שחצן גדול, שרלטן קטן / פלג בחמישי

הזגזגן

אוחנה שוב בורח מאחריות

עם כל הכבוד לניצחון בדרבי הנמושות על הפועל ת"א, ולחגיגות המגוחכות של השחקנים כאילו ניצחו את ברצלונה, הדבר הכי מדהים שקרה בשבוע החולף בבית"ר ירושלים היה המהפך שעבר אלי אוחנה. מבלון נפוח שהצהיר כי על פיו יישק דבר לעוד אחד מחברי הצוות שמקבל החלטות. ככה זה כשהקבוצה על הקרשים - הולך ופוחת היו"ר.

גם הפעם הוא בחר להתראיין אצל החברים ב"רדיו ירושלים", תחנת הבית שבה עבד. "אני עושה בדיוק אותו תפקיד שעשיתי בשנה שעברה", אמר להם אוחנה, ומיד סתר את עצמו: "ההבדל בין העונה הזאת לעונה שעברה, שבעונה שעברה לא הייתי מעורב בכלל בעניין המקצועי". איש באולפן לא טרח לעצור אותו ולומר: סליחה?! אתה בא לצחוק עלינו?

אז הנה מה שאמר אוחנה בקיץ 2017, כשלצידו אלי טביב: "כל הסמכויות במועדון עוברות אליי, וזה אומר בעצם הכל, מ־א' עד ת'. אני אהיה מעורב בכל מה שקשור בבית"ר ירושלים, כי זה בעצם תפקיד של מישהו שעומד בראש מערכת". גם לדפוס העבודה עם המאמן שרון מימר הוא התייחס: "אני מאמין גדול בעבודת צוות, אבל כמו שקורה בכל ארגון מסודר, יש היררכיה. הניהול המקצועי הוא תחתיי ובסופו של דבר ההחלטות שלי". היום, לטענת ראש ההיררכיה, הוא לא היה מעורב בצד המקצועי. אנרכיה.

אוחנה. מזגזג(איור: אופיר בגון)

ואם מישהו חושב להפיל את התיק על טביב, הנה מה שאמר אוחנה באפריל האחרון: "אני סומך עליו מעל ומעבר לציפיות שלי, ומאחל לעצמי שהיחסים בינינו יישארו מצוינים עוד הרבה שנים, ואין שום סיבה שזה לא יקרה"... זה דווקא קרה מהר מאוד, משה חוגג הגיע, וחברו הטוב של טביב מיהר להחניף לבוס החדש: "רואים רוח אחרת בבית"ר, דברים שאולי היו חסרים בתקופות קודמות".

גם לגיא לוזון החמיא אז אוחנה: "מדובר במאמן מצוין. לבוא ולהפיל הכל על מאמן זה לא נכון ולא ראוי. סבלנות צריכה להיות מילת מפתח". פחות מחודש אחר כך לוזון פוטר. לפחות הטבלה לא משקרת.

חוגג עם אוחנה. מצא בוס חדש להתחנף אליו(צילום: אוהד צויגנברג)

"בסופו של דבר ההחלטות מתקבלות ביחד", אמר ביום שישי שעבר האיש שהודיע לא מזמן: "בסופו של דבר ההחלטות הן שלי". ואז הוא המשיך לברוח מאחריות: "אני לא מנהל מקצועי של בית"ר ירושלים. יש שלושה־ארבעה אנשים שמקבלים את ההחלטות. יש את המנכ"ל מוני ברוש, יש את חוגג, יש את המאמן ויש אותי".

כן, כשהקבוצה מתחת לקו האדום אין זכר לקשקשן שטיפל בהכל מ־א' ועד ש'. כלומר מאופורטוניסט ועד שרלטן. ב־ת' של התחתית מטפלים ארבעתנו.

החולמני

"חלום חיי". כך הגדיר אלי גוטמן בהודעת הפרישה הדרמטית את מכבי חיפה, מה שרק מחדד את האבסורד בהיותו פרשן בליגת העל. מי שחלם על קבוצה, בוודאי לא יכול היה לנתח את תפקודה באובייקטיביות, וברור שהקפיד לא לשרוף גשרים בדרך להגשמת החלום.

"את כל החלומות שלי הגשמתי, חוץ מחלום אחד - להביא אליפות למכבי חיפה", המשיך בהתרגשות אלי בעל החלומות, והגיע הזמן להעמיד את הדברים במבחן המציאות.

גוטמן. יש לו הרבה חלומות(צילום: עוז מועלם)

"אני חולם שנעפיל למונדיאל", התפעם גוטמן עם מינויו למאמן הנבחרת ב־2011. "הלכתי על החלום הכי רחוק והכי מתוק, ובעזרת השם נגשים אותו", אמר בעיצומו של קמפיין מוקדמות המונדיאל ב־2013. לא הגשמנו, והשם כנראה אשם. כשהתנפץ גם חלום היורו, גוטמן סיפר שדחה פנייה מהפועל ת"א, והסביר: "אני חייב למצות את האופציות לאמן קבוצה באירופה". אז תחזור לאמן בליגת העל? שאל המראיין. "אני רוצה לאמן מעבר לים", השיב המאמן - ולא התכוון לחוף דדו.

אז חוץ ממכבי חיפה היו עוד כמה חלומות שגוטמן לא הגשים, אבל כשצריך לשמור על יחסים עם יעקב שחר הכל נשכח, ובחלומו שוב הופיעה השכינה. "הקדוש ברוך הוא נתן לי להגיע למועדון שבו התחלתי כמאמן בליגת העל כעוזרו של שלמה שרף, אבל הוא נתן לי רק לטעום ולא לאכול", סיכם גוטמן. זה הזכיר קצת את משה רבנו, למרות שהטענות אינן מוצדקות. הקב"ה נתן לו לטעום ניצחון על הפועל חדרה, והוא אכל אותה בדרבי.

מה יהיה עכשיו? קודם כל, הכי חשוב שיהיה בריא. שנית, הוא יכול להמשיך להתפרנס מכדורגל בדרכים אחרות (למרות שפרשנות לצד בוני גינצבורג תגשים חלום בלהות של לא מעט צופים). ושלישית, אחרי כל הישגיו היפים באימון, כדאי גם להשקיע באמינות.

לפרשן עם בוני זה גם חלום?(צילום: ראובן כהן)

הנוסע המתמיד

השחייה טובעת, טיטו פורח

אליפות העולם בבריכות קצרות נערכת בסין ללא שחיינים ישראלים, שחלקם לפחות היו יכולים לצבור ניסיון. ככה החליט המאמן האמריקאי דייויד מארש, שבקושי מגיע לישראל ובינתיים לפחות נראה כמאמן צלילה.

"הסתכלנו על העונה שחלפה, ראינו שלא הגענו לתוצאות להן ציפינו, והפקנו לקחים", מסרו האסטרטגים באיגוד, בראשות היו"ר הכושל סימון דוידסון. כלומר, במקום שהאחראים לנפילות יפיקו לקחים אישיים, לא שולחים שחיינים. ככה אף אחד לא ייכשל.

אבל לא כולם מקורקעים. לפני תשעה חודשים מינו באיגוד מנכ"ל חדש, אמיר טיטו, שמרבה להסתובב בעולם. בחודשי הקיץ, למשל, הוא הספיק להיות בקונגרס בהונגריה, באליפות אירופה לצעירים בפינלנד, בכינוס בהולנד, ובאליפות לבוגרים בסקוטלנד. "מרגיש מדהים", הוא דיווח לחבריו בפייסבוק, כשיצא לחופשה פרטית באיטליה בספטמבר.

ענף השחייה טובע(צילום: איגוד השחייה)

בנובמבר הוא כבר טס יחד עם היו"ר דוידסון לסיבוב בן שבועיים בארה"ב, מחוף אל חוף, ולא בשחייה. טיטו אפילו ניהל יומן מסע (באנגלית) ובו שלושה פרקים - הראשון מסן דייגו, השני מקולורדו ספרינגס והשלישי מניו־יורק - סיפר על חוויותיו והוסיף צילומים למכביר. גם העסקן דוידסון, שטען אחרי הכישלון באליפות העולם הקודמת שהשחיינים "עשו במכנסיים", נראה מבסוט מהחיים.

"אין שום קשר בין הנסיעות שלי בשליחות האיגוד להחלטה לגבי אליפות העולם, שנתקבלה על ידי הגורמים המקצועיים באיגוד", הסביר לי אתמול טיטו (בעברית). העיקר שביומן המסע מאמריקה לא שכח המנכ"ל להודות למארש, ש"גרם לכל זה לקרות". אז מי אמר שהמאמן, שמקבל מהאיגוד מיליון דולר בארבע שנים, לא מספק את הסחורה?

הבושה

אולמרט מחלק גביעים בסקווש

גמר אליפות ישראל בסקווש נערך בר"ג ואת הגביע לאלוף, רועי אברהם, נבחר

להעניק ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט. יופי של מסר לספורטאים הצעירים: אם תהיו אלופים, אולי גם אתם תזכו להצטלם בחברת אסיר משוחרר שהורשע בעבירות שוחד, מרמה, הפרת אמונים ושיבוש הליכי משפט.

וכך כתב בפייסבוק יו"ר איגוד הסקווש אביב בושינסקי, בדברי תודתו להוד עבריינותו: "אולמרט הוא חובב ספורט אמיתי אבל קודם כל מענטש אמיתי. דיברתי איתו בערך לפני 25 שנה. אולמרט תיכנן לבנות קומפלקס סקווש שאמור היה לקום בבנייני האומה או צמוד לטדי"... בהחלט האדם הראוי לבנות קומפלקסים בבירת ההולילנד. ואם כבר המענטש (שעשה כמה פוילע־שטיקים) מעניק גביע לאלופים, למה שמשה קצב לא יעניק גביע לאלופות?