"מי שיכול, פשוט קונה": נסיעה ברכב שעולה שני מיליון שקלים
מה הייתם קונים אם הייתם בין 400 האנשים העשירים ביותר בישראל? רכבי יוקרה יכולים לעטר את בעליהם בסמל סטאטוס ששמור רק לאלו שיכולים להרשות את זה לעצמם. אם תהיתם איך זה מרגיש לנהוג ברכב של ג'יימס בונד ומי קונה אותו - ברוכים הבאים לעולם של אנשי האלפיון העליון
פנטהאוז ב-200 מיליון שקל - הנדל"ן של המגה עשירים בישראל
המחשבה שאני עומד לנהוג באסטון מרטין, רכב הספורט היוקרתי שמחירו, תחזיקו חזק, שני מיליון שקל, בדיוק כמו בסרטים של ג'יימס בונד, הייתה מרגשת במיוחד.
קבענו להיפגש עם לאון טאובס, נהג מרוצים מקצועי ומשווק מכוניות הספורט, לנסיעת מבחן באחד הכבישים היותר שקטים ויותר מפותלים באזור הספר, מזרחית לפתח תקווה. את הרכב הנוצץ, שחנה לרגע קצר בתחת הדלק, מקיפים מעריצים מזדמנים והם מצלמים אותו למזכרת ללא הפסקה. טאובס אדיש להתקהלות ורגיל לתשומת הלב ולשאלות הרבות.
"ברוכים הבאים לנסיעת מבחן במכונית אסטון מרטין דגם DB 11, הדגם החדש והמודרני הזה עולה שני מיליון שקלים". מדוע מכונית עולה יותר מבית ומי הם האנשים שמוכנים לשלם סכום שערורייתי שכזה עבור מכונית עם ארבעה גלגלים וריפוד עור מפנק? לטענת טאובס מדובר בכליל השלמות הטכנולוגי ויצירת אומנות מוטורית ברמה הגבוהה ביותר בעולם.
"לא מדובר במכונית עם מנוע - אלא במנוע שסביבו נבנתה המכונית. המנוע מקדימה והגיר מאחורה, חלוקת משקל שווה שמאפשרת לרכב לעשות ביצועים, כל חלק ברכב הזה מושקע עד הסוף".
"כולם מחפשים יחס אישי", ובמילים אחרות: גם מליארדרים מתמקחים
טאובס מקפיד לשמור על דיסקרטיות ועמימות כשהוא מספר על לקוחותיו, אנשי האלפיון העליון. "זה יכול להיות איש היי-טק שעשה אקזיט ורוצה להגשים חלום, וזה יכול להיות איש עסקים שעשה את שלו. יכול לבוא מישהו עם כפכפים, מכנסים קצרים וחולצת קיבוץ, ויכול לבוא מישהו מפונפן עם חליפה. יש עסקאות שקורות בשנייה ויש עסקאות שלוקחות חודשים, אבל ברגע שיש לך ואתה רוצה – בסוף אתה קונה".
מאיר אוחיון, מנכ"ל חברת "אוטו דיל", מומחה בסחר במכוניות ספורט יוקרתיות ובעל מכונית אסטון מרטין בעצמו טוען כי "בישראל נמכרו עד היום 65 מכוניות מהדגם היוקרתי".
אוחיון מכיר היטב את לקוחותיו, אנשי האלפיון העליון, ויודע עד כמה הם קנאים לפרטיותם. אלו מחזיקים בסמל הסטאטוס היוקרתי בתוך חנייה מאובטחת בישראל או באחת מבירות אירופה. "אלו אנשים שמכירים את המותג, שראו את הסרטים של ג'יימס בונד. זאת מכונית שמשדרת ספורט עם יוקרה, מכונית לאניני טעם".
בניגוד למה שמצופה ממיליארדרים הישראליים, אוחיון טוען כי גם האנשים העשירים ביותר בישראל נוהגים להתמקח. לדבריו "אלו לקוחות מפונקים שרוצים יותר כבוד ויותר יחס. אם לקוח מעוניין ברכב מסוים, אני קובע לו פגישה מסודרת, נותן לו נסיעת מבחן, נהג מגיע ולוקח אותך - להרגיש למה הרכב מסוגל".
"גם כשמדובר במכוניות יוקרה", מוסיף אוחיון, "משא ומתן זה דבר לגיטימי. הרכב הכי יקר שמכרתי בארץ היה מכונית אסטון מרטין שעלתה שלושה וחצי מיליון שקלים".
ממש כמו בסרטים של ג'יימס בונד
אנחנו מתחילים בנסיעת המבחן, סיבוב ניסיון ברכב היוקרה שעולה שני מיליון שקלים. הרכב נמוך ויושב מאד קרוב לכביש, אך הכניסה והיציאה מאד נוחה בזכות כורסאות העור המלטפות והדלתות שמזכירות כנפיים של צרעת חלל.
נראה שטאובס מאוד נהנה בעבודה. הוא מבקש ממני לתקוע את הרגליים חזק בחלק הקדמי של הרכב כדי לא לעוף אחורה - ואנחנו טסים.
הרעש העדין והכוחני של המנוע נשמע כמו אורגזמה של מלאכים, ואנחנו מרחפים במהירות שיא בתוך הסיבובים החדים של הכביש. טאובס חוגג ואני מזיע, בפניות החדות המעיים שלי מתערבלים בבטן כמו ברכבת הרים, אבל הרכב החלומי שעולה שני מיליון שקלים יושב ביציבות מדהימה - דבוק לכביש - ממש כמו בסרטים של ג'יימס בונד.
"זה לא רק אוטו, זה אישיות"
א' הוא איש עסקים ישראלי, באמצע העשור השישי לחייו, והבעלים הגאה של מכונית אסטון מרטין חדשה שעולה כשני מיליון שקלים. כמו רובם המוחלט של אנשי האלפיון העליון, כאמור, גם הוא שומר על דיסקרטיות ולא מעוניין היחשף.
"זה האוטו הכי טוב בעולם. רכב מדהים, הרכב המוביל בעולם בקטגוריה שלו. הוא משקף את האישיות של נהג - זה לא רק אוטו זה אישיות". א' טוען כי קנייה והחזקת רכב כה יוקרתי היא "אירוע משנה חיים", ובאופן אישי הוא מקפיד לנסוע בסמל הסטאטוס היוקרתי עם הביגוד המתאים, שכולל כובע, חולצה וז'אקט ממותגים.
"עצם זה שאתה נוהג בתוך אסטון מרטין, אתה הבעלים של מכונית אסטון מרטין, אתה מקבל את האישיות של האוטו והופך לחלק מתוך הדבר הגדול הזה. הכול משתנה לך בחיים, מדובר באוטו שגורם לנפש שלך להרגיש עילוי".
א' טוען כי נשים רבות בישראל, בכל הגילאים, מתחילות איתו בבוטות - בגלל הרכב. אולם, הוא מספר כי "האוטו נועד להנאה הפרטית שלי - חד משמעית. האהבה שלי לרכב היא כמו אהבה לאישה. אם תשימו לי את הדוגמנית הכי יפה בעולם והיא תגיד לי - תשמע אני שלך, ותשים על ידה אסטון מרטין, אני לא מסתכל על הדוגמנית – אני מעדיף את הרכב".
א' מבלה את רב זמנו בחו"ל וכמעט שאין לו זמן לנהוג בסמל הסטאטוס היוקרתי, שלטענתו שינה את חייו. "ביום היחיד בחודש שיוצא לי לנהוג באוטו בארץ – אני לא יכול לנהוג. כל הזמן יש אנשים שמצטלמים עם האוטו, דוגמניות שרוצות סיבוב. יש המון מעריצים שנוסעים אחרי האוטו בכל הארץ ומעדכנים את המיקום שלי בקבוצות וואצ-אפ. הרכב הזה פותח דלתות, יוצר חברויות, ויש על מה לדבר עם אנשים".
אחד מסמלי הסטאטוס הבולטים של העבריינים בסרטי הפשע הוא רכב היוקרה, אולם אוחיון טוען כי בעקבות השינויים בחוק והגברת המעקב של הרשויות אחר תשלומים במזומן, העבריינים הבכירים בישראל נפרדים מסמלי הסטאטוס הבולטים שלהם. "בניגוד לעבר, היום מס הכנסה מחפש אותם, היום עם הלבנת הון - הם לא יכולים לעשות סיבוב. זאת הסיבה שכל העבריינים נוסעים עכשיו בסקודה".
א' גם לא מפחד מגנבי רכב, כיוון שלטענתו הם מחפשים רכבים שאפשר למכור בקלות. "אני מחזיק אותו בחנייה סגורה אצל אימא שלי בבית עם מצלמות. זה לא רכב לעבריינים, הוא בולט מדי ויקר מדי".
"העשירים באמת לא ייסעו עם אסטון מרטין"
אוחיון, שמתוקף תפקידו כסוחר במכוניות יוקרה מכיר היטב את המשפחות ואת הילדים של אנשי האלפיון העליון, נזהר מאד בבחירת מילים כשהוא מדבר על חבריו ולקוחותיו הנסתרים מעין הציבור. לטענתו מי ששייך לאלפיון העליון וחי בקביעות בישראל - לא רוצה שהציבור יידע שהוא עשיר.
"בדור של היום האנשים צדים את העשירים, התקשורת ורשויות לא נותנים להם מנוח. אלה שעשירים באמת לא יקנו אסטון מרטין וייסעו איתו בגאווה בחוצות העיר. מי שבאמת עשיר ייסע באוטו שלא מנקר עיניים".
למתבונן מהצד, הנסיעה ברכב שעולה שני מיליון שקלים דומה לנגיעה בעולם הפנטזיה, מפגש קצרצר ומרגש עם חוויה ייחודית שלא באמת קשורה למציאות. אוחיון טוען כי "המותג הזה מיועד לאנשים שרוצים להיות שונים, שיהיה להם את האוטו הכי המיוחד, ובעיקר שלך לא יהיה אוטו כזה".
מהיכרותו עם אנשי האלפיון העליון, טוען אוחיון כי "עושר וכסף זה אמצעי להגשמת חלומות, אבל כסף זה לא ביטחון לכך שהחיים יהיו מאושרים. יש משפחות של פלצנים שמשחיתים את הילדים, ברגע שהילד מוציא רישיון הם נותנים לו במתנה אוטו ספורט ב- 400 אלף שקל - בעיניי זה מוגזם".
אחד הסיפורים היותר עצובים שאוחיון מזכיר קשור בתרבות הנהיגה המסוכנת במכוניות ספורט, שהתפתחה בקרב ילדי העשירים בישראל. "בא אלי לקוח שקנה לבן שלו מכונית פורשה טורבו והילד נהרג בתאונת דרכים בגיל 19. סיפור נורא".
בחזרה לנסיעת המבחן הסילונית. הרגע הגדול הגיע, טאובס מחייך במסתוריות, מבקש ממני לעבור לכיסא הנהג וללחוץ על הגז. הגוף שלי מקבל עקצוצי
התרגשות וחשמל מעמוד השדרה. אני שם גז בכל הכוח והרעש המדהים והחרישי הזה של המנוע ממסטל, תחושה ארוטית ומעוררת שקצת דומה למשחק מחשב D3 על אקסטזי.
הרכב טס צמוד על הכביש השומם, חוויית נהיגה עילאית. אני מתסכל הכי רחוק שאפשר – קדימה, כי הנוף מתקרב במהירות מטורפת. אני נכנס לסיבוב חד במהירות גבוהה מאד והרכב יושב יציב על הכביש כמו באגדות, אני זורם עם עוד סיבוב חד בקיצוניות אגרסיבית שיצאה מסרט אקשן אמריקאי ואני מתחיל להבין, למשך חלקיק השנייה פלאי האישיות הפלבאית שלי מתמזגת עם סמל הסטאטוס הקטלני... נגמרו לי השאלות, מי שיכול לקנות רכב כזה – פשוט קונה.
לפנייה לכתב/ת 
