למפות את ה-DNA של אמריקה
מחקר חדש חושף את פרטי ההגירה לאמריקה הצפונית והדרומית: התפצלות, נדידה מהירה, מפגש חוזר, אבל מה עושים פה גנים של אוסטרלים?
שם נפרדה השושלת שהובילה אל האדם מהשושלת של השימפנזים, לפני כמה מיליוני שנה. שם המין שלנו, הומו ספיאנס, הופיע לראשונה לפני כ-200-300 אלף שנה. זוהי היבשת ממנה הגענו כולנו.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון :
לפני כ-50-70 אלף שנה יצאה קבוצה של בני אדם מאפריקה אל המזרח התיכון. במשך עשרות אלפי השנים לאחר מכן הם נדדו, התפצלו ונדדו שוב, עד שתת-קבוצות יישבו את אירופה, את אסיה, את אוסטרליה, ואיים רבים באוקיינוס.
אמריקה הצפונית והדרומית הן היבשות האחרונות שיושבו על ידי בני האדם, לפני פחות מ-20 אלף שנה. האמריקנים הראשונים הגיעו אל היבשת הצפונית דרך האזור שהוא היום מיצר ברינג. אך אז, בשל הטמפרטורות הנמוכות והקרחונים של עידן הקרח שהורידו את מפלס הים, היה ברינגיה: גשר יבשתי בין צפון-מזרח אסיה לאזור אלסקה, מכוסה בערבות עשב ובית לממותות ואוכלי עשב גדולים אחרים.
דרך היבשה או דרך החוף
מתי התרחשה ההגירה הראשונה לאמריקה? במשך שנים חשבו החוקרים שבני האדם הגיעו דרך המסדרון החופשי מקרח, אזור שנמצא בחלק המערבי של קנדה של ימינו ושלפני כ-12 אלף שנה, לפי ההערכות, כבר היה נקי מקרח ואיפשר מעבר בין הקרחונים הגדולים של צפון היבשת. מחקרים מאוחרים יותר, עם זאת, הראו שהמתיישבים הראשונים הגיעו לאמריקה עוד לפני כן, והציעו שאולי הגיעו בסירות לאורך החוף המערבי.
המחלוקת בקשר לכך עדיין נמשכת, ואיתה הוויכוח בקשר לזהותם של תושבי יבשות אמריקה: האם הגיעו כולם בהגירה אחת, או אולי היו כמה הגירות, ממוצא שונה? מחקרים גנטיים הצביעו על שוני גנטי בין האמריקנים הצפוניים והדרומיים, וכך הועלתה ההשערה שהאוכלוסייה התפצלה לאחר הגיעה ליבשת, וקבוצה אחת ירדה דרומה. אך מחקרים מאוחרים יותר גילו גם ממצאים קשים יותר להסבר, כמו חתימה גנטית אצל תושבי האמזונס שקרובה לזו שנמצאת אצל הילידים האוסטרלים דווקא. האם מקורה בהגירה נוספת?
ממצא אחר שעדיין אין לו הסבר משכנע הוא האתרים המכונים פרה-קלוביס. קלוביס (Clovis) הוא השם שניתן לתרבות האמריקנית-ילידית העתיקה, ואתרים רבים המכילים כלים של אותה תרבות נמצאו ותוארכו לסביבות 13 אלף שנה לפני זמננו. DNA הופק משרידי עצמות באתרים אלו, ונמצא כשייך לאבותיהם של האמריקאים הילידים החיים כיום. אבל משנות ה-70 ואילך התגלו אתרים עתיקים עוד יותר, שהכילו כלים שונים במקצת. חלק מהחוקרים סבורים שהם הושארו שם על ידי קבוצה נפרדת, שאולי הגיעה ליבשת מוקדם יותר.
בנוסף, בברזיל נמצאו כבר במאה ה-19 שלדים בני כעשרת אלפים שנה בעלי גולגלות שצורתן שונה מזו של הילידים האמריקאים החיים כיום. שלד עתיק אפילו יותר שנמצא מאוחר יותר בנבאדה, ארצות הברית היה בעל גולגולת דומה, ויש חוקרים הסבורים שתושבי שני המקומות האלו השתייכו לקבוצה שונה מזו שכללה את אבותיהם של האמריקאים הילידים המודרניים, קבוצה שקיבלה את הכינוי "פליאו-אמריקאים" ("אמריקאים של תקופת האבן הקדומה").
גנים עתיקים, גנים מודרניים
עכשיו מנסה קבוצה גדולה של חוקרים, מצפון אמריקה, דרום אמריקה ואירופה, לעשות סדר בבלגן. במחקר חדש הם ריצפו DNA שנלקח מ-15 שרידי עצמות, שגילם נע בין יותר מעשרת אלפים שנה ועד למאות בודדות של שנים. השרידים נמצאו במקומות שונים בשתי היבשות, מארץ האש בקצה הדרומי של דרום אמריקה ועד לאלסקה בצפונה של צפון אמריקה, וכללו גם את ה"פליאו-אמריקאים" מארצות הברית ומברזיל. בנוסף בחנו החוקרים DNA שרוצף קודם לכן משלושה שרידים שנמצאו בצפון אמריקה, אחד מהם מתוארך לכמעט 13 אלף שנה לפני זמננו.
כדי שיוכלו להסיק מהגנומים העתיקים על האוכלוסיות שהגיעו מאוחר יותר, החוקרים גם אספו גנומים של 378 אנשים ממוצא אמריקני-ילידי החיים כיום, וגנום של בן האי אנדמאן, מאוכלוסייה הקרובה לאוכלוסייה האוסטרלית המקורית. בנוסף הם גם השוו את ממצאיהם למאגרי מידע המכילים רצפי DNA רבים מאנשים ברחבי העולם.
תפצלות, נדידה, פגישה מחודשת
התוצאה? כמו ברוב המחקרים הבוחנים את התפשטות האדם ברחבי העולם, אפשר לסכם את מסקנות החוקרים ב"זה יותר מסובך ממה שחשבנו". הממצאים מראים שהאוכלוסייה שהגיעה ליבשת התפצלה זמן קצר לאחר הגעתה לקבוצה הצפונית ולקבוצה הדרומית, כפי שרוב החוקרים שיערו. אך זו הייתה רק ההתחלה. משם הקבוצות התפצלו תוך זמן קצר לתת קבוצות, שהתפזרו והגיעו במהירות מדהימה למקומות שונים בשתי היבשות.
"הממצאים האלו מצביעים על כך שאותם עמים ראשונים היו מיומנים מאוד בתנועה מהירה דרך נופים זרים לחלוטין וריקים" אמר דיוויד מלצר (Meltzer), שעבד על המחקר החדש. "הייתה להם יבשת שלמה לעצמם, והם עברו מרחקים עצומים במהירות עוצרת נשימה".
וזה לא הסתכם בכך. לפני כשמונת אלפים שנה, כאלפיים שנה לפחות אחרי שראשוני המתיישבים הגיעו לדרום אמריקה, הממצאים הגנטיים מראים שהייתה שוב הגירה מסיבית, הפעם ממרכז אמריקה גם לצפון וגם לדרום. כך, חלק מהקבוצות שנפרדו זו מזו מאות או אלפי שנים קודם לכן שבו והתערבבו.
כאשר בחנו החוקרים את הגנום של השלדים הפליאו-אמריקאים הם גילו שאלו לא הגיעו מקבוצה נפרדת, אלא הם שייכים לאותה קבוצה אליה השתייכו אבותיהם של האמריקנים הילידים היום, וספציפית של אלו שחיים בדרום אמריקה. "בחינה של צורת הראש והבליטות שעליו לא יעזרו לך להבין את השושלת הגנטית האמתית של האוכלוסייה" אמר אסקה ווילרסלב (Willerslev), שהוביל את המחקר. "המחקר שלנו מראה שאנשים יכולים להיראות שונים מאוד זה מזה ועדיין להיות קרובים מאוד מבחינה גנטית".
מאוסטרליה לאמריקה?
ומה בקשר לעדות הגנטית לקשר עם הילידים האוסטרלים? החוקרים מצאו את אותו סימן גנטי אצל אחד השלדים ה"פליאו-אמריקאים" בברזיל, מלפני כעשרת אלפים שנה. אך הוא לא נמצא אצל השלדים מצפון אמריקה, כולל אלו מאותה תקופה. "אם אנחנו מניחים שנתיב ההגירה שהביא את קרוביהם של האוסטרלים לדרום אמריקה עבר דרך צפון אמריקה, אז או שהנשאים של אותו סימן גנטי הגיעו ליבשת הצפונית ונדדו כקבוצה ישר לדרום, שם הם התערבבו עם קבוצות שהגיעו אחריהם, או שהם היו אלו שנכנסו מאוחר יותר", אמר פיטר דה ברוס דמגארד (de Barros Damgaard), מהמדענים החתומים על המאמר. "כרגע אנחנו לא יכולים לדעת אילו מהאפשרויות היא הנכונה, אלא רק להתבונן בעדות יוצאת הדופן הזו לפרק יוצא דופן בהיסטוריה האנושית! אבל אנחנו נפתור את החידה".
האפשרות הנוספת, שאותם אנשים המקורבים לאוסטרלים הגיעו לא דרך צפון אמריקה אלא בעזרת סירות מהמערב, לא נשקלת ברצינות – לפחות כרגע. אמנם הפולינזים הצליחו ליישב חלק גדול מהאוקיינוס השקט וככל הנראה הגיעו גם לדרום אמריקה, אך הם עשו זאת אלפי שנים מאוחר יותר. אין לנו שום ראיות ליכולת שיט שאפילו מתקרבת לזו הדרושה למסע כזה לפני עשרת אלפים שנה.
שאלות שנותרו פתוחות
המחקר החדש בוחן את הגנטיקה של תושבי אמריקה, המודרניים והעתיקים, בצורה מקיפה יותר משעשה כל מחקר לפניו. אבל לאיש אין ספק שזוהי עדיין לא המילה האחרונה, ושגם המחקר הזה לא מסוגל לענות על כל השאלות. למשל, אין לנו עדיין שום דגימה של DNA מהאתרים העתיקים ביותר, אלו הנקראים "פרה-קלוביס", ואיננו יודעים אם הם מייצגים אוכלוסייה נפרדת, או שאולי הם קשורים לקבוצה האוסטרלית המסתורית. "איך כל האוכלוסיות האלו נשזרות יחדיו בסופו של דבר, ואיך הן קשורות לילידים האמריקאים של העבר ושל ההווה, הן שאלות שנותרו פתוחות" כתבו החוקרים במאמרם.
ד"ר יונת אשחר, כתבת באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי
לפנייה לכתב/ת 
