אוהבים אותך פה מאוד, מלאני

חמוש בחטיפים, מים מינרלים, גפרורים ונרות לשירים השקטים, בלונים להפריח כדי ללכוד את תשומת הלב של מושא הערצתי, וסינגל של מלאני, ג'אסט אין קייס שיהיה משהו לחתום עליו, רק חתימה אחת קטנה, רק לי, הגעתי אמש, יום שני ה-19 בפברואר לסינרמה בתל אביב - אבל בסינרמה היו עוד אלפים כמוני.

מלאני צ'יזהולם הגיעה לישראל כחלק ממסע ההופעות העולמי "כוכב צפוני". היא ביצעה כעשרים שירים, ביניהם נדירים ממגוון הבי-סיידים וכמובן להיטים מוכרים בביצועים רוקיסטיים, כמו "When you're gone, Northern Star " ו"Goin' Down", שהרעיד את רצפת האולם, הגדוש צעירים.

חלקם נפגשו לראשונה פנים מול פנים לאחר היכרות וירטואלית בלבד במסגרת קהילת המעריצים הענקית של הספייס גירלז בישראל, והשאר פשוט השתוקקו לזכות עוד בחייהם בצפייה בדמות חשובה בעולם המוזיקה. ומלאני אכן חשובה; אם לא עכשיו, אז היא תהיה כזאת בעתיד.

המתונים והמופרעים

האולם נחצה למקומות ישיבה ביציעים עבור ה"מתונים", ואילו "המופרעים" הוזמנו למרכז האולם, קרוב-קרוב למלאני, כדי לשמוע את קולה הדק ולהתרשם מקרוב, או פשוט, לנפנף עם סטיק לייט, נר, להפריח בלונים, לצעוק, לצווח, להוציא את הקול ואפילו לא לקבל שלום בחזרה, או חיוך. זה באמת בסדר; אני יודע שהזרקור מסנוור מאוד.

במרכז האולם כבר לא היו מקומות ישיבה, הו לא. וגם אוויר לא. הרצפה רעדה, הגיטרות רעשו (שלוש, להצדיק את העובדה שהבאתם אתכם אוזניים) והלהקה הרוקיסטית המעולה (קלייר, פאול ועוד בחורינה לא מוכרת) ומלאני ביצעו את מיטב הלהיטים במקצועיות. הבחורה באמת יודעת לשיר.

לעומת זאת, את אביזרי הלייזרים, המחשופים, זיקוקי הדינור ומסכי הווידאו הענקיים השאירה לה מלאני אי שם באנגליה יחד עם חברותיה. לישראל הביאה רק את כשרון השירה המתוק שלה, את הלהקה הפרטית והצנועה שלה והתמקדה במוזיקה עצמה, שבלטה בבלדות מתוקות כמו “Closer”. ומי צריך נשיקה באוויר כשיש ביצועים כאלה.

על תקן הפושטית

כשנשאלה האם היססה או פחדה לבקר בישראל עקב דיווחים שליליים בתקשורת העולמית על המצב הביטחוני בישראל, היא השיבה בחיוך: "למה כולם שואלים אותי את זה? אני מכירה את העיתונות הבינלאומית. בשנים האחרונות למדתי להכיר את הצדדים האפלים שלה. היא לא ידידותית אליי במיוחד; למה שאאמין לדיווחיה ולא אבוא לבקר בישראל?".

בחמש השנים האחרונות הפכה מלאני סי מספורטי ספייס אלמונית, על תקן הפושטית בלהקת הפופ הממוסחרת הספייס גירלז, לזמרת הטובה ביותר בלהקה, "המוכשרת", ומאז מסלול ההשמצות עבר דרך סטריאוטיפים מעיקים כמו "הלסבית התורנית" ו"החזירה השמנה". לאחר יותר מ-120 הופעות עם הספייס גירלז וכ-100 משל עצמה, לבדה, מה זה כבר עוד מילה טובה פה או מילה רעה שם בעיתונות; עבורה הקהל הוא המדד האמיתי. והוא היה סוער. קריאות "ווי לאב יו" מטורפות סחפו תגובות מהזמרת כמו "איי לאב יו טו", שהופתעה בהמשך מכמות האנשים ששרו יחד איתה את הבלדה המקסימה והשקטה האחרונה "”If that were me. "הייתם ממש טובים!" היא אמרה וסיימה עם הדרן של ה-שיר Never be the same again”" ובהבטחה: "נתראה בפעם הבאה".

ובנימה אישית

מלאני, קודם כל את לא שמנה. שנית - כן, יש מקום כזה על המפה בשם "ישראל". חם פה, אה? וכן, יש פה גם אנשים שיודעים אנגלית ואוהבים אותך פה מאוד, השחומים האלה עם האותיות הגרוניות המוזרות. לא נהנית? ספרי לנו. נהנית? ספרי לחברותייך.

מעיין דולברג, בן 16 מדרום הארץ, גרופי של הספייס גירלז וכותב על פופ בפורומים שונים ברשת