"להוציא מהמוסדות, להוציא מבית ההורים – ולשלב בחברה"
עמותת "כוונים", שנוסדה על־ידי שני בוגרים של בית ספר מנדל למנהיגות חינוכית, גידי צור ואיילת שופטי, מכשירה צעירים עם צרכים מיוחדים להשתלבות בחברה. מה שהחל לפני כ־15 שנה כחלום, הפך כיום לעמותה שמונה 250 חניכים בגילאי 40-10, עם צרכים מיוחדים שונים, שהם בעלי פוטנציאל להשתלבות בקהילה. "חשבנו להקים מסגרת שמבוססת על לימודים, עבודה קהילתית וחיי שיתוף יומיומיים בקומונה עם בני אותו הגיל", מסבירים צור ושופטי, "ולחבר את הבוגרים למקומות שבהם הם יוכלו להפוך ממקבלי שירות בקהילה, לנותני שירות לאוכלוסיות אחרות"
בשיתוף קרן מנדל
"הבעיה של ילד עם צרכים מיוחדים היא המגבלה של ההתנסויות, מפני שאוניברסיטת החיים לא קיימת עבורו", מסביר גידי צור, מנהל עמותת "כוונים".
צור גם ייסד את העמותה ב־2003, ביחד עם איילת שופטי – שאותה הכיר במכללה האקדמית לחינוך "אורנים", אחרי ששניהם סיימו את הכשרת בית ספר מנדל למנהיגות חינוכית, בשני מחזורים שונים. "הייתי צריכה להכין את פרויקט הגמר שלי במנדל", מספרת שופטי. "מכיוון שלגידי היה ניסיון בעבודה עם בני־נוער, ומכיוון שאני עצמי עם צרכים מיוחדים, עלתה המחשבה על הקושי של בני־נוער כאלו".
כתבות נוספות במתחם מנהיגות, חינוך וחברה :
מגיע להם חינוך כמו לילדיי
צור ושופטי זיהו מצב שיש לפתור. "עד אז, צעירים עם צרכים מיוחדים סיימו בתי־ספר משולבים, מבלי שהייתה להם מסגרת המשך כמו צבא או שירות לאומי – וכך הם פשוט חזרו לבית ההורים, לחוסר מעש ולמחסור חברתי", מסבירה שופטי. "החשיבה המשותפת שלנו הייתה להקים תוכנית שבנויה במתכונת של המכינות הקדם־צבאיות. חשבנו להקים מסגרת שמבוססת על לימודים, עבודה קהילתית וחיי שיתוף יומיומיים בקומונה עם בני אותו הגיל, ולחבר את הבוגרים למקומות שבהם הם יוכלו להפוך ממקבלי שירות בקהילה, לנותני שירות לאוכלוסיות אחרות. את כל זה רצינו לשלב עם לימודי הכנה ללימודים גבוהים, שיתנו להם דחיפה להמשך החיים. האמנו שכל זה יתקיים עם הלימוד של חיים יחד בקבוצה".
"הגשמה לצד שיקום"
כך, עמותת "כוונים" רצתה ליצור גוף שיכין צעירים בעלי צרכים מיוחדים לחיים עצמאיים. "איילת ואני עבדנו יחד על תוכנית חניכה של צעירים על ידי בוגרי מנדל", מסביר צור. "היה לי הרבה ניסיון עם בני נוער – ניהלתי באורנים אגף צעירים שכלל מכינה, והייתה גם תכנית לנוער בפריפריה, ‘תנופה’, שהכשירה צעירים להשלים בגרויות במקביל לשירות הצבאי. כמו כן, ניהלתי עוד קודם לכן במשך שנים רבות מסגרות של צעירים עם נכויות".
אחרי שעלה הרעיון הראשוני, צור ושופטי כתבו תוכנית למכינה עבור נוער עם צרכים מיוחדים – והתוכנית הזו אומצה על־ידי "ג'וינט ישראל – אשלים" כתכנית בעלת יכולת יישום ושכפול. לפי צור, השורשים הרעיוניים של המכינה הזו נטועים בשנות ה־90, כשהחלה מגמה של יציאה של צעירים מחברת הצרכים המיוחדים אל תוך המערכת הרגילה.
בהמשך, לפני כעשור, התחילה מגמה של שילוב של צעירים אלו בקהילה, במטרה להעלים לאט-לאט את הפיתרון של שהות במוסד או הישארות בבית ההורים. "המכינה היא קומונה שיקומית", הוא מסביר. "מצד אחד, מתקיים כאן עניין ההגשמה, ומצד שני קיים העניין השיקומי האישי – אנחנו מכשירים אותם למגורים בקהילה. זה נובע גם מכך שהחברה הישראלית הרבה יותר מתקדמת ובריאה כיום, ומסוגלת להיות פתוחה לקליטה של הצעירים הללו".
בהתחלה, סייעה העמותה לעשרה חניכים. "חיפשנו כאלה שהם ובני משפחותיהם יהיו בשלים לכך, וירצו להיענות לאתגר במסגרת חיים בקבוצה", מספר צור. "בעבר לא חיזרו אחרי הקהל הזה, והם חיו במסגרות שהיו קיימות עבורם – אבל היום יש הרבה יותר אפשרויות, וזה מעיד על תפיסת החוסן של החברה כולה".
ואכן, הגידול הוא מרשים: כיום מונה העמותה, שפעילה בצפון הארץ, לא פחות מ־250 חניכים בגילאי 40-10, ובהם כאלו הסובלים מבעיות מוטוריות ומוגבלויות חושיות, וכן נפגעי ראש, אוטיסטים בתפקוד גבוה, בעלי תסמונות נדירות וכל מי שיש לו פוטנציאל להשתלבות בקהילה. העמותה מעסיקה כ־60 אנשי צוות במקצועות החינוך, השיקום, הטיפול הפרה־רפואי, התחזוקה והמנהלה. בנוסף פועלים במסגרתה כ־70 מתנדבים – צעירי שנת שירות מהצופים, אנשים מבוגרים וכן ועד מנהל מלווה, שעוזרים להעניק שירות ברמה גבוהה ולחתור לפיתוח תוכניות עם הג'וינט, עם משרד הרווחה, עם הביטוח הלאומי, עם משרד החינוך, עם קרנות פיתוח ועם קרנות תומכות. בזכות כל אלה, מאות בוגרים סיימו את ההכשרה בעמותה ומשולבים בקהילה.
הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות"
בשיתוף קרן מנדל
לפנייה לכתב/ת 
