חיים עם משברים: מאיפה את מוצאת את הכוחות?
אל תסתירו מהילדים את המצב, היו סלחנים כלפי עצמכם ושמרו על השגרה למרות הכל. רותם כרמי מספרת מנסיונה איך עוברים תקופת משבר ארוכה, ובכל זאת מצליחים להמשיך הלאה
תקופות של אשפוז כוללות רגעי דאגה רבים, הפרת שגרה (שהיא מורכבת ממילא), ריבוי דמויות המטפלות בילדים והיעדרויות ממושכות שלי - המבוגר הבטוח והיציב - מהבית.
מתוך הניסיון ההולך ומצטבר, החלטתי לשתף אתכם בכמה טיפים ליום סגריר, והלוואי שלעולם לא תשתמשו בהם:
1. דברו על המצב
אל תשאירו מרחבים עמומים. עמימות היא האויב הגדול ביותר. גם אם המצב עדיין לא ברור, דברו עליו. התאימו את המילים לגיל הילדים. ראו בהם שותפים, והביאו בחשבון שהם מרגישים הכול. אם לא תדברו, הם יסיקו מסקנות שונות ומשונות.
בערב השני לאשפוז, כשהיה מצבו של זוהר קשה עד מאוד, אספתי את הילדים לשיחה. שיתפתי אותם שאבא במצב קשה, שעושים הכול כדי לטפל בו, ושאנחנו מקווים שהגוף שלו יהיה חזק במידה מספקת. כל ילד הגיב באופן שונה לנאמר, ואפשרתי את השיח הזה.
לטורים הקודמים:
הקשר המיוחד של הילדים עם אבא שלא יכול לדבר
החיים המשפחתיים לצד מכונת הנשמה
2. מבוגר אחראי
תדאגו שיהיו בתמונה עוד דמויות מבוגרות שהילדים מכירים, שהם סומכים עליהן ומסוגלים לשתף אותן במתרחש. זה אולי נשמע מוזר, אבל ילדים יימנעו לא פעם מלשתף אותנו - ההורים, הסבים או הדודים - כיוון שהם לא ירצו להכאיב לנו או לצער אותנו.
כאשר הבנתי שאנחנו לקראת אשפוז נוסף של זוהר, שיתפתי את הצוות החינוכי ואת הגורמים המטפלים בילדיי. היה לי חשוב שהם יהיו בתמונה. חשוב שלילדים תינתן האפשרות לדבר, לשתף ולהעלות פחדים וחששות בנוכחות דמות אובייקטיבית "נקייה", לא מתוך המשפחה.
רותם מספרת על שגרת חייהם:
3. גם בתוך הכאוס - צרו סדר יום
צרו עוגנים, שגרה, ריטואל, תחושה שניתן לצפות למשהו, שיש קביעות גם בתוך התוהו ובוהו הרגשי. אני למשל החלטתי שאני אחראית מדי יום ביומו להשכמה ולהשכבה. מובן שאפשר להחליט על נקודות אחרות ביום (לא חייבים בוקר וערב, אפשר למשל ארוחת צהריים משותפת).
לא משנה כמה שעות הייתי בבית החולים, דאגתי שהילדים יקומו וילכו לישון בנוכחותי. הם ידעו שיש משהו יציב וקבוע בסדר היום, ושגם אם אני עם אבא - אני שם בשבילם. הם יודעים שיש להם הזדמנות, לפחות פעמיים ביום, לדבר ולשתף אותי בכל אשר על ליבם, החל מחלום שחלמו בלילה וכלה בחוויות מבית הספר.
לכתבות וטורים נוספים - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
4. היו סלחנים כלפי עצמכם
גם לכם הימים הם קשים. גם אתם בחוסר ודאות, בדאגה, בלילות ללא שינה. כל אלו גורמים לכם להיות חסרי סבלנות, לא להיות במיטבכם, "לאבד את זה" מהר יותר מתמיד. תאמינו או לא, הילדים שלכם יודעים ומבינים את זה, וסולחים לכם מהר יותר ממה שאתם סולחים לעצמכם.
5. חבקו, נשקו, קבלו כוחות מהילדים
בסופו של דבר, הילדים שלנו הם הסיבה לשמירה על השפיות. בסוף יום קשה היינו יושבים מול הטלוויזיה, ישנים ביחד, מתחבקים ומנסים לחזק זה את זה. נוסף על הכוחות ששאבתי מהם, על הדרך גם לימדתי אותם שהם מלאי כוחות, שהם חזקים כל אחד בנפרד וכולנו ביחד.
6. מותר ורצוי לבכות
בלילה, כשכולם ישנים (או ברכב, כשאתם לבדכם), מותר ורצוי לבכות, לשיר, לצעוק או כל מה שיעשה לכם טוב. אם לכם יהיו כוחות לעבור את המשבר, אם אתם תהיו חזקים - הכוח שלכם יקרין לילדים. אל תטעו, אני לא מדברת על כך שתשקרו להם שהכול נפלא. תהיו אותנטיים, אבל יציבים, נכונים לחיים ויכולים להם.
7. תזכרו תמיד שאם אתם מלאי כוחות
גם ילדיכם מלאי כוחות. יש בנו, בני האדם, כוח ויכולת להתמודד עם כאב ועם קושי.
אולי כמה מן הדברים שהעליתי נשמעים כאילו נלקחו מארגז הקלישאות, אבל האמינו לי - הם נכונים במאת האחוזים. באחריות!
חג החנוכה טומן בחובו הן אור והן נס. ואולי מי יודע? מאחלת לכל אחד ואחת מכם שביתכם יהיה מלא אור, הן במובן הגשמי והן במובן הרוחני. אנא, שמרו על עצמכם.
רותם כרמי
היא בעלת תואר שני בעבודה סוציאלית, מעבירה הרצאות על סיפור חייה ובעלת עסק לשיפוץ ומִחזור מגירות ישנות
לפנייה לכתב/ת 
