יוזמות מחאת הנשים על הבטחות נתניהו: "לא מספיק, נמשיך במאבק"
ארגוני הנשים הצהירו שחקיקת הבזק לאזיק אלקטרוני לא מספקת אותם, והמחאה תמשיך ביתר שאת. רה"מ האשים את מערכות אכיפת החוק וטען כי הן "משותקות בכל הנוגע לענישת גברים מכים". שר הרווחה הצטרף לביקורת: "הכסף לתוכנית הממשלתית לא עבר למשרדי"
כינוס ועדת השרים המיוחדת למאבק באלימות במשפחה ודבריו של ראש הממשלה בנימין נתניהו הבוקר (ד') בנושא לא סיפק את הנשים שעומדות מאחורי המחאה אמש - והן הודיעו שהיא תימשך ביתר שאת.
אמנם הוראתו של נתניהו לקדם בחקיקת בזק את הצעת החוק לאיזוק אלקטרוני מהווה הישג מבחינתן, אך היא רק מרכיב אחד בשלל הדרישות שהן מציבות לממשלה לטיפול בריבוי מקרי הרצח של נשים בידי קרובי משפחה.
"לא נסתפק בפירורים או בהצהרות ריקות", אמרו במטה המחאה. "תוכנית החירום שכבר אושרה לפני שנה וחצי טרם תוקצבה ויצאה לפועל במלואה. כותרות לא מספיקות ולא נעצור את המאבק עד לפתרונות מלאים בסוגיית האלימות המגדרית. תזכיר חוק שנותן מענה נקודתי לבעיה אחת מבין רבות בסוגיה לא ימנע לבדו את הרצח הבא".
"אנחנו דורשות לראות מעשים", הוסיפו בקואליציית ארגוני הנשים והחברה האזרחית שארגנה את המחאה. "לא נפסיק את המאבק הזה עד שחיי נשים יפסיקו להידחק אל תחתית סדר העדיפויות של מקבלי ההחלטות".עוד הוסיפו כי "אתמול זו הייתה רק ההתחלה. זו נקודת מפנה שבה הוכחנו שהכוח בידיים שלנו ואנחנו דורשות סדר יום חדש שבו שוויון מגדרי ומאבק באלימות הם על סדר היום הציבורי עד למענה מלא".
דרישתן העיקרית של מארגנות המחאה היא תקצוב התוכנית הממשלתית למאבק באלימות נגד נשים, שאושרה לפני כשנה וחצי, בעלות של רבע מיליארד שקל שייפרסו על פני חמש שנים. מלבד שימוש באזיקונים אלקטרוניים נגד גברים מכים, התוכנית כוללת גם הצבת עובד סוציאלי בכל תחנות המשטרה, הקמת מקלטים לנשים הרות, הרחבת תוכנית השיקום לגברים מכים והרחבת התוכנית להוצאת נשים מוכות לחו"ל כדי להגן עליהן. למרות אישורה של התוכנית, עד כה לא נמצאו מקורות תקציביים ליישומה המלא.
"ציפינו לצעדים מעשיים"
שר הרווחה חיים כץ (הליכוד) מתח הבוקר ביקורת על כך שהכספים לא הועברו למשרדו. "כשאני מסתכל על התקציב אני רואה שהעסק לא עובד", אמר כץ. "במקום 50 מיליון שקלים הועברו במהלך 2018 רק 20 מיליון, וגם ב-2019 לא ברור מאיפה יגיע הכסף. צריך ליצור מנגנון מסודר שיבטיח את הקצאת התקציבים הנדרשים ליישום התוכנית הלאומית לטיפול באלימות במשפחה".
רבקה נוימן, מנהלת האגף לקידום מעמד האישה בארגון ויצו, מתחה אף ביקורת חמורה יותר. "אחרי שנים של הזנחה כמעט מוחלטת של נושא האלימות כלפי נשים, ממשלת ישראל והעומד בראשה מתעוררים לקול זעקת ההמון - מאוחר מדי", אמרה נוימן.
היא ציינה כי "ההכרזה בדבר קידום האיזוק האלקטרוני לגברים מכים חשובה אך הייתה יכולה להיעשות לפני שנים. האיזוק הוא כלי החשוב ביותר להצלת נשים, נושא שאם היה מטופל בעשור האחרון, יכול היה להציל עשרות נשים ממוות ולצמצם את הצורך להוציא נשים וילדים מביתם".
נוימן הוסיפה כי "למעט האיזוק האלקטרוני, היינו מצפות להכרזה ביום שאחרי המחאה לצעדים מעשיים ולא להצהרות או סיסמאות. הממשלה כולה אחראית על המחדל המתמשך ועליה לפעול ללא דיחוי לביצוע התוכניות הנדרשות. ממדי האלימות כלפי נשים זועקים כבר שנים, אי אפשר לומר לא ידענו. איזוק אלקטרוני הוא לא רכישת צוללת".
גם מנכ"לית שדולת הנשים בישראל, מיכל גרא מרגליות, הצטרפה לביקורת. "זו לא הבשורה שציפינו לשמוע אחרי מפגן הכוח הענק שהיה בכיכר רבין", אמרה. "אנחנו מצפות ללא פחות מאותם 250 מיליון שאושרו לתקצוב תוכנית החירום הלאומית לפני שנה וחצי, וסכום דומה נוסף לתקצוב תוכניות חינוך, הסברה ומניעה בהקדם. תזכיר החוק בעניין האזיקונים האלקטרוניים הוא נחוץ וחשוב, אבל הוא לא מהלך החקיקה היחיד שנדרש כאן. יש עוד הרבה מה לעשות ואת הכל צריך לעשות כמה שיותר מהר לפני שאישה נוספת תשלם על כך בחייה".
עו"ד ענת טהון אשכנזי, מנכ"לית עמותת "איתך מעכי - משפטניות למען צדק חברתי", החברה בקואליציית "האקדח על שולחן המטבח", מתחה ביקורת על כך שבמקביל לדיונים בנושא, השר לביטחון הפנים גלעד ארדן האריך עד ל-1 באפריל 2019 את תוקף ההוראה המאפשרת למאבטחים לשאת נשק מחוץ לשעות העבודה. "זו הוראה שכבר הוכחה כמגבירה את האיום ואת האלימות נגד נשים", אמרה. "הגיע הזמן ליישום תכנית פעולה כוללת ולא לשליפים מהשרוול, דוגמת הצמיד האלקטרוני, שחוץ מפופוליזם אין להם קשר למציאות של משפחות החיות תחת טרור האלימות".
לעומת זאת, יו"ר נעמת, גליה וולוך, בירכה על ההחלטה שהתקבלה הבוקר. "זהו צעד בכיוון הנכון וכולי תקווה שהפעם החקיקה אכן תצא לפועל", אמרה. "הצלחנו לטלטל את ממשלת ישראל. ברור לחלוטין שללא המחאה הנרחבת גם ההחלטה על חקיקת הבזק לא הייתה מקודמת. זה הוא מסר חשוב לציבור הנשים ולאזרחי מדינת ישראל - יש לכם השפעה כאשר אתם יוצאים מהבתים וזועקים את זעקתכם בקול גדול".
נתניהו מאשים את מערכות אכיפת החוק
נתניהו הטיל את האחריות למצב על מערכות אכיפת החוק, ואמר בדיון כי בין היתר כי הן "משותקות" בכל הנוגע לענישת הגברים המכים. יו"ר השדולה למניעת אלימות נגד נשים, ח"כ פנינה תמנו-שטה (יש עתיד), התייחסה אף היא לנושא ואמרה כי "נשים רבות מתלוננות למשטרה בגין אלימות כלפיהן ואיומים על חייהן ועדין כ-8,000 תיקים נסגרים מדי שנה, 87% מהם בגלל "חוסר ראיות". אישה לא צריכה להגיע עם חבורות ופנס בעין בשביל שיהיו ראיות. לא ייתכן שהפרקליטות סוגרת עסקאות טיעון עם רוצחים. במשטרה משחררים חשודים, ואלפי תיקים נסגרים".
רה"מ ביקש לטפל באופן ממוקד בבעיית רצח הנשים בחברה הערבית, בעקבות העובדה שמחצית מ-24 הנשים שנרצחו השנה היו ערביות, פי 2.5 משיעורן באוכלוסייה. הוא הטיל על השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל, הממונה על הרשות לפיתוח חברתי וכלכלי של מגזר המיעוטים, לקדם תוכנית דחופה לטיפול באלימות נגד נשים בחברה הערבית, שתתמקד בחינוך.
גמליאל אמרה כי "שיעור הנרצחות בחברה הערבית גבוה משמעותית מחלקן באוכלוסייה. זו מציאות שלא אשלים איתה. חיי כל אישה יקרים לי, הנחיתי את הצוותים המקצועיים במשרד לשוויון חברתי להתחיל עוד היום בגיבוש התוכנית".
יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה, ח"כ עאידה תומא-סולימאן, אמרה כי "ראש הממשלה לא יכול להתנהג כמישהו באופוזיציה ולהגיד שיש יותר כספים ממה שציפה. זה לא סוד שיש תקציבים, אבל השאלה כמה ולאן הם מנווטים? למה התקציבים האלה לא נחשפים? כמה תקציבים יוקצו ליישום התכנית?".
היא הוסיפה: "אני מפרשת את החלטות הוועדה בראשות ראש הממשלה כהיענות נדרשת לחלק מהדרישות שהצבנו, וכחלק מההישג של מחאת הנשים שפקדו את הרחובות אתמול.
עם זאת, להכריז על חקיקת בזק של חוק האזיקונים ולהתעלם מיתר הצעות החוק - פשוט לא מקובל".
בתוך כך, בית משפט השלום בתל אביב האריך בתשעה ימים את מעצרו של טספהברן טספסיון, החשוד ברצח ובאונס של סילבנה צגאיי בת ה-13 לפני יותר משבוע. השופט עלא מסארווה אמר כי "אין צורך להרחיב ולו במילה בעניין חומרת האירוע. המסוכנות שעולה מהאירועים היא קיצונית בנסיבות העניין. החשד הסביר הולך ומתחזק".
נציג המשטרה אמר בדיון כי הממצאים קושרים את החשוד לזירה, אך טספסיון ממשיך לשתוק בכל הנוגע לאירוע עצמו. במשטרה סבורים שההודעה על הרצח התקבלה זמן מה אחרי האירוע וכי יש פער זמנים בין האירוע לדיווח.