הצצה נדירה למערת הנטיפים הגדולה בארץ
בצפון ירושלים, בתוך מזבלה, מסתתרת מערת הנטיפים הגדולה בישראל. נכנסו למערה, שהכניסה אליה אסורה ומסוכנת למטיילים. צפו בהצצה למערה המדהימה
מסתבר שמערת הנטיפים הכי גדולה בישראל מסתתרת בתוך המזבלה של אזור התעשייה עטרות בצפון ירושלים. המערה התגלתה לציבור הישראלי בשנת 1979 בעקבות תאונה טרגית, כאשר נהג טרקטור נפל לתוכה ונהרג.
בעקבות הגילוי המפתיע של מערת הנטיפים הענקית והמרשימה, הופסקה הבנייה המסיבית של אזור התעשייה סביב פתח המערה והשטח גודר. מערת הנטיפים המרהיבה שזכתה באופן רשמי בתואר: "מערת הנטיפים הגדולה בישראל" נשכחה במהלך השנים מעיניי הציבור ופתח המערה הפך לאתר מזבלה מוזנח.
בעקבות חובבי מערות סקרנים, שביקרו לאחרונה במערת הנטיפים הנשכחת והדיווחים המרגשים על יופייה וגודלה יוצא הדופן של מערת עטרות, החלטנו לצאת במשלחת טיפוס וגלישה מקצועית בראשות "מועדון המערות הישראלי", כדי לצלם את הנטיפים המרהיבים ולחשוף את המראות הנסתרים של המערה המסתורית ואת אוצרות הטבע, הנסתרים מעיני הציבור.
ירידה מסוכנת
שעת בוקר מוקדמת באזור התעשייה עטרות. בכניסה לשדה הקוצים הנטוש שהפך למזבלה המקומית, אנחנו משאירים את כלי רכב ואורזים לנשיאה על הגב: ציוד צילום וציוד תאורה כבד לירידה מטורפת של 20 מטרים לתוך חור באדמה - באמצעות חבל. הכניסה למערה מאוד מסוכנת: ללא ניסיון בטיפוס וגלישת צוקים, כושר גופני גבוה וללא הדרכה מקצועית - מדובר בסכנת חיים!
פתח המערה הוא מסוג "דולינה", כלומר בולען קארסטי בצורת שעון חול ענקי. בחלק הראשון של הגלישה בחבלים - למטה אל הפתח האנכי של המערה, אנחנו יורדים במדרון תלול ומסוכן של סלעים מתדרדרים וקוצים. כאן מתבצעת הפסקה טכנית בירידה, התנתקות מהחבל העליון, המתנה מורטת עצבים על פי התהום ומעבר ל"ירידה שלילית" באמצעות חבלים וסנפלינג למטה, ללא נגיעה בקירות הסלע - אל תוך המערה עצמה.
כבר בשלב הראשון של "הירידה השלילית" בסנפלינג אל תוך המערה, האווירה והטמפרטורה משתנות במהירות. לפתע אנחנו באזור קריר ועשיר בצמחייה ירוקה, זאת בניגוד גמור לשדה הקוצים הצהוב והלוהט שממנו הגענו. הנחיתה הראשונית בתוך המערה מתבצעת על גבעה גבוהה וריחנית שעשויה מלשלשת ציפורים. מסביב עפות עשרות יונים מבוהלות והענפים הרבים של עץ תאנה קסום שיוצא מהצוק חוסמים את השטח.
כאן, בקו הדמדומים שבאזור הגבול בין ממלכת האור לממלכת החושך, אנחנו מתארגנים לצעידה זהירה למטה אל תוך מדרון חלקלק ובוצי, שמוביל אל מסתרי מערת הנטיפים הגדולה בישראל. בשלב זה הקרקע מלאה בעכבישי ענק ובמאות קיני ציפורים בשלבי התפתחות שונים: החל מביצים ועד לגוזלים רעבים שמצייצים ללא הפסקה.
אנחנו מתקדמים למטה ובאיטיות רבה עם ציוד הצילום והתאורה הכבד, מתחלקים על הישבן בתוך הלשלשת הטרייה והבוץ הסמיך, נזהרים שלא לדרוך על הגוזלים ולא להחליק לתהום. ברגע שמתחיל החושך המוחלט, הציפורים והבוץ נעלמים - אנחנו מפעילים פנסים ועוברים לצעוד על סלעי גיר חלקלקים ונוצצים בצבע לבן זרחני ובוהק, חוויה אופטית מרהיבה ומאד מפתיעה.
בעומק המערה ולאור הפנס הקלוש מתחילים להתגלות הנטיפים הרבים, שמכסים את הקירות ואת תקרת המערה הענקית. מדובר בחלל עצום ומסתורי, ממש כמו באגדות, שבגלל החשיכה המוחלטת - רובו נסתר מהעין.
בעזרת חובבי המערות הקשוחים, שהתנדבו להצטרף אלינו לסיור ולסחוב את ציוד הצילום הכבד, אנחנו מעמידים את פנסי התאורה הגדולים מול אחד מקירות הסלע ומיד מתגלים בפנינו מראות מופלאים של מאות נטיפים וזקיפים מסוגים שונים ותופעות קארסטיות נדירות ומוזרות של קריסטלים ענקיים בצבעי לבן זרחני וצהוב זוהר.
הדלקת הפנסים הגדולים בתוך המערה מלווה בקריאות ההתפעלות רבות של הצוות. בזכות קרני האור החזק, אנחנו מגלים פתחים רבים של מערות קטנות מלאות בנטיפים מטפטפים, בריכות מים זוהרות ותצורות סלע בוהקות שנראה כאילו נלקחו מסרט מדע בדיוני על אסיד. ללא ספק מדובר באחת ממערות הנטיפים הכי יפות ומרשימות בישראל.
מערת עטרות המופלאה לא נגישה לציבור הרחב, אולי זאת הסיבה שהיא עדיין שמורה יחסית ובמצב טוב. גודלה המסיבי של מערת הנטיפים, המורכבות הרבה והסכנות של התנועה בה, בייחוד עם ציוד התאורה הכבד - מפתיעים אותנו. שעות ארוכות לאחר שהתחלנו במסע המתיש אל בטן האדמה, התקדמנו פנימה - עשרות מטרים בלבד, ספוגים בלשלשת ציפורים ובוץ ומלאים בחבורות טריות כתוצאה של צעד לא זהיר והחלקות אכזריות במדרון הקארסטי.
איתי שקולניק מייסד מועדון המערות הישראלי ומי שהוביל את הסיור המיוחד, אמר: "קשה לרדת אל המערה אם לא יודעים לרדת בחבלים ועדיין לא הנגישו אותה. זה באמת חבל כי זו מערה מאוד יפה. מצד אחד לא הייתי רוצה שכל אחד יירד לפה ויהרוס אותה, מצד שני אם היו מנגישים אותה ושומרים עליה - היה אפשר ליהנות מעוד נקודת חן יפה בארץ ישראל".
מרשות הטבע והגנים נמסר בתגובה: "המערה נמצאת בשטח של מינהל מקרקעי ישראל ובתחום העיר ירושלים. נטיפים הם ערך טבע ומוגן ובהתאם הרשות אמונה על שמירתם. על פי הידוע המערה התגלתה בעקבות חציבה באזור עוד בתקופת הירדנית. בשנות ה-60 המאוחרות התמלאה המערה בפסולת בנייה בעקבות עבודת פיתוח והקמת אזור התעשייה עטרות עד שהתמלאה כמעט במלואה. לפני מספר שנים נבחנה האפשרות לפנות את פסולת הבנייה מהמערה, ולשקול הנגשתה לציבור תוך פיתוח התשתיות והאמצעים שיאפשרו לשמור על ערכיה ועל בטיחות המטיילים, אך לא נמצאו מקורות התקציב, שמוערך במיליוני שקלים רבים, מגופים רלוונטיים".
עוד נמסר מרשות הטבע והגנים: "הקריטריון המרכזי להנגשת אוצרות הטבע לקהל הרחב הוא היכולת לשמור על ערכי הטבע המוגנים באופן ראוי ונדרש מול הרצון, הצורך והאפשרויות להנגיש את הטבע לציבור באופן חוויתי, משמעותי ובטיחותי. בהקשר ניהול ותפעול מערת נטיפים מדובר בעלויות גבוהות במיוחד לעומת שמורה רגילה שכן בנוסף יש צורך בטכנולוגיות ניטור, אוורור וניהול מבקרים למען שמירת הנטיפים".
אזהרה: הכניסה למערת הנטיפים בעטרות אסורה בהחלט! אין בכתבה זו המלצה לציבור לבקר במערה!
לפנייה לכתב/ת 
