הצריף האחרון של גדוד העבודה בירושלים
בשכונת רחביה בירושלים נמצא צריף נדיר, ששימש את אנשי גדוד העבודה, שחיו בשכונה בבירה לפני כמעט 100 שנים. חובב ההיסטוריה ישראל גל, שגילה את הצריף, סיפר: "הוא היחיד שנותר כשריד מקורי ואחרון מצריפי גדוד העבודה בשכונה"
לקראת ציון 100 שנים לעלייה השלישית, גילו חובבי היסטוריה בשכונת רחביה בירושלים - צריף ישן שרבים הסיכויים שהיה בשימוש החלוצים - אנשי גדוד העבודה. במאה שנותיו עבר הצריף ההיסטורי שיפוצים רבים והרחבות שונות, שפגעו בצורתו המקורית. אולם, גג הרעפים העתיק של הצריף, ששרד באופן מפתיע במשך כמעט 100 שנים, שימר את הסגנון הארכיטקטוני הנדיר המופיע בתמונות הישנות של אנשי גדוד העבודה.
כציונים סוציאליסטים, התכוונו מייסדי גדוד העבודה ליצור קומונה כללית - קיבוץ ארצי שיקיף את כל פועלי ארץ ישראל, ויתבסס על עקרונות השוויון, השיתוף והעזרה ההדדית. ואכן, עקרונות אלה באו לידי ביטוי ב"תקנות הגדוד", שנקבע בהן, בין השאר: "תפקיד הגדוד: בניין הארץ על ידי יצירת קומונה כללית של העובדים העבריים בארץ ישראל. אחת הקומונות הוקמה בשכונת רחביה בירושלים.
בתמונות הישנות של שכונת רחביה, שהשתמרו בארכיון של מכון המחקר "יד בן צבי" ע"ש נשיא המדינה השני, הממוקם במרחק של מאות מטרים סמוך לצריף העתיק, ניתן לראות מספר חלוצים עומדים על קרקע בוצית חשופה עם סלעים, שעליה בנויים בבדידות מספר צריפי עץ גדולים.
כמעט 100 שנים לאחר שהמהפכנים הצעירים, בנו ריצפו וטייחו את השכונה הירושלמית הוותיקה - קשה להאמין שמדובר באותו השטח שמופיע בתמונה: חנויות, אנשים ברחוב, הכביש מלא במכוניות ומבני הציבור מרשימים החליפו את הנוף הפראי. למעשה, קשה להאמין שהשנוי הקיצוני הזה התחולל - במאה שנים בלבד.
מי שגילה את הצריף העתיק והנדיר, שבעצם קיומו בשכונת רחביה - קושר אותנו פיזית 100 שנה לאחור, הוא חוקר הספרות וחובב ההיסטוריה - ישראל גל. אנחנו קובעים להיפגש ליד הצריף הישן של אנשי גדוד העבודה, אולם ללא הדרכתו של גל, אין מצב שהיינו מצליחים למצוא לבד את המבנה הנדיר. הצריף ממוקם בשורה השנייה של הבתים מהרחוב הראשי, שחוצה את שכונת רחביה. כדי לצפות בו, צריך לצעוד בתוך סמטה עזובה מלאה בזבל וצמחיית בר או לטפס לנקודת תצפית גבוהה - דרך מדרגות חיצוניות של בנין מגורים סמוך.
גל, איש צבא בעברו, מצביע בהחלטיות על מבנה ישן שמתחבא בתוך הסמטאות הנסתרות של השכונה. "זה הצריף משנת 1924 - בערך. הוא היחיד שנותר כשריד מקורי ואחרון מצריפי גדוד העבודה בשכונה". מהזוית המיוחדת שאנחנו עומדים בה, ניתן למצוא בקלות דמיון בין הגגות של הצריפים בתמונות המצהיבות בשחור לבן מלפני כ-100 שנים לבין הגג האדמדם שניצב מולנו. גל טוען כי יש חשיבות רבה לשימור הצריף המקורי של אנשי גדוד העבודה.
"חבל שסביבה של הצריף מוזנחת וחבל שאין שלט", הוא אומר בכאב. "אפשר וצריך לעשות יותר על מנת לאפשר לתושבי השכונה ולמבקרים והתיירים הרבים שמסתובבים כאן, שידעו שהצריף המסוים הזה שימש את חלוצי גדוד העבודה".
ד"ר אמנון רמון, סגן ראש המכון לחקר ארץ ישראל ויישובה – ב"יד יצחק בן צבי", חוקר בכיר ומומחה בעל שם עולמי לתולדות העלייה השלישית, שהצטרף אלינו לסיור בעקבות הצריף העתיק - משוכנע שמדובר במקום אותנטי. "כשאנחנו משווים את הצריף הזה לצריפים אחרים בני אותו הזמן, אנחנו יכולים להסיק שהוא שייך לאותה משפחה של צריפים. היה פה בעצם מחנה שלם של גדוד העבודה", הוא אומר.
ד"ר רמון מצביע על נקודות שונות בשטח העירוני המודרני, הבנוי בצפיפות רבה ומצביע לכיוונים שונים. "פה היה המטבח, כאן היה חדר האוכל, פה הייתה הרפת. השטח הזה היה בעצם מרכז החיים התוסס של אנשי גדוד העבודה. כנראה שהצריף הזה ששרד - הוא חלק מאותו מרכז".
לטענת חובבי היסטוריה, שגילו את הצריף המקורי ומעוניינים בשימורו, המשפחה הירושלמית שמתגוררת כיום באופן חוקי בתוך הצריף ההיסטורי, לא מוכנה לאפשר להם להציץ אל תוך המבנה. גל מאמין כי המשפחה שמתגוררת בצריף אינה מודעת לערכו ההיסטורי של המקום. לדבריו, "כל פעילות לשימור הצריף, צריכה להיעשות בשיתוף פעולה מלא עם בעליו החוקיים של הבית".
אנחנו מחליטים לנסות להיכנס לצריף על מנת לברר את הפרטים ולנסות להציץ לחלקו הפנימי של המבנה. בעלת הבית סירבה לדבר איתנו ולפתוח את הדלת - ואף איימה להזמין משטרה.
ניכר שגורלו ועתידו של הצריף הישן מאוד מטריד את קבוצת חובבי ההיסטוריה הארץ ישראלית. רות בקי-קולדני, עיתונאית ותיקה, חוקרת תולדות היישוב וסופרת - כלת "פרס ראש הממשלה ליצירה", משתפת אותנו בהנאה רבה במידע רב והעשיר בצבע ובפרטים על החלוצים, המהפכנים, אנשי גדוד העבודה, גברים ונשים צעירים ואידיאליסטים, ניצולי פוגרומים ואנטישמיות, אשר בעקבות מותו של מנהיגם הרוחני יוסף טרומפלדור - עזבו את משפחתם ואת אורח החיים היהודי הגלותי ברוסיה ואוקראינה - ועברו לארץ ישראל, במטרה להגשים את החזון הציוני בעבודת כפיים.
"אנשי גדוד העבודה בנו את גימנסיה רחביה, שנמצאת מאחורינו. הם עבדו ברטיסבון למדו חציבה בסגנון ערבי ממומחים פרסיים וערבים וגם עבדו בעבודות טיח וריצוף", היא אמרה. לטענת קולדוני, בת למשפחת חלוצים אותנטית, הנשים הצעירות בגדוד העבודה היו דמויות מאוד מיוחדות. "הן היו פמיניסטיות מהפכניות ופורצות דרך, שבחרו לעבוד בעבודות כפיים בדיוק כמו הגברים", היא אמרה.
אנחנו עומדים בצילו של עץ דקל קשיש, ששרד את השלטון הטורקי ואת המנדט הבריטי והוא עדיין עומד זקוף, מצל על הצריף הישן. גל, חובב צריפים ידוע שאהבת הארץ וההיסטוריה הציונית זורמת בעורקיו, זיהה לפני מספר שנים בשכונת עין גנים בפתח תקווה את הצריף המקורי בן 104 שנים של יוסף חיים ברנר, הוגה הדעות הציוני הידוע וחלוץ הספרות העברית המודרנית. לאחר פעילות ציבורית לשימור המבנה ההיסטורי, הצריף העתיק הפך למוזיאון.
לטענת גל, למען הדורות הבאים - יש חשיבות עליונה לשימור הצריף המקורי של אנשי גדוד העבודה בירושלים. "אנחנו צריכים לשמר את ההיסטוריה שלנו. אנחנו צריכים להיות מודעים לשורשים שלנו בארץ הזאת. לשורשים יש מבט קדימה, בלי שורשים העץ מתנדנד", הוא אומר.
לפנייה לכתב/ת 
