הביתה בכאב / "צהוב סוגר חשבון"
ניקולה וויצ'יץ' ייזכר לנצח כסמל צהוב באחת השושלות המפוארות ביותר של מכבי ת"א, אבל עם כל הרומנטיקה, זה הזמן לנגב את הדמעות ולומר שלום. וגם: למה ספרופולוס הוא הדבר הנכון הבא, למה צריך לרדת מזהבי, ושוב תודה לקינג ג'יימס
קשה להפריד את יקום הספורט, על כל נגזרותיו, מהרומנטיקה. היתרון בהשוואה לעולם העסקי, ולא פעם גם החיסרון, מעוצב באמצעות הרגש, היכולת להתמלא באושר פנטסטי או בצער כבד, להתאהב בדמויות שמביאות אותך עד לקתרזיס. ניקולה וויצ'יץ', עבור אוהדי מכבי ת"א, היה כזה, אייקון באחת השושלות המפוארות ביותר של הצהובים בכדורסל האירופי. אי אפשר לשכוח.
לכן הדילמה של וויצ'יץ' ומכבי ת"א מורכבת עד מדממת. אם ברור שבכל בית עסק שכושל ברציפות המנהל המקצועי היה מושלך במצנח זהב למקום אחר, בקרירות וללא התלבטויות, במקרה הזה משחקת הנוסטלגיה פיק אנד רול עם ניקולה במכבי ומתעתעת פעם אחר פעם בשומרי הסף שממול, כלומר ההנהלה ולווייניה. אל תטעו בבעלי מכבי ת"א: בכל הקשור למועדון שלהם, הם מדחיקים את הצד העסקי ומתכתבים בעיקר עם האמוציונלי. אחרת, בנטרול הרגש, לא הייתה שום דרך לשכנע את הרקנאטים, הפדרמנים וגם את עורך הדין המצליח שמעון מזרחי - שכבר חוו כמה הצלחות כלכליות ברזומה - להשאיר את וויצ'יץ' כנושא משרה מקצועי בכיר.
אבל בצער רב ובצורה סופר מכבדת, הגיע הזמן להגיד לניקולה תודה על שהגעת איתנו עד הלום, אבל עד כאן. העיתוי היה צריך להגיע מוקדם הרבה יותר, ונדמה שעכשיו נקרתה נקודה נוחה בטיימליין של בעלי מכבי. הצוות המקצועי הוחלף, מאמן חדש ודומיננטי הגיע, וקשה להבין מה יכול לתרום וויצ'יץ' בתמהיל הנוכחי, כשהוא עצמו קיבל מספיק הזדמנויות להוכיח את יכולותיו וכשל. אם מכבי יכולה לחשוב על תפקיד אחר לקרואטי במערכת, שבו יוכל לתרום, מצוין. אחרת, במועדון צריכה לארגן טקס פרידה יפה, אולי להזמין את כל שושלת שאראס-פארקר-באסטון לפרקט ההיכל, לנגב את הדמעות ולסיים בטעם סביר. אם נלך למשורר אחר, זה כואב, זה יכאב, אבל בסוף זה ישתחרר.
יאסו יאניס
כן, מכבי ת"א הפסידה אתמול בהיכל, ובמכביזם אין שום אפשרות להתרווח על "היה קרוב" - את זה נשאיר בשמחה לאוהדי הפועל - אבל הפעם יש סיכוי גבוה מאוד שבעלי מכבי יפגעו בול עם יאניס ספרופולוס. נכון, זה אולי מאוד מוקדם ונאיבי, צריך לתת לזמן לדבר ובלה בלה ועוד קלישאות כאלה, אבל אחרי הרבה מאוד זמן, איפשהו מאז תקופת דייויד בלאט (נזכיר, מכבי סגרה איתו שוב והוא התנתק ברגע האחרון מהחוזה), אפשר היה להרגיש ברוחות חדשות.
אחרי המשחק הוא הודה על ההזדמנות שנפלה בחלקו לאמן קבוצה גדולה כמו מכבי, הבהיר שעליה להיות "ישראלית" יותר ואמר תודה מיוחדת לקהל, שממשיך להגיע למרות התהומות שאליהם מידרדרים הצהובים. אם הגורמים השונים במועדון יתנו לספרופולוס לנצח, הם יוכלו יום אחד להתווכח של מי היה הרעיון להחתימו.
יש נבחרת
אז גם נבחרת ישראל הפסידה ולא עמדה ביעד, אבל אפשר היה לראות סוף סוף שיש לנו על מי להישען. למרות דקות של התפרקות, היינו שם עד לסוף המשחק, ניכר שאנדי הרצוג וכל המערכות מסביבו כבר הספיקו לעשות שינוי גדול ואפשר כן לתלות עיניים ביורו הבא בתקווה, מבלי להיחשב פאתטים, למשל כמו הדיונים האם לערן זהבי יש מקום בנבחרת.
בואו נשים על השולחן את הבעיה של זהבי. אוהדי שאר הקבוצות סבלו ממנו קשות כשהיה במכבי ת"א, ולכן שורקים לו בוז. חלק גדול מהפרשנים לא אוהבים את התנהלותו מול התקשורת, ולכן סוגרים איתו חשבונות לא ענייניים בהסברים שאחרי משחקים. זהבי היה טוב מאוד במשחק נגד סקוטלנד והבקיע שער של כישרון נטו, משום מקום, שהחזיר אותנו למשחק. יקיר פרשנים כמו הקפטן ביברס נאתכו היה רע מאוד וחסר דיוק, אבל הוא בדרך כלל יזכה לחסינות תקשורתית. זהבי יהיה הראשון לספוג את החבטות, רק כי הוא לא ממש נחמד. הגיע הזמן שיירדו ממנו.
ווינר השבוע
לברון ג'יימס חזר לקליבלנד וניצח עם הלייקרס, כשהוא מקבל סטנדינג אוביישן בדיוק כמו שצריך ועונה עם משחק מצוין וכמעט טריפל דאבל. לנו רק נשאר לומר תודה שזכינו להיות אזרחים בזמן אמת בעולמו של אחד מהגדולים ביותר בהיסטוריה של הספורט.
לוזר השבוע
כל אותם אנשים שמחפשים בכוח מתיחויות על רקע גזעי בנבחרת, מודל אוטופי לדו קיום שוויוני בין ערבים ליהודים שקשה למצוא כמוהו בשאר התחומים בישראל. גזענים, תתבגרו.
לפנייה לכתב/ת 
