ביקורת סרט - "ראלף שובר את האינטרנט": מסרטי האנימציה הטובים שיש
עם קהל יעד שמורכב מילדים ומבוגרים כאחד, "ראלף שובר את האינטרנט" הוא קודם כל סרט על חברות. בדרך הוא גם מצליח לעסוק ברשת האינטרנט באופן כה מקיף, מורכב ומצחיק - כמו שאף אחד לא הצליח עד כה
על פניו, "ראלף שובר את האינטרנט" (Ralph Breaks the Internet), סרט ההמשך ל"ראלף ההורס" (2012), הוא לא יותר מיישום נוסף של הרעיון המבריק שהיה בבסיס הסרט הקודם – התמקדות ברצונותיהן ומעלליהן של דמויות במשחק מחשב. אך הוא מצליח להכיל מרכיבים נוספים שהופכים אותו לעבודה שאפתנית מבחינה רעיונית וטכנית, ולאחד מסרטי האנימציה הטובים שנוצרו בעשורים האחרונים בדיסני-פיקסאר.
הקרדיט על ההישג שייך לריץ' מור, שביים גם את החלק הקודם, ולתסריטאי פיל ג'ונסטון המשמש בסרט הנוכחי גם כבמאי שותף. הם מוסיפים למרכיבי היסוד של "ראלף ההורס" את הבחינה של מערכת חברתית ייחודית כמו זו שהייתה ב"זוטרופוליס" (הסרט הקודם של הצמד), ובנוסף יש גם החצנה של מנגנון ותהליכים נפשיים המזכירה את "הקול בראש" (2015). הצופים הצעירים צפויים ליהנות מבדיחות רבות, אבל חלק גדול ממה שהסרט מציע יעבור מעל ראשם.
כזכור, ראלף ההורס (ג'ון סי. ריילי) הוא הרע במשחק מחשב 8 ביט הנקרא "פליקס המתקן ג'וניור". הוא ה"דונקי קונג" שהורס בניין על יושביו בעוד השחקן האנושי מנסה לשבש את פעולת ההרס באמצעות דמותו של "פליקס המתקן" (ג'ק מקברייר). ראלף מנודה חברתית אך רוצה להיות גיבור. לשם כך הוא עוזב את המשחק שלו בחיפוש אחר הרפתקאות במשחקים אחרים. במהלך עלילת הסרט הראשון נרקמת ידידות בינו לבין ילדה בשם ונלופי (שרה סילברמן) שהיא "גליץ'" במשחק מרוצים שכולו סוכריות וממתקים. כשם שהוא רוצה להפוך לגיבור, כך היא, בהיותה תקלת תוכנה שאינה מורשת לשחק, רוצה להתגבר על המגבלה המונעת ממנה לממש את עצמה כנהגת מירוצים.
ביקורות קולנוע נוספות:
חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד
"ראלף ההורס" מתרחש במרחב של מספר מצומצם של משחקי ארקייד, ובתחנת המעבר המחברת ביניהם. "ראלף שובר את האינטרנט" מתרחש בתוך האינטרנט עצמו, וככזה מציג קפיצה נחשונית בגודלה ומורכבותה של הזירה. כל מה שהיה בסרט הקודם נמצא כאן בכמות רבה יותר – הגודש והמהירות של הדימויים והבדיחות, מורכבות התרגום של עולם דיגיטלי למבנים, דמויות ואינטראקציות, הריפרורים לדמויות ממשחקים וסרטים, והיכולת לעסוק במערכת היחסים בין הדמויות הראשיות תוך המחשתה בעולם שבו הן פועלות.
בתחילת הסרט יש רמזים לסדקים במערכת היחסים של ראלף וונלופי. הוא מאושר מהשגרה של יום עבודה ב"פליקס המתקן ג'וניור" שבסופו יש זמן איכות עם חברתו הטובה. היא, לעומת זאת, מתחילה להשתעמם ממסלולי המרוץ הקבועים במשחק שלה. כשהוא מנסה ליצור עבורה מסלול חדש ומעניין, התוצאה הלא מכוונת היא שבירת ההגה שאיתו השחקן האנושי משחק. נדרש הגה חלופי לתפעול המשחק, ואחד בודד אכן נמצא ברשת. בגלל שההגה עולה יותר מכפי שהבעלים של הארקייד (אד אוניל) מוכן לשלם, משחק המרוצים שבו משתתפת ונלופי עומד להיות מושבת.
ראלף וונלופי יוצאים מגבולות הארקייד אל האינטרנט בכדי לקנות את ההגה באיביי. הם זוכים במכירה פומבית אך מכיוון שלא ממש מבינים מה זה כסף ואיך מתנהלת מכירה פומבית הם נדרשים לשלם 27 אלף דולר. עכשיו יש להם יומיים בכדי לגייס באינטרנט את הסכום הדרוש. בעודם מנסים לעשות זאת האינטרנט משנה אותם – מציע להם אפשרויות להתפתח ולהצליח, אך גם מפגיש אותם עם מצבים חדשים ומאיימים.
בתוך הגודש האינסופי של אפשרויות אותן מציעה הרשת, העלילה מתנהלת בשלוש זירות עיקריות. הראשונה היא משחק מירוץ פראי הקרוי Slaughter Race המתנהל בעולם פתוח של מרחב עירוני אלים. המשחק מציע לוונלופי את ריגוש האקסטרים שלו היא מייחלת, ובעיקר מודל להערצה וחיקוי בדמותה של שאנק (גל גדות) – הנהגת הדומיננטית במשחק. זה המקום שבו היא יכולה למצוא את עצמה, אבל הדבר יבוא במחיר היפרדות מראלף התלותי, דבר שהוא לא צפוי לקבל בהשלמה.
המרחב השני הוא באזזטיוב, אתר דמוי יוטיוב שבו ראלף מנסה לגייס את הכסף הדרוש באמצעות סרטונים שימשכו צופים. בעזרתה של "כןןןן" (טראג'י פ. הנסון), אלגוריתם המתמחה בקביעת הקליפים הטרנדיים, הוא יוצר וריאציות על סרטונים פופולריים. זו זירה שבה היכולת של ראלף להיות פופולרי עומדת למבחן, אבל יש בה גם צד אפל הכרוך בהיתקלות של ראלף נטול הביטחון העצמי בתגובות של בריוני מקלדת לסרטונים שהוא העלה.
המרחב השלישי מביא לשיא את המשחק הכפול שהיה בסרט הקודם – זה המאפשר לייצר בדיחות על חשבונם של אלמנטים בתרבות בעודו מהווה גם סוג קידום מכירות. כאן מדובר על השלוחה האינטרנטית של חברת דיסני (שהיא, כזכור, המפיקה של סרטי "ראלף ההורס") שבה הדמויות השונות בבעלות התאגיד – מלחמת הכוכבים, חבובות, דמויות מסרטי דיסני ופיקסאר, מתערבבות במעין דיסנילנד אינטרנטי. הרבה מאוד מוצרים של התאגיד מוצגים, והרבה בדיחות מוצלחות מופקות מכך. השיא הוא המפגש הראשון של ונלופי עם נסיכות דיסני לדורותיהן, מפגש המוליד כמה אבחנות שנונות על הנסיכות כמודלים להעצמה נשית.
הקליימקס חורג בהרבה משאלת השגת ה"מגאפין" (אובייקט שרירותי שמניע את העלילה), במקרה הזה הגה הנדרש למשחק המחשב. הוא מצליח לממש באופן מטריד ורב עוצמה את חרדותיו של ראלף מפני האפשרות של איבוד ונלופי. יש בו המחשה אפקטיבית של השילוב הקיים בדמותו בין החוסן פיזי והפגיעות רגשית, ואבחנה יפה ועמוקה (בוודאי עבור "סרט ילדים") אודות חברות והאופן בו אנשים משתנים. בה בעת זו גם המחשה מוצלחת במיוחד של רעיונות אלו באמצעות אלמנטים של טכנולוגיה ומרחב וירטואלי. נדמה כי עד היום לא נוצר סרט המצליח באופן כה מקיף, מורכב ומצחיק לעסוק ברשת המעצבת את המחשבות, הרגשות והחיים עצמם.
