לאן שהרגליים לוקחות: מוריס בן ה-86 לא יכול להפסיק לזוז
הוא התאהב בריצה כבר לפני 50 שנה ומאז לא הייתה דרך חזרה. בגיל 86 ולאחר שכבש מרתונים רבים, מוריס הופמן ממשיך לכבוש כל מסלול שעומד בדרכו. שום דבר לא יעצור אותו, גם לא הסרטן עמו התמודד וניצח
כשמוריס הופמן בן ה-86 מסיים ביקור אצל רופאו בתל אביב הוא לא נוהג בחזרה לביתו, ולא - גם אוטובוס היא לא אופציה שנלקחת בחשבון. במקום זאת הוא פשוט חובש כובע לראשו, מצטייד בבקבוק מים ועושה את ההליכה ברגל. 20 קילומטרים? הוא רגיל לצלוח אותם ללא מאמץ.
כתבות נוספות:
בעשור התשיעי לחייו - ויטו זכה באליפות אירופה בהרמות כוח
האיש החזק בישראל הוא בכלל טבעוני
יש למה לצפות: 10 הטרנדים החמים בעולם הכושר ל-2019
במהלך חייו הספיקו רגליו של מוריס לדעת אלפי דרכים ומסלולים ואת הרזומה האישי שלו הוא אומד בלא פחות מכ-50 מרוצי מרתון ו-4 מרוצי אולטרה מרתון.
את האהבה לריצה הוא רכש בכלל בדרום אפריקה, שם העביר את רוב חייו, אך הזיקה לישראל תמיד הייתה שם.
רק לפני 3 וחצי שנים בלבד החליטו הוא ואשתו מזה 62 שנה לעלות ארצה, ומאז הם מתגוררים בבית הדיור המוגן Palace מקבוצת עזריאלי ברעננה. "אנחנו מאוד שמחים להיות פה", הוא אומר.
מגיל צעיר הוא התעניין בספורט – נהג לרכוב על אופניים, לשחות, ואפילו לרכוב על סוסים, אך האהבה הגדולה לריצה תפסה אותו לפני 50 שנה, בגיל 36, בעת ששהה בחופשה.
"היינו בדיוק במקום שבו התקיים ה-Comrades Marathon – מרוץ אינטנסיבי של 92 ק"מ", הוא מספר. "כל כך התרשמתי מהיכולות של הרצים שהבטחתי לעצמי עוד באותו יום שאני מתחיל לרוץ. הוא החל להתאמן במרץ ובשנה שלאחר מכן כבר כבש את ה-Comrades Marathon בעצמו, בזמן של שמונה שעות ושמונה דקות.
ההתמכרות שלו לספורט הלכה ותפסה נפח גדול מחייו והוא החל לפקוד את מסלולי המרתונים מדי שנה. בשנה אחת הוא הגיע ארצה לבקר את אחיו בדיוק כאשר התקיים מרתון הכנרת. "רציתי מאוד להשתתף אז לקחתי את אחיין שלי בן ה-18 שבדיוק קיבל באותו זמן רישיון נהיגה ונסענו לפנות בוקר כדי להספיק להירשם למרוץ. מאוד שמחתי שיצא לי לעשות את זה", הוא נזכר.
בגיל 59 חלה תפנית בחייו כאשר אובחן בחולה בסרטן הערמונית. הוא נאלץ לערוך ויתורים קשים אך אלה לא שברו את רוחו: לאחר שעבר ניתוח להסרת בלוטת הערמונית היה עליו לוותר על הריצה ולאמץ את ההליכה במקום.
"אני נהנה מאוד מההליכה כך שיוצא לי ללכת הרבה. זה תלוי במצב הרוח", הוא מסביר. "אני הולך משהו כמו 3-4 פעמים בשבוע. לפני כמה זמן סיימתי סידורים ברמת גן בעשר בבוקר אז החלטתי לעשות את הדרך חזרה לרעננה בהליכה. זאת הייתה הליכה ממש נעימה - היו לי המים והכובע שלי, עצרתי בדרך במזנון דרכים וקניתי אייס קפה והייתי מאושר. יוצא לי גם לפעמים לחזור מאיכילוב לרעננה ובעצם מכל מקום".
הוא אינו קובע לעצמו מסלולים, מתכנן, או חושב מראש על ההליכה הבאה. "אני אוהב שיש לי מסלולים ומקומות שונים לראות בדרך ואף פעם אין לי תכנית מיוחדת". גם תכנית התזונה שלו פשוטה יחסית. "אני לא אוהב דברים מתוקים", הוא אומר. "אני לא שם סוכר בקפה או בתה שלי. חוץ מזה אני משתדל לאכול בריא, לא משהו מיוחד. אני לא פנאט כשזה נוגע לאוכל. אני מתאמן טוב ואוכל טוב ומאושר מהחיים".
מה התגובות של אנשים?
"אנשים אומרים שאני משוגע (צוחק), מה אני יכול להגיד? המון מעודדים אותי ואומרים לי שהלוואי שהם היו יכולים לעשות את מה שאני עושה. אשתי? היא לא רצה, היא מעודדת מרחוק".
יש לך טיפים לרצים מתחילים בגילך?
"אנשים לא יכולים להשתגע ולרוץ ישר מרתון אם הם לא רצו בעבר. התחילו עם הליכה של 100 מטרים ולאחריה ריצה של 100 מטרים ואז עלו בהדרגה את דרגת הקושי".
לפנייה לכתב/ת 
