מורה לפסיכולוגיה נדרשה לעבור ללמד לשון - ותפוצה

אחרי 11 שנים במקצוע נסגרה המגמה, והמורה נדרשה לעבור תחום. ביהמ"ש קבע שמדובר בהרעת תנאים. עיריית תל אביב תשלם לה 125 אלף שקל

עו"ד אביבה בורנובסקיפורסם: 25.11.18 , 22:46

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קיבל לאחרונה תביעת פיצויים שהגישה מורה לפסיכולוגיה מבית ספר בעיר, שבשל סגירת המגמה נדרשה לעבור ללמד לשון, אבל העדיפה לעזוב. השופטת רוית צדיק קבעה שמדובר בהרעת תנאים, וחייבה את עיריית תל אבי לשלם לה 125 אלף שקל.

בעבר עבדה התובעת כמורה ללשון עד שב-2002 החלה ללמד פסיכולוגיה. ב-2013 הודיע לה מנהל בית הספר שלאותה שנה לא תיפתח מגמת פסיכולוגיה, והעירייה אישרה את בקשתה לצאת לחופשה ללא תשלום. כשנה לאחר מכן שוב נפגשו המורה והמנהל, שהודיע לה שלא תוכל ללמד פסיכולוגיה בבית הספר מאחר שהמגמה לא תפעל. הוא הציע לה ללמד לשון ולחנך כיתה, אולם היא הבהירה לו שהיא מעוניינת להישאר בתחום הפסיכולוגיה. בהמשך הודיעה לה העירייה כי מאחר שלא נמצא לה מקום חלופי, היא תשובץ כמורה ללשון באותו היקף משרה. לאחר התכתבויות והצעות נוספות היא לא חזרה לעבודה.

דיני עבודה

רשת חינוך פיטרה ללא שימוע – אבל לא תפצה

עו"ד יעקב לנגה

"מעיין החינוך החרדי" נוהגת לפטר מפקחים מדי שנה ולשכור אותם מחדש. אחד מהם, שבחר לא להמשיך לאחר 24 שנה, הגיש תביעה – והפסיד

רשת חינוך פיטרה ללא שימוע – אבל לא תשלם פיצויים

בתביעתה טענה המורה שמעולם לא זנחה את עבודתה, וביקשה להכיר בנסיבות סיום יחסי העבודה כהתפטרות מחמת הרעה מוחשת, ומכאן כפיטורים. לדבריה, השינוי החד-צדדי בהסכמי העבודה שלה מהווים הרעת תנאים שטמנה בחובה הקטנת היקף משרה וכן שינוי סוג העבודה מלימוד פסיכולוגיה ללשון.

מנגד טענה העירייה שיש לה סמכות לנהל את עסקיה בהתאם לצרכיה. לדבריה התובעת לימדה בעבר לשון בבית הספר, ולכן שיבוצה כמורה לשון אינו בגדר הרעה בתנאים, מה גם שהועלו בפניה כמה הצעות שונות בעניין. לכן, לשיטת העירייה, יש לראות בתובעת מי שהתפטרה ואינה זכאית לפיצויים.

אבל השופטת רוית צדיק שוכנעה כי נסיבות סיום יחסי העבודה עם התובעת "מלמדות על הרעת מוחשית בתנאי עבודתה". היא הזכירה שהתובעת לימדה פסיכולוגיה 13 שנה וקיבלה על כך תשבוחות רבות. "מטעמים אלו, מקובלת עליי טענת התובעת כי לימוד מקצוע הפסיכולוגיה הפך להיות חלק אינטגרלי מהסכם עבודתה", כתבה.

בנסיבות אלה נקבע כי הצעת העירייה שלפיה המורה תעבור ללמד מקצוע שאותו זנחה באופן יזום לפני שנים רבות, עומדת בניגוד להסכם עבודתה ומהווה שינוי ההסכם. השופטת סברה שגם ההצעה שלפיה התובעת תעבור לחנך כיתה אינה מתאימה להיקף משרתה המצומצם.

היא סיכמה את הדברים בכך ש"התובעת הוכיחה כי התפטרותה נבעה מנסיבות אלו וכי נתנה לנתבעת מספר רב של הזדמנויות לתיקון ההרעה". בהתאם לכך נפסק כי המורה זכאית לפיצויי פיטורים.

בנוסף נקבע כי המורה זכאית לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין, מאחר שנקראה לפגישה מבלי שידעה מהו הנושא שלה, ללא זימון מסודר וללא אפשרות להתכונן, תוך "התעלמות מוחלטת מזכות הטיעון שלה".

השופטת צדיק פסקה לזכותה סכום של כ-125 אלף שקל, בתוספת שכר טרחת עו"ד בסך 18 אלף שקל. בתוך כך נדחתה תביעתה לפיצויים על עוגמת נפש, בנימוק שלא מדובר במקרה כה חריג, ולא הוכח שלתובעת נגרם נזק נפשי כלשהו.