זה מה שצריך כדי להביא קהל צעיר לאופרה
שלומי שבן, נגה ארז וצמד התקליטנים רד אקסס הופיעו לצד נגני הקאמרטה הישראלית ירושלים ב"לילה אלקטרוני באופרה". שילוב העולמות יוצא הדופן מנסה להפגיש את הדור הצעיר עם העולם הקלאסי - הפעם הוא הצליח, אבל האם זה יכול להיות יותר מגימיק חד פעמי?
כדור דיסקו ענק תלוי מעל נגני תזמורת הקאמרטה הישראלית ירושלים, במרכז במת בית האופרה. מסביב לנגנים מוצבת מסגרת מרובעת המציגה קטעי וידאו-ארט אבסטרקטיים בתנועה. בקדמת הבמה עומדים ניב ארזי ודורי סדובניק, הצמד האלקטרוני המצליח רד אקסס בשבילכם, שמנצחים על עמדות התקלוט. הסצנה הסוריאליסטית הזו לקוחה מ-"לילה אלקטרוני באופרה", הערב הראשון בסדרת "השתקפויות" שעולה במשכן, בניהולו האמנותי של שלומי שבן.
מובן מאליו למה דווקא שבן הוא המוח מאחורי מפגש העולמות הזה. כבר לא מעט שנים שהוא מעין נציג ביניים של שתי תרבויות: מצד אחד מוזיקאי מוערך בעל הכשרה קלאסית וזיקה ברורה לעיבודים תזמורתיים, ומצד שני אמן פופ אהוב, שחתום על להיטי רדיו רבים. מצד אחד "אל תדברי על אריק" - ומצד שני שבן פתח את הערב בשלושה פרקים מתוך החמישייה לפסנתר ולכלי קשת מאת שוסטקוביץ. מבחינה זו, הוא נציג שני עולמות שונים מאוד מוזיקלית, ולפי הסיפור שהערב ביקש לספר לנו, יש לו את הכוח לפשר ולערבב בין השניים. לשקף - כפי שמבטיחה כותרת האירוע.
עוד ביקורות מוזיקה:
"טקסט קשה בעטיפה של ממתק": מיטב האמנים בארץ חגגו לרנדי ניומן
למארק נופלר לא ממש אכפת אם מישהו מאזין לו
האלבום החדש של מיוז: אולי די עם החייזרים
"כמו בבלוק, גם כאן השימוש בטלפונים סלולריים אסור", נאמר לקהל בתחילת הערב, בקריצה לפלח הקהל המרכזי שהגיע לראות את השעטנז המוזר. במילים אחרות: כמו במועדון התל אביבי האופנתי, גם בהיכל צריך "לכבד את הווייב". בהתחלה זה נשמע מוזר, אפילו קצת כפוי. משהו בניתוק של הדי ג'יי מהקלאב מותיר אותו כמעט חשוף, עירום לחלוטין, וכל שנותר היא האמנות שלו, מזוקקת ומנותקת לגרמי מסביבתה הטבעית. אין צורך להרחיב על ההבדל התהומי בין המושבים הנוחים של היכל התרבות, שהקהל התעקש להמשיך לשבת עליהם עד לשלבים המאוחרים של המופע, ובין אי הנוחות שיש למועדון להציע. הלכלוך של חיי הלילה, החושך והטשטוש מחליפים את מקומם בהערכה אמיתית למהות האמנותית, ולפתע היצירה נבחנת באופן נקי.
באופן מפתיע, זה עובד. העיבודים התזמורתיים והביטים האלקטרוניים של רד אקסס מחמיאים אלה לאלה, וגם יציאות כמו "טו לייט פור סמבה" או "הייפר מרטינו" מקבלות חיים משלהם, במפגש עם עולם תוכן חדש. הערב עולה שלב כשלזירה נכנסת נגה ארז, שם חם בפופ האלקטרוני, והמפגש בין היצירה שלה בשירים כמו "באלקדה" וכמובן "אוף דה ראדאר" מוליד גם הוא רגעים מעניינים. בהמשך מצליחה ארז לעשות את הבלתי אפשרי וגורמת לקהל בהיכל לעמוד על הרגליים, חלקם על הכיסאות, לזוז ולרקוד. זהו מראה שלא רואים כל יום במקום מעונב כל כך, וזו הייתה כל מטרת הערב. האירוע נחתם ב"תרגיל בהתעוררות" של שבן (בכל זאת, המוח מאחורי המפגש) - הפעם בגרסת דואט של נגה ושלומי, כשמאחורה הקאמרטה ומקדימה רד אקסס.
קל להבין את הרציונל מאחורי המהלך. קהל צרכני המוזיקה הקלאסית הולך ומזדקן בעוד שהדור הצעיר ממאן להחליף את מקומו. זה עצוב מכמה סיבות, אבל זה גם דוחף את האופרה הישראלית לחפש פיתרונות יצירתיים - דרכים שמפגישות בין הרצון לשמר את המסורת האמנותית ובין תפיסה מוזיקלית חדשה, מהסוג שמרגישים גם דרך הרגליים. לא בטוח אם זה יצליח להיות יותר מאשר גימיק חד פעמי, אבל אם לשפוט לפי אתמול - המשותף בין שתי צורות החיים האלה רב יותר משנדמה.
