האלמנה תבעה: בעלי הוריש הכול לבתו מחוץ לנישואים
איש עסקים אמיד שהלך לעולמו נישל את אשתו לחלוטין. היא פנתה לבית המשפט, אולם נדחתה שם: "המנוח ניסה לכפר על כך שנטש את בתו"
בית המשפט למשפחה בקריית גת דחה לאחרונה
התנגדות שהגישה אלמנה לקיום צוואתו של בעלה, שהוריש את כל רכושו לבת שנולדה לו מחוץ לנישואים. השופטת פאני גילת כהן התרשמה שבצוואה ביקש המנוח לכפר על כך שנטש את בתו והותיר אותה להתמודד עם נסיבות חיים קשות.
האלמנה טענה שהצוואה האחרונה לא עומדת בתנאי החוק לעריכת צוואה בפני נוטריון, בין היתר משום שלא הייתה בה התייחסות ללקות השמיעה של המנוח. היא הוסיפה שהצוואה לא משקפת את רצונו האמיתי של המנוח, כיוון שהוא לא היה במצב פיזי ונפשי כשיר בתקופת עריכתה. לדבריה בעלה היה נתון להשפעה לא הוגנת מצד בתו, שדרשה ממנו לצוות לה את רכושו.
המנוח – איש עסקים עתיר נכסים – הותיר אחריו שלוש צוואות. הראשונה מ-2010 קבעה כי כל רכושו יעבור לרעייתו. בצוואה שנערכה כעבור שנה הוא החליט לצוות את נכסיו לבתו מחוץ לנישואים, וכך עשה גם בצוואתו האחרונה מ-2012 שאושרה על ידי נוטריון. לאחר מותו ב-2014 הגישה אלמנתו בקשה לקיום הצוואה הראשונה ואילו בתו ביקשה לקיים את צוואתו האחרונה. מאחר שלפי הדין הצוואה המאוחרת מבטלת את הצוואות הקודמות, נדרשה השופטת לדון בטענות האלמנה כנגד תוקפה.
דיני משפחה
זכתה ב-13 מיליון ש' בלוטו – הגרוש תבע חצי
עו"ד יונתן דה פריס
הבעל לשעבר טען שלאחר הגירושים הוא המשיך לחיות כידוע בציבור של אשתו לשעבר, אבל בית המשפט קבע שלא הוכחה כוונת שיתוף בנכסים
מנגד התעקשה הבת כי הצוואה תקנית וכי מעולם לא הייתה מעורבת בה, וודאי שלא השפיעה על אביה שהיה אדם עצמאי ודעתן. היא סיפרה שאביה ככל הנראה התחרט על כך שנטש אותה ואת אחותה הצעירה, שנרצחה באכזריות ב-2011. לאחר מות אחותה הוא חזר להיות איתה בקשר והיא אכן ביקשה ממנו עזרה כלכלית, אך מעולם לא הכריחה אותו לעשות דבר.
בשלב הראשון קבעה השופטת פאני גילת כהן שצוואה האחרונה תקפה ואושרה כדין. היא קיבלה את עדות הנוטריון שסיפר כי וידא שהצוואה משקפת את רצונו החופשי של המנוח והוסיף כי לא כתב דבר לגבי לקות השמיעה כיוון שלא ידע עליה.
השופטת הדגישה שהחוק אכן קובע שנוטריון צריך להתייחס בכתב ללקות שמיעה ולהבהיר כי אינה פוגמת ברצונו החופשי של המצווה, אך זאת רק במקרה שידע על קיומה. במקרה זה המנוח לא השתמש במכשיר שמיעה, מה שהקשה על גילוי הלקות מבחינה אובייקטיבית. גם הטענה להשפעה לא הוגנת נדחתה משום שהאלמנה לא הגישה חוות דעת רפואית המעידה על פגיעה בכושר השיפוט של בעלה.
השופטת השתכנעה שהמנוח ערך את הצוואה במטרה לכפר על נטישת בתו. היא ביססה את מסקנתה בין היתר על העובדה שהייתה צוואה דומה, על כך שלא שינה את הצוואה האחרונה אף שחלפו שנתיים עד מותו, ועל מערכת היחסים העכורה עם רעייתו.
"בשים לב לאופי מערכת היחסים ביניהם ובתוך כך לעובדה שלא היו להם ילדים משותפים ולעובדה כי בעת היותם נשואים זה לזה... ניהל המנוח מערכת יחסים רומנטית עם אישה אחרת ממנה נולדו להם שתי בנות, אשר אחת מהן נקטפה באיבה, אין זה בלתי הגיוני שהמנוח יבחר לצוות רכושו לבתו היחידה עלי אדמות", כתבה.
לפיכך השופטת הורתה על קיום הצוואה האחרונה וחייבה את האלמנה בהוצאות משפט של 15 אלף שקל.
- לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- שמות באי הכוח לא צוינו בפסק הדין
- עו"ד אורי צפת עוסק בירושות וצוואות
- הכותב לא ייצג בתיק
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
