הפתרון למשבר הדיור: אלפים חיים במערות
הן חסינות מפצצות ורעידות אדמה, קרירות בחודשי הקיץ הלוהטים – ובעיקר זולות מאוד. אלפי פקיסטנים התייאשו מהבטחות לדיור בר השגה וחפרו בית
עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
הפקיסטנים שגרים במערות חפרו את הבתים הקטנים שלהם בידיים, והשתמשו בחימר כדי לטייח את הקירות – וכך גם להגן על הבתים שלהם ממפולות אדמה. חאג'י עבדול ראשיד, חבר במועצה המקומית, אומר על הבתים: "אין שום דבר שדומה לזה. אם אתה בונה בית מבוץ במהלך הגשמים הוא מתמוטט. הבית הזה לא מתמוטט. הוא חסין מפני רעידות אדמה ומפני פצצות".
באזור יש אנשים שחיים במערות כבר יותר מחמש מאות שנה, מאז ששבט המוגולים התיישב בו, אך העלייה במחירי הדיור בפקיסטן העלתה את הביקוש למקומות מגורים שייחפרו במורד הגבעות. העלות, כמובן, נמוכה בהרבה מזו של בית רגיל. הפקיסטנים קונים שטח באזור ההררי וחופרים בית. "קנינו את זה כי זה זול יותר וחפרנו את המערה בעצמנו", אומר אמיר אוללה חאן, שגר במערה בכפר חסן עבדאל.
המערות האלה אידיאליות למזג האוויר של פקיסטן. הן קרירות במהלך הקיץ, כשהטמפרטורות גבוהות מ-40 מעלות, ומספקות מפלט חם במהלך חודשי החורף הקרים. חלק מהתושבים גרים במערות רק בקיץ. מוחמד סוהייל, שגר בשאר השנה במקום אחר, אומר: "אנחנו נמצאים כאן בעיקר בקיץ, ומשתמשים במערות כמקום מגורים וכמקום לאחסון חפצים ולאחסון התוצרת החקלאית שלנו".
החיים במערות אינם פשוטים. הן חשוכות ואינן מחוברות לחשמל, והדיירים תלויים בכבלים מאריכים כדי להתחבר לטלוויזיה או להטעין את הטלפון הסלולרי. מערכת אינסטלציה במערה היא דבר נדיר. המחיר הממוצע של מערה בכפר חסן עבדאל הוא 40 אלף רופי (300 דולר), ואילו מחירם ההתחלתי של בתים רגילים הוא 250 אלף רופי.
סוכן הנדל"ן סאחי ריאד אומר שגם באזורים הכפריים צריך לפחות חצי מיליון רופי כדי לרכוש חלקה קטנה ולבנות בה בית. המחירים הנמוכים מאפשרים ל"אנשי המערות" להשקיע כסף ב"קישוטים" מחוץ לבתים, מגני ורדים ועד פרדסים. אחד מהדיירים הרחיק לכת ובנה בית הארחה למאות עולי רגל שמגיעים לטקסים דתיים באזור.
הבתים הצנועים במערות הם אופציה אטרקטיבית לפקיסטנים שאינם יכולים להרשות לעצמם דירה. האוכלוסייה של פקיסטן ממשיכה לגדול, וכ-207 מיליון איש חיים בה. ראש הממשלה שנבחר השנה, אימראן חאן, הבטיח לטפל במשבר הדיור ולבנות חמישה מיליון בתים חדשים, אך משבר כלכלי מתמשך במדינה מסכן את היכולת של הממשלה לעמוד בהוצאות הבנייה.