יוסי, תתבגר / טור

בואו נעזוב את יוסי בניון בשקט. וכשאני אומרת "בואו" אני מדברת לדחפים הפנימיים שלי, אלה שזועקים לי לכתוב בפעם המיליון שהוא צריך לפרוש מכדורגל. לתלות את הנעליים ולהבין שזה כבר לא עובד. למה כל כך אכפת לנו ממנו (חוץ מהעובדה שמדובר באחד השחקנים הכי גדולים שצמחו כאן, ופשוט נשבר לנו הלב לראות אותו מבייש את עצמו בכל פעם מחדש, מחרב במו בכיינותו את המותג הזה שנקרא יוסי בניון)? לו, הרי, בטח לא אכפת ככה מאיתנו. וחוץ מזה, הוא ילד גדול, אז שיעשה מה שטוב לו.

איך אמא שלי תמיד אומרת לי כשאני עושה שטויות? "דניאל, 18 שנה חינכתי אותך, לימדתי אותך להבחין בין טוב לרע, עכשיו את אדון לעצמך". אז אמנם לא מדובר ב־18 שנה, אבל בהחלט רמזנו לו מספיק זמן כדי שיבין שהוא כבר עבר את השיא. עבר אותו כל כך, שגם עם טלסקופ הוא לא יראה אותו, ולא רק בגלל המרחק, אלא בעיקר בגלל כל האבק שהשאירו השערוריות שהוא הספיק לייצר מאז שחזר לכאן.

בניון. ואם פרישה?(צילום: אורן אהרוני)

אותי לימדו שפורשים בשיא, אבל כנראה ששיאים הם עניין סובייקטיבי. וגם הבטחתי לעצמי שאני לא אכתוב לו שיפרוש, אז אני ממש אשתדל להפסיק. כי מי אני שאחליט בשבילו? הרי "יש לו תשוקה לשחק", "זה בוער בו", "זה מדהים לראות את זה אצל שחקן בגילו", ועוד שלל תגובות שאני קוראת מהטוקבקיסט המצוי, שלא מבין שמה שהוא כותב זה בעצם המקבילה העילגת למישהו שמתכחש למציאות, מנותק ואולי אפילו מסרב להתבגר. מסרב להבין שיש ספורטאים צעירים ומוכשרים שחולקים איתו חדר הלבשה, ולמרות שהם גדלו עליו ומכבדים אותו, גם להם מגיעה הזדמנות לחלום, להוכיח את עצמם ולפתוח בהרכב. כן, יוסי, גם אם זה על חשבונך. גם אם לא הודיעו לך שבוע מראש במברק מזמר.

מה שכן, הם בהחלט היו צריכים לתת לו ללכת שם במכבי פ"ת, כי כולנו יודעים ששום דבר טוב לא יכול לצאת משחקן שנשאר בקבוצה בכוח, יוסי בניון או לא יוסי בניון (אבל במיוחד כשזה יוסי בניון). ועכשיו, כל אתרי הספורט מלאים בספקולציות ובסקרים ששואלים אותי מה יהיה היעד הבא שלו. רק חבל שבאף אחד מהם אין את האופציה: "אין לי מושג והאמת שכבר לא כל כך אכפת לי".

בניון יוצא ממתחם האימונים של מכבי פ"ת(צילום: אורן אהרוני)