פולניות בשחור ופירוק מגרעין. שביתות נשים בעולם

עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ

שביתת נשים למען השלום

בעקבות החשש ממירוץ החימוש במלחמה הקרה הכריזו נשים על שביתה ב-1 בנובמבר 1961. כ-50 אלף מפגינות מחו בעשרות ערים ברחבי ארה"ב. מובילות המחאה קראו לנשים ברחבי העולם לא להגיע לעבודה, ולצעוד למשרדי הממשלות כדי להשמיע קול זעקה.

מחאת הנשים בלוס אנג'לס, 1961(צילום: AP)

המחאה בניו יורק(צילום: AP)

מארגנות שביתת הנשים קיבלו מכתבי תמיכה מג'קלין קנדי, הגברת הראשונה של ארה"ב באותה תקופה, וגם מרעייתו של מנהיג ברית המועצות ניקיטה חרושצ'וב. נשיא ארה"ב ג'ון קנדי אמר שמדובר במחאה כנה של נשים שחוששות ממלחמה גרעינית. שנתיים אחר כך, כשחתם על אמנה למניעת ניסויים גרעיניים, הוא הזכיר את שביתת הנשים בנובמבר 1961.

מחאה למען שוויון בארה"ב

מחאה גדולה נוספת של נשים בארה"ב הייתה ב-26 באוגוסט 1970. כ-50 אלף נשים הכריזו אז על שביתה וצעדו בשדרה החמישית בניו יורק. המפגינות קידמו אג'נדה פמיניסטית שכללה אישור להפלות ללא הגבלה, שוויון הזדמנויות בעבודה ומרכזים שמטפלים בילדים ופתוחים בכל שעון היממה.

הפעילה הפמיניסטית בטי פרידן, ממובילות המחאה(צילום: AP)

בארה"ב לא מיהרו להיענות לדרישות של המפגינות, אך יש שזוקפים לזכות השביתה חוקים נגד אפליית נשים והטרדות מיניות במקום העבודה.

מחאת שוויון השכר באיסלנד

ב-24 באוקטובר 1975 פתחו נשות איסלנד בשביתה ודרשו שוויון שכר. 90% מהנשים במדינה לא הגיעו לעבודה ולא ביצעו את מטלות הבית, ו-25 אלף נשים הגיעו להפגין בבירה רייקיאוויק. המחאה באיסלנד (מדינה שבה חיים כיום רק 350 אלף איש) שיתקה את המדינה, ובתי הספר נסגרו.

הנשיאה לשעבר ויגדיס פינבוגדוטיר(צילום: AP)

בעקבות השביתה עבר בפרלמנט האיסלנדי ב-1976 חוק שמחייב שוויון שכר בין המינים. חמש שנים אחרי המחאה נבחרה לתפקיד הנשיאה ויגדיס פינבוגדוטיר, האישה הראשונה אי פעם שנבחרה בבחירות דמוקרטיות לנשיאות.

יום ללא אישה ברחבי העולם

ב-8 במרס בשנה שעברה, ביום האישה הבינלאומי, שבתו נשים ביותר מ-40 מדינות ברחבי העולם. הן מחו על פערי השכר בין נשים לגברים, ורצו להראות את חשיבות הנשים בכוח העבודה. גם ביום האישה השנה הייתה מחאה גדולה - במיוחד בספרד.

X

מחאת הנשים בספרד השנה

סגור

שליחה לחבר

 כתובת דוא''ל של החבר שמך כתובת הדוא''ל שלך נושא

 הקלידו את הקוד המוצג

תמונה חדשה

הסרטון נשלח לחברך

סגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

המחאה השנה בספרד(צילום: AFP)

(צילום: AFP)

(צילום: EPA)

(צילום: EPA)

הספרדיות הכריזו השנה על שביתה חסרת תקדים במחאה על אי השוויון ופגיעה בזכויות שלהן. מחאות רבות התקיימו ברחבי המדינה. ערב יום האישה קראו איגודים מקצועיים לנשים לקום ולדרוש שוויון מגדרי ולהשוות את השכר. הנשים הספרדיות נענו לקריאה ורבות מהן – בהן נשים משפיעות בתקשורת – לא הגיעו לעבודה ויצאו למחות ברחובות.

מחאת ההפלות בפולין

בתחילת אוקטובר 2016 פרצה בפולין מחאת "נשים בשחור". הפולניות יצאו בהמוניהן לרחובות, לבשו שחור ונופפו בדגלים שחורים. הן מחו נגד הצעת חוק חדשה שמבקשת לאסור לחלוטין על הפלות - גם במקרים של אונס - והכריזו על שביתה.

(צילום: EPA)

(צילום: EPA)

(צילום: EPA)

בפולין הקתולית והשמרנית כבר קיימים כמה מהחוקים הנוקשים ביותר באירופה נגד הפלות. אישה בפולין זכאית כיום להפלה רק אם היא נכנסה להיריון כתוצאה מאונס, כשנגרם לעובר נזק מוחי בלתי הפיך או כשחייה נמצאים בסכנה. מעת לעת חוזרות הנשים בשחור לרחובות פולין, כשבפרלמנט מגישים הצעת חוק חדשה שמבקשת לאסור על הפלות לחלוטין.

רצח נשים בדרום אמריקה

מחאה דומה לזו שתהיה מחר בישראל הייתה לפני שנתיים בארגנטינה. תנועת "ני אונה מנוס" (לא אחת פחות) מחתה על רצח נשים בבואנוס איירס והכריזה באוקטובר 2016 על שביתת נשים. התנועה המשיכה לפעול גם לאחר מכן, ובין השאר יצאה לרחובות ביום האישה הבינלאומי ב-2017.

(צילום: AP)

(צילום: AP)

המחאה בארגנטינה פרצה בעקבות רצח של ארבע נערות תוך כמה חודשים. אחת מהן הייתה לוסיה פרז, תלמידת תיכון שנאנסה. בהמשך התפשטה המחאה למדינות נוספות באמריקה הלטינית, והמפגינות מחו גם על הטרדות מיניות, הזכות להפלות ופערי השכר.

"שביתות מין"

מסוף שנות התשעים הוכרזו בכמה מקרים "שביתות מין" של נשים ברחבי העולם, מעשה שסייע להעלות מודעות למצוקות שונות. אחד המקרים הבולטים היה בליבריה. ב-2003, כשהמדינה האפריקנית סבלה ממלחמת אזרחים שנייה, הובילה הפעילה לימה בואי מחאה לא אלימה, ואחד מצעדי המחאה היה שביתת המין. "זה אפקטיבי כי זה מושך תשומת לב, הרבה מתייחסים למין כטאבו. גרמנו לגברים לשים לב למה שאנחנו עושות", אמרה בואי בריאיון לפני כמה שנים.

מחאת הנשים בליבריה ב-2003(צילום: AP)

מחאת הנשים הנרחבת שהובילה בואי סייעה לסיים את מלחמת האזרחים אחרי 14 שנה. בבחירות שנערכו אחרי המלחמה זכתה אלן ג'ונסון סירליף, שהייתה הנשיאה הראשונה באפריקה. בואי המשיכה בפעילות הפוליטית שלה, וב-2011 זכתה בפרס נובל לשלום על שניהלה "מאבק לא אלים למען ביטחון הנשים ועל זכותן להשתתף בשיחות שלום" בעולם.