי חול בין שמונה ל-16 שעות ובסופי שבוע 12 שעות.

הנתבעים טענו מנגד כי העובדת הועסקה על בסיס חודשי ושכרה היה גבוה בכ-30% משכר המינימום. לדבריהם, היא כלל לא עבדה שעות נוספות ולא הוכיחה את שעות עבודתה הנטענות.

אבל השופטת אופירה דגן-טוכמכר קבעה שאין ספק שנסיבות סיום עבודתה מזכות אותה בפיצויי פיטורים משני הנתבעים. לעניין השעות הנוספות היא הבהירה שחוק הגנת השכר קובע שבמקרה שבו המעביד לא הציג רישומי נוכחות חל עליו נטל ההוכחה שהעובד לא הועסק בהיקף הנטען על ידו. בהקשר זה, כשאין יומן נוכחות, חובת ההוכחה המוטלת על העובד שתובע שעות נוספות היא מינימלית, ודי בכך שיכתוב מה שעות העבודה הנתבעות על ידו.

השופטת ציינה שהנתבעים לא הציגו רישומי נוכחות שאותם היו חייבים לנהל על פי חוק, ולא עמדו בנטל להוכיח שהתובעת לא הועסקה בשעות הנוספות. היא הוסיפה שגרסת העובדת לגבי מתכונת העסקתה לא נסתרה, וניכר שהיא ביצעה כ-56 שעות נוספות בממוצע בחודש.

בנסיבות אלה חויבו הנתבעים בגמול שעות נוספות בסך כולל של 80,190 שקל. עוד הם חויבו בדמי חופשה בסך 7,740 שקל. בהקשר זה נקבע כי לפי החוק לא ניתן לכלול בשכר תשלום בגין דמי חופשה. כמו כן, אין לשלם לעובד "פדיון חופשה" כתחליף לחופשה. לכן אין לקזז מהסכומים המגיעים לתובעת את הרכיב "תמורת חופש" ששילמה לה כביכול המעסיקה השנייה בהתאם למופיע בתלושי השכר שהנפיקה לה.

כמו כן, השופטת דגן-טוכמכר קבעה כי המעסיק הראשון לא הנפיק לתובעת תלושי שכר כלל והתלושים שהנפיקה המעסיקה השנייה לא עמדו בדרישות החוק. לפיכך היא זיכתה את התובעת בפיצוי של 5,000 שקל בסעיף זה.

עוד חויבו המעסיקים בתשלום הפרשות לפנסיה, קרן השתלמות, תוספת ותק וכן בפיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי ההעסקה. בסך הכול חויבו הנתבעים בסך כולל של 123,808 שקל.