אשדוד, עיר של כדורגל

איפה רואים בליגות הנמוכות כאלו דברים? הפועל אדומים אשדוד(צילום: עוז מועלם)

אוהדי הכדורגל באשדוד עברו בקיץ 1999 אירוע מטלטל במיוחד, ו-19 שנים אחרי נדמה שהוא מעט נשכח מהתודעה. עד אותה העת, האהדה בעיר הנמל התחלקה בין שתי קבוצות דומיננטיות, עירוני והפועל אשדוד. שני מועדונים בעלי מסורת, שעברו כברת דרך בכדורגל הישראלי ומאחוריהם ציבור אוהדים נאמן שלא היה מבייש היום קבוצות צמרת בליגת העל.

לפני דרבים, העיר הייתה נכנסת לכוננות וכולם היו מחכים לאותם משחקים, שחלקם הפכו לנוסטלגיים ובלתי נשכחים. אלא שאז, ביום בהיר אחד הכה הברק, ולמען האמת הכה בחוזקה, כשעירוני והפועל התאחדו תחת גג אחד ועל חשבונן נוצרה מ.ס אשדוד חסרת הזהות.

מ.ס אשדוד. אין לקבוצה הרבה אהדה בעיר(צילום: עוז מועלם)

זה לקח קצת יותר מ-16 שנים מאז איחוד הכלאיים בין האדום לצהוב עד שאוהדי הכדורגל הוותיקים, לצד פנטזיונרים צעירים ומלאי השראה, החליטו לעשות מעשה ולהחזיר עטרה ליושנה.

העיר אשדוד נראית כמו מטאפורה לספרה של מרים רות "מעשה בחמישה בלונים" מבחינת קבוצות הכדורגל שמככבות בליגות הנמוכות. על הקבוצות היותר זכורות שחזרו מהגלות לרובכם ודאי יצא לשמוע, הפועל אדומים אשדוד (ליגה א' דרום), שכוללת סגל שחקנים נוצץ במיוחד וממש השבוע עברה מהפכה ומידי האוהדים שניהלו את המועדון החל מהקמתו בליגה ג', הקבוצה עברה לידי בעלים פרטי העונה לשם רוני חג'ג', ומכבי עירוני אשדוד (ליגה ב' דרום), אך הרנסנס האשדודי ממש לא מסתכם בכך. כמו פטריות אחרי הגשם, קמו מספר קבוצות אוהדים נוספות שבעיקר רוצות לטעום קצת מהתהילה שהתפוררה בענף הספורט שהיה עד לפני שני עשורים המוביל באשדוד.

הפועל, בית"ר וגם סיטי

בשלוש השנים האחרונות עיר הנמל הולידה שלוש קבוצות נוספות. הפועל בני אשדוד שנמצאת בעונתה הרביעית בליגה ג' מחוז מרכז, ובאותה הליגה מתמודדות על הזכות לעלייה גם בית"ר אשדוד שהוקמה לפני שנתיים ואשדוד סיטי, שלה יש סיפור יוצא דופן והיא החלה לשחק באופן רשמי רק העונה. בליגה הזו רק אחת מהן, אם בכלל, תוכל להעפיל בסיום העונה לליגה ב' ולעשות עוד צעד קדימה.

לכל חמש הקבוצות יש מתחם אימונים אחד משותף שרק לאחרונה עבר שיפוץ מחדש. קוראים לו המתחם הסינטטי, או שכמו שחלק מאוהדי עירוני אשדוד אוהבים לקרוא לו " הסינטטיקו". אם תרצו, הבונבוניירה של עיר הנמל.

סגל נוצץ. הפועל אדומים אשדוד(צילום: אבי רוקח)

ברוך דגו, אחד מבכירי השחקנים שצמחו בכדורגל הישראלי במילניום הנוכחי, שנחשב גם לבן האובד שחזר הביתה בגיל 35, כשחבר בשנה שעברה לצד הצהוב של העיר, ניסה להסביר איך יכול להיות שעיר בגודל של אשדוד (230 אלף תושבים) רחוקה מלממש את הפוטנציאל שלה.

"אני חושב שההסבר הוא פשוט מאוד. יש ילד שגדל עם קבוצה וצבע שהוא מזוהה איתה מגיל קטן. זה עובר במשפחה מהאבא לילד", טוען דגו. "אני חושב שמבחינת אוכלוסיה באשדוד, יש פה את כל המינים, את כל הצבעים מכל העדות, אבל ברגע שאתה מזוהה עם צבע אחד ופתאום יש איחוד, הכמות והאיכות נפגעות. זה כמו שתיקח עכשיו אוהד מכבי תל אביב והקבוצה תעבור איחוד עם הפועל, אין כזה דבר. אני חושב שברגע שאנחנו והאדומים נתקדם ונעלה ליגות, זה יביא יותר קהל ומשפחות בחזרה".

דגו עדיין לא שוקל פרישה ואומר שתליית הנעליים תבוא בחשבון רק כאשר הוא יצליח להעלות את הקבוצה לליגה א'. בינתיים הוא כבר מתכונן ליום שאחרי, הוא הוציא תעודת מאמן ושואף אולי גם לעמוד על הקווים במועדון בגרסתו החדשה והמשודרגת.

ברוך דגו. חולם לעלות עם מכבי עירוני אשדוד לליגה א'(צילום: עוז מועלם)

"אי אפשר להתכחש למה שקורה בעיר"

גם יאיר אזולאי, הקפטן של הפועל אדומים אשדוד, שיחגוג השבוע את יום הולדתו ה-41 והיה שם גם בקבוצה האדומה לפני האיחוד, עושה חיל בליגה א' ומייצב את ההגנה של גילי לנדאו. "אין ספק שאי אפשר להתכחש למה שקורה באשדוד", אומר אזולאי. "הקבוצות של הפועל ועירוני קמו מחדש וגם הקהלים חזרו ויש פה אווירה של כדורגל. חלק גדול מהתחרותיות בעיר זה הכיף הגדול, ומה שמייחד אותנו זו האווירה בחדר ההלבשה ושאין אגו".

מכאן נעבור לקבוצות הקטנות יותר של העיר, אלה שעליהן כנראה כמעט לא שמעתם, אך לכל אחת מהן יש סיפור מרתק. הפועל בני אשדוד הוא מועדון שנוסד בדיוק באותה השנה שעירוני והאדומים אשדוד קמו מחדש, אך לאחר ריב מתוקשר בזירה המקומית ואי הגעה להבנות בנוגע לניהול הקבוצה, שתי האדומות נפרדו, ודווקא הקבוצה עם העבר הרומנטי לכאורה ועם כמות האוהדים הגדולה לא זכתה, על פי ההתאחדות לפחות, להיקרא "הפועל". שלמה ארצי היה אומר על זה לבטח "איזה אבסורד".

בית"ר אשדוד, שהוקמה לפני יותר משנתיים, מחפשת העונה לעשות את קפיצת המדרגה. להבדיל ממועדונים בליגת העל ובלאומית, שם הבעלים מציב תחתיו אנשי צוות מקצועי שמנהלים ביד רמה את הקבוצה, בצד הצהוב-שחור של עיר הנמל, שמתהדרת בסמל המנורה הבית"רי, יש איש אחד והוא הכלבויניק הכל יכול וכל עושה. קוראים לו יוסי כנפו (58), שנאלץ לפרוש ממשחק לאחר ששבר את שתי רגליו. כנפו, שהיה בין המקימים של הפועל אשדוד ב-2015, נפגע מהמחלוקות על הניהול ויחד עם אבי סמילה הקים את בית"ר, בה הוא הבעלים, מנהל הקבוצה, מכין הקפה, אחראי על הציוד, ואפילו שכר מיניבוס מכספו לנסיעות השחקנים והצוות, בו הוא, איך לא, גם נוהג.

בית"ר אשדוד. מחפשת העונה לעשות את קפיצת המדרגה(צילום: מאור לוי)

"יש פה משהו מיוחד, זו לא בדיוק קבוצת אוהדים. אמנם אנחנו בלי ספונסרים, אבל מה שמיוחד זו המשפחתיות", טוען סמילה. "השנה אנחנו קבוצה חזקה מאוד עם 29 שחקנים בסגל וצוות מקצועי ברמה גבוהה. האנשים שבאים לראות הם גם משפחות וגם אשדודים שומרי שבת שבאים בשישי לצפות בכדורגל מסקרנות. יש לנו שידור חי כל משחק ויש לנו מערכת מדיה מעולה".

בית"ר נמצאת נכון לעכשיו במקום השלישי בליגה, כמה מקומות מתחתיה שוכנת אשדוד סיטי, שהשם והלוגו שלה נשאבו בעיקר בהשראה מלא אחרת מאשר מנצ'סטר סיטי. הייחודיות של הקבוצה שהייתה בשנים האחרונות בליגות חובבניות היא העובדה שמרבית השחקנים הם בעלי מוצא דרום אמריקאי, המאמן דייגו קואדרה שנולד באורוגוואי, והכוכב הגדול הוא נתנאל ברונה שהגיע מצ'ילה.

אך דווקא השתלשלות האירועים שהובילו להקמתו של המועדון ולשם עצמו היא כנראה סוד הקסם. "בהתחלה קראנו לקבוצה ריאל אשדוד ובגלל שלא היה כסף אני נסעתי לתחנה המרכזית בתל אביב באוטובוס וקניתי חולצות בעשרה שקלים אחרי הנחה, חולצות מזויפות כאלו", נזכר קואדרה, שעובד במקביל גם כעוזר מאמן במחלקת הנוער של מ.ס אשדוד. "בגלל שאלו היו חולצות של ריאל ולא היה לנו יותר מדי כסף, קראנו ככה לקבוצה. לפני ארבע שנים קנינו חולצות של מנצ'סטר סיטי באינטרנט ולאט לאט קראנו לקבוצה אשדוד סיטי. אלו גם הצבעים של אורוגוואי, המקום ממנו אני בא".

מאמן אשדוד סיטי דייגו קואדרה עם השחקן נתנאל ברונה(צילום: מאור לוי)

לשלוש הקבוצות הקטנות הללו יש מכנה אחד משותף. המטרה היא לתת את

הבמה לשחקנים שלא הצליחו או נפלטו מקבוצות בכירות יותר בעיר וגם ממ.ס אשדוד. "היום שחקנים שלא מוצאים את עצמם ואת המקום שלהם במ.ס, נשלחים בהשאלות ממקום למקום עד שבסופו של דבר הקריירה המבטיחה שהייתה להם נעלמת. כך כישרונות כמו שי מושל (הפועל פ"ת) או רן ואמיר בן שמעון למשל נעלמים כמעט לחלוטין מהרדאר", כך טוען משה שלו, שחקן שגדל במחלקת הנוער של מ.ס, עבר בעירוני ואדומים אשדוד, במדיה גם עלה ליגות בשנים האחרונות, וכעת מוצא את עצמו בהפועל בני אשדוד.

חמשת המועדונים הללו נטעו הרבה תקווה אצל אוהדי הכדורגל בעיר שאפשר להחזיר עטרה ליושנה ובעתיד אולי נראה שוב דרבים לוהטים גם בליגת העל. עד אז, בפעם הבאה שאתם מגיעים לאשדוד, תעשו קפיצה קטנה לסינטטיקו, אתם לא תצטערו.