בית הדין הרבני נגד העליון: "יחס לא נכון למשפט העברי"

במסגרת דיון על מזונות בין בני זוג החולקים משמורת מתח הדיין ביקורת על הלכת העליון בנושא. לדבריו, אותה החלטה מעוררת "מחשבות נוגות"

עו"ד אברהם אלטלףפורסם: 10.12.18 , 17:28

בית הדין הרבני בבאר שבע, שדן לאחרונה בתביעת מזונות בין בני זוג גרושים החולקים משמורת על שני ילדיהם, מתח ביקורת על ההלכה של בית המשפט העליון בעניין שיתוף נשים בתשלום לילדים בני 15-6. "אין זה היחס הנכון למשפט העברי, ולא נוכל להימנע בהקשר זה ממחשבות נוגות", כתב הדיין אליהו אריאל אדרי.

בתביעה טענה האם כי הצרכים השוטפים של כל אחד משני הילדים עומדים על 1,200 שקל לחודש. בתוספת מדור של 880 שקל היא דרשה מזונות בסך 3,280 שקל. האם ציינה שהיא עובדת בכשלושת רבעי משרה ומשתכרת כ-3,400 שקל לחודש.

דיני משפחה

איים להפיץ שילדי גרושתו ממזרים - ויפצה

עו"ד ניר כחלון

גבר חרדי שפגע מינית בגיסתו נמלט לארה"ב, התחמק ממתן גט ופרסם לשון הרע כדי למנוע מאשתו לשעבר להתחתן. בית המשפט שם לזה סוף

איים להפיץ שילדי גרושתו ממזרים - ויפצה ב-188 אלף ש'

האב טען מנגד כי מאחר שהמשמורת משותפת יש לפטור אותו ממזונות הילד שעבר את גיל שש ולחייבו רק במזונות הילד בן השלוש. לדבריו, הלכת העליון מהקיץ שעבר קובעת שהורים שחולקים משמורת משותפת על ילדים בני 15-6 יהיו חייבים בדמי מזונות משותפים בהתאם ליכולתם הכלכלית. הוא הוסיף כי פוטנציאל ההשתכרות של האם שווה לזה שלו ולכן יש לקבוע שיכולתם הכלכלית שווה. לדבריו, הכנסותיו החודשיות מסתכמות ב-6,400 שקל.

האם השיבה כי ההלכה החדשה של העליון לא מחייבת את בית הדין הרבני, שכן הוא דן לפי דין תורה שקובע שהיא אינה מחויבת במזונות הילדים. ואכן, אב בית הדין הרב אריאל אדרי פתח בביקורת על ההלכה של העליון: הוא הבהיר שבית הדין הרבני מפרש את המשפט העברי לפי דרכו, ואינו כפוף לפרשנות העליון בעניינים שבסמכותו המקורית "ובפרט בדיני מזונות שנידונים לפי המשפט העברי".

לדבריו, העליון התבסס על הנחת יסוד מוטעית שלפיה הדין העברי מחייב את האב להעביר לאם את מלוא סכום הצרכים ההכרחיים עבור חודש שלם. זאת, כשלפי דין תורה אין ספק שהאב מחויב להעביר רק את סכום צורכי הילדים בתקופה שהם אצל האם. טעות זו מסבירה לדבריו את העובדה שבתי הדין הרבניים חייבו בעבר במזונות נמוכים יותר בהשוואה לבתי המשפט האזרחיים. לפיכך, הנטל על אבות בבתי המשפט האזרחיים היה גדול מהדרוש לפי דין תורה.

הדיין הוסיף שפסק הדין מבטא יחס בעייתי למשפט העברי וכולל פרשנות שלא נובעת מהעמקה במקורות אלא מהצורך לתת מענה לקושי מעשי שהתעורר במקרים של משמורת פיזית משותפת. "אין זה היחס הנכון למשפט העברי, ולא נוכל להימנע בהקשר זה ממחשבות נוגות", כתב.

נקבע כי לפי ההלכה, חיוב מזונות שיוטל על האב יהיה לא לפי עושרו אלא "כפי צרכם" של הילדים. על החיוב להיות סביר ומידתי ולכלול רק את הזמן שבו הילדים שוהים אצל האם. כמו כן, עליו להותיר לאב סכום מספק למחייתו ולא לכלול את המושג "פוטנציאל השתכרות".

הדיין הוסיף כי את השיעור "כפי צרכם" ניתן לפרש כ"שיעור מינימאלי", כלומר, הסכום הדרוש למזון וכסות של אדם "בינוני" (לא עשיר ולא עני).

בסיכומו של דבר העמיד הדיין את דמי המזונות על 900 שקל לכל אחד מהילדים בתוספת מדור של 650 שקל, ובסך הכול 2,450 שקל לחודש. הדיינים הרב אבידן משה שפנייר והרב אברהם צבי גאופטמן הצטרפו לפסק הדין.