"סע והשלך": מי יעצור את הקורקינטים השיתופיים?
טרנד הקורקינטים השיתופיים צובר תאוצה בעולם ובארץ - ואיתו מספר הרוכבים המעורבים בתאונות. בערים גדולות בארה"ב כבר שוקלים לאסור את השירות, אבל המפעילות נערכות דווקא להרחבה
הקורקינטים השיתופיים מצטרפים למיזמי האופניים השיתופיים של מובייק ושל תל-אופן. גם Ofo הסינית פעלה כאן, כזכור, אך נסוגה במהירות. בחו"ל מפעילות שירותים כאלה גם אובר, ליפט ודידי צ'ושינג הסינית, ומדובר בטרנד שסוחף ערים רבות.
כלי הרכב השיתופיים נחלקים לשניים: אלה שצריך להחזיר למיקום ייעודי - כמו שירותי האופניים העירוניים, ואלה שאפשר פשוט להשאיר באמצע הרחוב. בשני המקרים מורידים אפליקציה, נרשמים, עולים על הכלי ורוכבים. במיזם תל-אופן הוקמו תחנות ייעודיות לאיסוף והחזרה, אך מובייק ובירד מאפשרים פשוט להשאיר את הכלי ברחוב, בלי להחזיר אותו למקום מסוים. אינוקים, אגב, תאפשר להחזיר את הקורקינטים גם לבתי עסק קטנים.
כמה זה עולה? מחיר השירות של בירד הוא 5 שקלים מהרגע שאוספים את הקורקינט ועוד חצי שקל לדקה לאחר מכן, כך שנסיעה של 10 דקות תעלה 10 שקלים. אינוקים, ככל הידוע, תגבה כ-75 אגורות לדקה (כ-45 שקל לשעה).
הקילומטר האחרון
הטכנולוגיה שמאחורי המיזמים האלה כוללת אפליקציה, מנגנון נעילה חכם ורכיב GPS המובנה בכלי. את הכלים מאתרים דרך האפליקציה באמצעות מפה, כמו בווייז. על הרוכב מוטלת האחריות לשימוש בכלי, אבל מומלץ גם להוסיף כיסוי ביטוחי: לפי נתונים של מכון גרטנר שפורסמו ב"ממון", חלה עלייה של 36% בהיקף הפציעות מאופניים חשמליים ב-2017. הנתונים מתייחסים רק לאופניים, אך הסבירות גבוהה שהם דומים גם לגבי הקורקינטים השיתופיים.
לפי יניב ריבלין, מנכ"ל בירד בישראל, הקורקינטים החשמליים נועדו לפתור את בעיית ה"קילומטר האחרון": ההגעה מתחנת הרכבת או האוטובוס למשרד או הביתה. לדבריו, מדובר באמצעי יעיל להורדת העומס מהכבישים. הבעיה: אל תנסו למצוא קורקינט חשמלי אחרי עשר בלילה או לפני שבע בבוקר - הם נאספים בלילה על ידי ה"צפרים", קבלני ההטענה של החברה, שמטעינים אותם בביתם ובסיום התהליך "משחררים" אותם חזרה למרחב הציבורי בין 4:00 ל-7:00 בבוקר. לפי דיווחים שונים, מדובר ברווח של כמה אלפי שקלים בחודש.
זינוק במספר הפצועים
השירות אולי נוח ומדליק, אבל שתי בעיות מטרידות מאוד את הרשויות ואת שירותי הבריאות בארה"ב. לפי דיווחים ב"וושינגטון פוסט", חדרי המיון בארה"ב, בערים שבהן פועלות חברות הקורקינטים החשמליים, חוו זינוק בהיקף הפצועים שנפגעו במהלך רכיבה או על ידי רוכבים. "זה כמו פגיעות של מכוניות או אופנועים", אמר אחד הרופאים. הטענה השנייה נגד החברות היא שהמשתמשים נוהגים להשליך את הכלים על המדרכות או במקומות סואנים, ויוצרים בכך מטרד ציבורי. בעקבות זאת החלו בסנטה מוניקה שבקליפורניה, בסן-פרנסיסקו ובערים אחרות לשקול איסור גורף על הפעלת שירותי ההשכרה ולבחון מחדש את ההיתרים שניתנו לחברות הפעילות כבר.ומה בישראל? לטענת ריבלין, החברה מעודדת נסיעה עם קסדה: "חילקנו עד היום כ-50 אלף קסדות למשתמשים שלנו ברחבי העולם. אירגנו אירועי חלוקה גם באוניברסיטת תל אביב, ואנחנו מעודדים את המשתמשים שלנו לרכיבה בטוחה".
רכיבה בטוחה? השימוש בבירד מוגבל אמנם לבני 18 ומעלה, אך לחברה אין דרך לוודא שהמשתמשים אכן בגירים. בנוסף, אין דרך לדעת שמי שעולה על הכלי באמת יודע להשתמש בו. אמנם באפליקציה תמצאו מדריך למשתמש, אך מי קורא היום מדריכים?
לא צעצוע
תחום הקורקינטים השיתופיים הפך למגנט השקעות מצד כל קרנות ההון-סיכון, ואין אחת שלא שפכה מיליונים על מיזם מעין זה. מתברר שלמרות הסיכונים והקשיים, עתיד התחום נראה ורוד למדי, בעיקר כיוון שהוא ממלא צורך אמיתי ותואם את אופנת השיתופיות. הבעיה היא, שהרגולציה - התקנות וחוקי המדינה - לא מצליחה גם כאן להדביק את קצב ההתקדמות הטכנולוגית ולשים לה גבולות. תאונת האופניים החשמליים המחרידה שגבתה את חיי בנו של הבמאי אבי נשר אמנם העלתה למודעות את הנושא, אך השיח ממוקד באופניים ולא בקורקינטים.בימים אלה אמורות לעלות הצעות החוק שגובשו בתחום על־ידי שר התחבורה ישראל כ"ץ, לקריאה שנייה ושלישית בכנסת. האסדרה תכלול חובת חבישת קסדה, רישום מסודר, חובת קורס ייעודי והוצאת אישור רכיבה. כך שאם אתם בוגרים, מבוטחים, מודעים לסיכון וחבושים בקסדה, תוכלו להתנסות כאן בדגם שלפיו תפעל בעתיד התחבורה הציבורית. עד שתגיע המכונית האוטונומית.
