דבר השבט: ארבעה דורות - בני עקיבא אחת

הדסה קצין (77) שבט יבנה, סניף חיפה

"גדלתי בשכונת הדר בחיפה, וסניף בני עקיבא היה על הגבעה שליד שכונת ויז'ניץ. תנועת הנוער היתה מקור משיכה חזק מאוד עבורי - התחלנו בכיתה ד', כשבכל שבת הייתה פעולה נפרדת לבנים ולבנות, לאחר מכן תפילה, ובמוצאי שבת מסיבה שכללה ריקודים".

שבט: בני משפחות קצין, נדל ופליישמן - ארבעה דורות

"מה פתאום", היא צוחקת. "בן לוקח בת ובת לוקחת בן. גם המסיבות היו מעורבות, כל השבט ביחד. אני חושבת שתנועת הנוער נוצרה בשביל ההוויי המשותף של החבר'ה. ההפרדה נוצרה ברגע שהבנים החלו ללכת לישיבות ונעלמו מהסניפים ורק הבנות נשארו. אז נוצרה חברה שהיו בה קצת קשיים מבחינת הקשרים בין המינים.

"בהמשך הדרכתי בסניף קריית אליהו שבחיפה, וכל שבת הלכתי עם עוד חברה שגם היא הדריכה, עד לסניף שהיה רחוק מביתי. כמובן שבתקופה ההיא לא עלה בדעתם של ההורים להגיד למדריכים ולמדריכות מה לעשות - הם סמכו על המדריכים ובזה הסתיים העניין".

"האידאל גם היה גיוס לצבא והגשמה – לכן התגייסתי לנח"ל במסגרת גרעין יבנה. יחד עם חניכי וחניכות בני עקיבא בגיל שלי, שירתנו ביחד בנח"ל ואחר כך היינו יחדיו בקיבוץ, שם גם פגשתי את שמואל".

שמואל קצין (78) שבט יבנה, סניף מרכז תל אביב

"גדלתי בדרום תל אביב, לא היה סניף קרוב ולכן הלכתי עד לסניף מרכז.

שמואל קצין (מימין למטה) במחנה עבודה של בני עקיבא בקיבוץ עין צורים, 1957

"באותו זמן כמובן שלא היו טלפונים סלולריים והסתדרנו מצוין. ההורים לא דאגו כי הבנים דאגו ללוות את הבנות עד הבית. הייתי חוזר בשעות מאוחרות, ההורים היו מתעוררים ושואלים 'מה השעה' - ותמיד עניתי 'השעה תשע'".

"בילינו המון שעות בסניף, באמצע השבוע וגם בשבת. זה היה כמו הבית שלנו, היינו שובבים ותמיד מצאנו מה לעשות. בזמן הפעולות היתה הפרדה בין בנים לבנות, אבל חיכינו לפעילות המעורבת לאחר מכן".

"הדרכתי בסניף שכונת התקווה – זה היה סניף לא קל, אבל עמדנו בזה. בתקופה הזו בטיולים התחלקנו באוכל והקמנו אוהלים משמיכות. כמובן שאת הכול סחבנו בתרמילים על הגב - ולא במזוודות או טרולי כמו היום. נפגשנו בקיבוץ, אבל היא נתנה לי הרבה לחכות, אחרת אולי כבר היה לנו דור חמישי של צאצאים בבני עקיבא".

חגית נדל קצין (53), שבט התחייה, סניף גבעתיים

חגית נדל, מדריכה במחנה הרא"ה, 1981

"בניגוד לתקופה של הוריי, אצלנו לא היו ריקודים מעורבים, אבל היו פעילויות רבות משותפות לבנים ולבנות באמצע השבוע. בשבת הייתה פעילות נפרדת, אבל חלק מההפרדה בין לבנים ובנות נוצרה בשל הגידול העצום במספר החניכים. בכל מקרה, בשעות הפנאי המגע והקשר בין בנים לבנות נשאר.

"הדרכתי ולאחר מכן גם הייתי קומונרית, בסניף כפר שלם בתל אביב".

"השינוי הגדול שרואים בין הדור שלי לדור של הילדים והנכדים, הוא שתרבות שעות הפנאי עברה שינוי וצריך להיות מאוד אטרקטיבים כדי למשוך את החניכים, כדי שייווצר קשר חברתי ואנושי מעבר לקשר שנוצר באמצעות טכנולוגיה".

בלדד נדל (55), שבט אריאל, סניף גבעתיים

"כבר כילדים היינו מחוברים לסניף שהיה ממלא לנו שעות על גבי שעות. בני עקיבא היה עבורנו כמעט הבית הראשון ולא הבית השני. כאופציית בילוי זו הייתה אופציה מעולה, שעות על גבי שעות של משחקים ויצירה".

בלדד נדל חוגג יובל לבני עקיבא בסניף גבעתיים, אי-אז ב-1978

"בכיתה י"ב הדרכתי ובמקביל אלי הדריכה חגית. הקשר הלך והתהדק בצורה הדרגתית. בגדול היינו חברים ארבע וחצי שנים לפני שהתחתנו".

עדי פליישמן נדל (32), שבט קוממיות, סניף גבעת שמואל

"אוהד הוא אחי התאום שלי וכמובן בן השבט שלי, כך שתמיד היה עם מי ללכת לסניף ועם מי לחזור. עבורי בני עקיבא היא חוויית ילדות משמעותית - אווירה מאוד טובה ומקום להרחיב מעגלים חברתיים, שבתות אירוח בסניפים אחרים, ומדריכים ששמרנו איתם על קשר לשנים רבות, ואפילו הגיעו לשמחות שלנו ואנחנו לשמחות שלהם".

עדי פליישמן, מחנה ניצנים, 1997

"על סוגיית ההפרדה קשה לענות. בבית הספר של ילדיי לומדים בנפרד, וגם אני למדתי בכיתות נפרדות אבל בבית ספר מעורב. כשהפרידו את הסניף בגבעת שמואל, אני זוכרת שהרמתי גבה ולא הבנתי למה, אבל אני מבינה שיש צרכים אחרים ודברים משתנים.

"ההבדל ביני לבין רוב בני המשפחה, הוא שלא הדרכתי, וזו נקודה רגישה אצלי. למרות זאת מצאתי שידוך טוב, למרות שאישי לא היה בבני עקיבא. אבל בהחלט חיכיתי עד שבתי כרמל תצטרף לתנועה".

אוהד נדל (32), שבט קוממיות, סניף גבעת שמואל

"עבורי תנועת בני עקיבא הייתה חוויה של בילוי, כמו אצל עדי, אבל מעבר לזה, שייכות למשהו שהוא גדול ועצום. חשתי בזה גם כתלמיד ישיבה וגם כמדריך שפגש מדריכים מסניפים אחרים. מעבר לזה, עבורי בני עקיבא היו גם ערכים וחזון שהיינו מכוונים אליהם, כמו למשל שותפות בבניית הארץ והתנדבות".

"כשאני הייתי מדריך הפרידו את הסניף, אבל זה לא שלא היית רואה בנות, וגם ישיבות הצוות היו משותפות. שם גם הכרתי את רעייתי רבקה, שהייתה שבט מתחתיי, והדריכה במקביל אליי שבט אחר. הקשר הראשוני התחיל לקראת תחילת השמינית, בישיבה היתה הפסקה ואחרי זה חזרנו והתחתנו".

חן נדל (20), שבט נאמן, סניף גבעת שמואל

חן נדל עם הוריה בסמינריון הכנה לקומונריות, לפני כשנתיים

"אחרי שהייתי חניכה בגבעת שמואל, הדרכתי בסניף רמת עמידר ברמת גן, ובהמשך הייתי קומונרית בסניף בני עקיבא בקרית מוצקין".

"ההבדל הגדול בין בני עקיבא בדור של סבא וסבתא, לדור שלי, הוא במעורבות של ההורים. הם כל הזמן רוצים עדכונים בווטסאפ, ואם שוכחים לעדכן, יש פניות ושאלות 'למה לא עדכנו אותנו?' אחרי פעולות מקבלים טלפונים מהורים, גם כדי לשמוע פרטים וגם לעיתים כדי להעיר אם הילד נפגע מחבר או לא הוכנס לפעילות בגלל איחור.

איתן נדל (9), שבט הכנה, סניף רמת אלישיב לוד

"זו השנה הראשונה שלי בבני עקיבא. בקבוצה שלי יש 30 בנים. אני אוהב את הפעולות ואת זה שבסוף הפעולות משחקים כדורגל. בחודש ארגון אנחנו מתאמנים על ריקוד ועושים מורל".

יד אחים: ארבעה דורות, משפחה אחת

כרמל פליישמן (8.5), שבט הכנה, סניף עלי

"זו השנה הראשונה שלי בבני עקיבא. בקבוצה שלי יש 40 בנות ואין בנים. אני זוכרת כמעט את השמות של כולן ואוהבת להיות בבני עקיבא כי זה כיף. יש פעולות בימי שלישי, חמישי ושבת - ובחודש ארגון אנחנו צובעות קירות ומתאמנות בריקוד".