אמא, קראו לי בבית ספר "כושית"
הביעו אמפתיה, החליטו יחד איך להגיב בפעם הבאה ושתפו בחוויות דומות. הילד שלכם נאלץ להתמודד עם גילויי גזענות? כך תעזרו לו. וגם - איך לחנך את הילדים לשוויוניות? מדריך להורים
"כישראלית יוצאת אתיופיה, חוויתי גזענות על בשרי, וכך גם בתי בבית הספר", מספרת וובעלם טזזו, מנחת הורים. "ביום שהבת שלי הגיעה מבית הספר וסיפרה לי על ילדה שקראה לה 'כושית' ולא שיתפה אותה במשחק, הייתי מוכנה. אני אומרת מוכנה עד כמה שיכלתי, כי קל לתת עצות אבל קשה יותר כשהגוזלים שלך מרגישים כל כך פגועים".
למרות שישראל היא קיבוץ גלויות ויש כאן משפחות מכל הסוגים והמינים, עדיין יש לא מעט גילויי גזענות, אבל מה קורה כשמדובר בילדים קטנים שנאלצים לספוג אמירות והערות חסרות טקט ורגישות? קודם כל, חשוב תמיד להעביר לילד מסר בבית שהוא אהוב בכל מצב, על מנת לגרום לו להרגשה טובה ולביטחון עצמי גבוה. כך הוא יוכל להתמודד בהצלחה רבה יותר עם סיטואציות מורכבות בחייו.
למרות שלהרגשה הכללית שההורים נותנים יש משקל רב, ביקשנו מחמישה מומחים עצות נוספות איך לעזור לילדים להתמודד עם גילויי גזענות וגם איך לחנך לשוויניות ולמנוע סיטואציות כאלו בעתיד.
וובעלם טזזו, מנחת הורים, מאמנת אישית ומנחת קבוצות:
1. הביעו אמפתיה
"בכל תגובה יש את החלק השכלי, הרגשי וההתנהגותי. תחילה חשוב להביע אמפתיה ולומר: 'עברת היום חוויה לא קלה בכלל' ולברר מה הרגשות של הילד. אם הוא לא מצליח להביע עצמו, אפשר להציע לו מגוון של תחושות כמו: פגיעה, כעס, עלבון, בגידה על ידי החברים לכיתה ואולי אשמה. ממש לחוות ביחד עם הילד את מה שקרה בבית הספר".
2. עברו לחלק השכלי וההתנהגותי
"לאחר עיבוד הרגשות אפשר לעבור לחלק השכלי וההתנהגותי. למשל להסביר מה מקור המילה 'כושי' ('כוש' זו ארץ. המילה 'כוש' בתורה מופיעה בהקשר של אישה כושית על אשתו של משה - ציפורה, ומשמעותה אישה יפה). להסביר שצבע העור הוא לא מה שמחבר בין הילדים בכיתה, אלא החברות, התחביבים המשותפים והמידות הטובות.
אפשר להמשיל את החיצוניות לעטיפה ואת הילד למתנה שבתוכה, ולשאול: 'מה חשוב יותר - העטיפה או מה שבתוכה?' כמובן שהמתנה היא הילד עם שלל תכונות, ומי שמסתכל רק על העטיפה, צריך ללמוד עוד דבר או שניים בחיים".
3. החליטו איך להגיב בפעם הבאה
"כדאי להגיע למסקנה ביחד עם הילד מה לעשות אם דבר כזה יקרה שוב בעתיד: לא להתייחס, להסביר לילד הפוגע איך מרגישים לגבי האמירות שלו, לערב אדם מבוגר, להחליט להתרחק מהילד הפוגע. כל בחירה תהיה לגיטמית".
לאה שטרן, מרצה, מנחת הורים מוסמכת מכון אדלר ובעלת קליניקה פרטית:
4. הראו לו כמה הוא מיוחד
"אחת הגישות להתמודד עם פגיעה בילד שלנו היא ב'הפוך על הפוך'. נהפוך את התכונה הייחודית של הילד שלנו לתכונה נחשקת. ואמנם, ידוע כי מבוגרים משלמים הון על מנת להשיג תלתלים ייחודיים או גוון שיזוף כהה. נשתמש במידע זה על מנת לתווך לילד שלנו עד כמה הוא בר מזל שהוא נולד עם המראה המבוקש. ילד המרגיש שאנו מאמינים וגאים בו, יאמין גם הוא בעצמו".
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
5. הסבירו שהם אומרים את זה מקושי שלהם
"לא פעם ילד הנקלע לקושי רגשי, נוטה להתמודד באמצעות הקטנת הילד הנמצא מולו. אחת הדרכים הנפוצות היא העלבת הילד באמצעות מילות גנאי הקשורות למראה החיצוני של הילד. כהורים, עלינו לתווך לילד שלנו כי פגיעה זו נעשתה מתוך קושי של הילד הפוגע, ולא מתוך כוונת זדון. כך נפתח אמפתיה אצל הילד שלנו ונלמד אותו להתמודד עם מצבים דומים בעתיד, וכמובן נלמד אותו שלא להשתמש בדרך כזו".
עדנה יפה, עובדת סוציאלית, קואצ'רית ומנחת קבוצות:
6. אתם מודל לחיקוי
"כהורים, ככל שאתם תהיו בטוחים במי שאתם ומה שאתם, הילד יחווה את הפגיעה כמשהו רגעי והיא פחות תנהל אותו במהלך חייו. אני מציעה להתחבר למושג 'רגיל'. תחושו שאתם רגילים לחלוטין והצבע עור הוא חלק מכם. דברו על זה בבית בפתיחות בטבעיות. ככל שתתייחסו לנושא כאל דבר שגרתי, רגיל, ולא משהו שעושים ממנו עניין, כך הילד יתמודד עם ולא יעשה הוא עניין מזה".
שירי בכר, מנחת הורים ומרצה:
7. הימנעו מרגישות יתר
"מילים פוגעניות משולות לכלי נשק. שמנה, נמוך, מכוער, כושי - דוגמה למקבץ האינסופי, שבתוכו גם ביטויי גזענות. הלוואי שיכולנו לחסוך אותן מהילדים שלנו או לצייד אותם בעור של פיל, אבל זו לא אופציה. לחילופין, מומלץ להשתדל לא להפגין מולם רגישות יתר, ולא להיעלב עד עמקי נשמתנו במקומם, אלא להשתדל לתת למילים שנאמרו פחות מקום ומשקל.
"חבקו ועודדו אם נעלבו, ואז חייכו אליהם, תזכירו שהם נהדרים, תסבירו שחשוב גם לדעת לא להתייחס לכל דבר. כשהתגובה שלכם תהיה מידתית, הם ידעו להגיב במידתיות להבא, ולא לתת למילים הפוגעניות יותר מדי מקום".
אפרת פיינשטיין, עובדת סוציאלית קלינית במרכז ד"ר טל:
8. תנו לילד להביע את רגשותיו
"כאשר הילד מתמודד עם העלבות חוזרות, נקודת המוצא היא שחשוב שהוא ירגיש מוגן, שיש לו אוזן קשבת וכפועל יוצא יוכל להמשיך ולשתף אותנו בסיטוציות שעובר.
"עלינו לברר ולתקף את מה שהילד הרגיש. לא תמיד נקודת מבטנו תהיה מקבילה למה שהילד הרגיש, ולכן כדאי להבין איתו מה הוא חושב על כך ומה הרגיש. בנוסף, כדאי לתת מקום להבעת רגשות שליליים, כגון כעס ותסכול, ולהתייחס אליהם כאל רגשות שטבעי לחוש אותם, בעיקר במצבי עלבון, עצב וכאב".
9. שתפו בחוויות דומות
"כדאי לספר לילדים על חוויות שאנחנו כהורים עברנו כילדים וכמבוגרים. סיפורים אלו יאפשרו לילד להרגיש שווה וחווית העלבון שחש אולי גם תיחווה נסבלת יותר".
"יש משפט יפה באמהרית האומר: 'למי שלא יודע, גם המישור הוא ג'ונגל'", אומרת טזזו. "לכן אני מציעה להורים ללמוד ביחד עם ילדיהם על התרבות והמסורת האתיופית, לספר את סיפור העלייה של יהודי אתיופיה ולהסביר שהם ישראלים לכל דבר. יש כמה ספרי ילדים נהדרים בנושא, אפשר לצפות בסרטונים ביוטיוב בריקודים אתיופים, ללכת לאכול יחד במסעדה אתיופית, להתחבר למשפחה אתיופית בשכונה ולהכיר מקרוב.
"אנחנו חיים במדינה אחת וכל הורה צריך ללמד את ילדיו לכבד את השני באשר הוא. ילדים הם חיקוי של ההורים. בבית שמאפשר פתיחות לדברים חדשים, ילדים לומדים לקבל את האחר. כאשר ילדים מועדים ואומרים 'אמא, הנה ילד כושי', חשוב לענות: 'הוא ישראלי כמוך ומשפחתו הגיעה מאתיופיה, כמו שמשפחתנו הגיע מפולין' (לצורך הדוגמה). כהורים חובה עלינו לשמש דוגמה ולדבר בשפה נקיה, לאפשר קיום לכל אחד באשר הוא, להיות יותר סבלניים למי ששונה מאיתנו".
קראו עוד:
תגובות של ילדים הנחשפים לאלימות במשפחה
המטרה: להכין שיעורי בית של הילד במשך שבוע
בכר מספרת: "כשעמית בני היה בן ארבע הוא חזר הביתה ועדכן 'אמא, יש לי בגן ילד חום, הוא יותר חום ממך'. אני חצי תימניה, ויהונתן אתיופי. הסברתי לעמית שצבע העור של יהונתן הוא חום, כי יהונתן אתיופי, והצעתי שיזמין אותו אלינו לשחק. יהונתן הגיע והוא הפך לחבר הטוב הראשון של עמית.
"ילדים מודעים לשוני ולא חוששים לבטא אותו. ההתייחסות לשוני לגיטימית ואין סיבה להתכחש לה, בשונה מגזענות שמערבת רגשות של עליונות ונחיתות. אנחנו צריכים להקשיב לילדים שלנו, לתכנים, למצבים, לשאלות, להשיב בפתיחות ולנצל הזדמנויות שיעשירו את נקודת מבטם. זה לא המסר של קבלת השונה, כי גם בו יש מן היוהרה, אלא המסר לצד השוני - רב הדומה על השונה".
עוד היא מוסיפה, כי "כאשר אנו עדים לאירוע חיצוני, נוכל לפתח שיח רגשי עם ילדינו. המטרה היא להרחיב את זווית הראייה של ילדינו לנושא. נשאל אותו כיצד הוא היה מרגיש בסיטואציה כנפגע.
"נשקף לו את עוצמת הפגיעה הרגשית, את הצריבה שעלולה ללוות את הילד לאורך שנים ואת היכולת של כל אחד מאיתנו, ילד ומבוגר, לבחור להתנהג אחרת ולשנות את המציאות בה אנחנו חיים".
"תהיו אתם המודל", אומרת יפה. "מעבר למילים וההסבר על קבלת האחר. המושגים האלו הופכים להיות אמורפיים. ילדים עשויים ללמוד בצורה מהירה יותר באמצעות צפייה ובלמידה חוויתית. ידוע שילדים שואלים שאלות מתוך עניין וסקרנות לגלות את העולם. חלק מהאחריות ההורית שלנו זה לספק להם את הידע בהתאם לגילם הפיזי והרגשי. ידע הוא כוח ובעיקר הבנה העשוייה לנטרל שיפוטיות ומעניקה לילד ביטחון".
לפנייה לכתב/ת 
