"בום אדיר, חושך - ואבק": עדויות מפגיעת הרקטות
ביתו של איתי מאשקלון ספג פגיעה ישירה מרקטה: "מודה על זה שאני חי ונושם. זה לא מובן מאליו". גם יחידת הדיור של דור, שמתגורר בסמיכות, נפגעה: "היה פה כאוס"
"בבת אחת הכול הפך שחור וענן של אבק היתמר. הארון נפל עליי, הקיר מאחוריי התפרק לחתיכות. קמתי על הרגליים, עמדתי, יצאתי, הסתכלתי - ואז הבנתי". בשיאו של לילה שבמהלכו נורו כ-400 רקטות ובין המבנים הרבים שניזוקו באשקלון, עומד ביתו של איתי, שספג פגיעה ישירה. איש לא נפגע - אך ההרס גדול. "אני מודה על זה שאני נושם וחי. על זה אני שמח. כל היתר זה ממני והלאה. אפשר לשפץ ואפשר לסדר. זה שאני עומד זה לא מובן מאליו", הוא אמר ל-ynet כשהוא עומד בתוך הריסות ביתו.
ב-21:30, במטח הרקטות השלישי לאשקלון, נפגע ביתו. "נכנסתי הביתה מהעבודה ואכלתי במטבח. נכנסתי ל-ynet לראות מה העניינים כי הגעתי מתל אביב, אז לא הייתי כל כך מחובר לכל האקשן שהיה פה. הייתה אזעקה ראשונה ומהרעשים הבנתי שזה מעלינו - אז נכנסתי למסדרון. כך גם באזעקה השנייה. באזעקה השלישית כבר הבנתי שיהיו נפילות כי כשיש מטחים כבדים הסבירות גדלה".
תוך שהוא ממתין לרגע שבו יוכל לצאת, התפוצצה הרקטה. "הכול התפרק. הרגשתי דחיפה חזקה בגב. אתה מרגיש שמשאית עפר נפלה לך על הראש. היה המון אבק. קמתי, ניערתי את האבק, הזזתי יד אחת ויד שנייה, רגל ועוד רגל. אתה רואה שאתה שלם ובריא. אמרתי תודה לאל. יצאתי ולא תיארתי לעצמי מה קרה. חשבתי שרק זזו לי קצת רהיטים".
הוא הוסיף: "לא שמעתי את הבום. שמעתי את הקריסה של הבית. לחצי שנייה אתה מבין שחטפת ואז אתה מתחיל להזיז איברים. אתה נעמד, אתה רואה מה קרה פה ויוצא בהליכה. ואז אתה אומר: ברוך השם".
"רק הבובות של בתי נשארו"
בתו של איתי, בת 11, חזתה גם היא בהריסות הבית. "היא באה לקחת את הבובות שלה", סיפר איתי. "בשבת לקחנו מידות של החדר כי אמרנו שביום שלישי נלך להחליף את המיטה ואת הארונות, אבל היא בסדר, היא ברוח טובה. זה העוגן שלי. אני בריא, הבת שלי לא הייתה פה אז היא לא חוותה שום דבר ממה שקורה פה. היא שמעה את זה ממני. אמרתי לה שהכול התפרק ולא נשאר כלום. היה לה אוסף לגו בחדר - שנעלם. רק הבובות נשארו. אני מרגיש בר מזל. אפשר לשקם הכול. יצאנו בחיים. צריך לזכור את זה".
דור בנאי, שמתגורר ביחידת דיור סמוכה לביתו של איתי, סיפר גם הוא על ליל האימה: "הייתה אזעקה והייתי במקלחת. בדרך כלל אני לא נוהג לקום באזעקות, אבל התארגנתי על עצמי מהר והלכתי לממ"ד. זה היה המטח הראשון. היו יירוטים. חזרתי לחדר, התלבשתי ואמרתי שאשאר ואמשיך כרגיל. ואז משהו אמר לי להיכנס הביתה. אימא שלי הייתה לחוצה. נכנסנו לממ"ד - ואחרי כמה דקות שמענו בום עוצמתי.
"יצאתי החוצה וראיתי שחור, עשן. היה פה ריח של אבק שריפה. ראיתי שכנים שצועקים ושואלים אם הכול בסדר. התחילו להגיע כוחות הצלה והיה פה כאוס. פשוט כאוס". באחד הקירות של יחידת הדיור שבה מתגורר דור, נפער חור עצום שלא משאיר הרבה ספק לגבי גורלו אם היה נשאר בחדר. "אני בדרך כלל אני לא קם מהחדר והולך לממ"ד. זה הייתה הפעם הראשונה שנכנסתי לממ"ד. תמיד אני אומר שזו רולטה; או שאני לא מספיק ללכת לממ"ד - או שאני ישן. הלילה, אחרי הפגיעה, כשניסיתי ללכת לישון, הבנתי שזה כמעט הסתיים באסון"
"בשנייה שהרקטה פוגעת בבית נשמע בום אדיר. אחריו שומעים רעש - ואז הכול הופך חשוך. הייתי בהלם", הוא מוסיף - ומסכם: "בפעם הבאה שאשמע צבע אדום - אכנס לממ"ד. אם יש הנחיות של פיקוד העורף - תפעלו לפיהן. אנחנו שאננים בגלל כיפת ברזל, אבל אם לא הייתי בממ"ד, אני לא יודע אם הייתם מדברים איתי היום".
לפנייה לכתב/ת 
