מבניה ובוניה של האומה
כבוד, הכרת תודה וצער על לכתו של אדם, שחייו שזורים בחיי האומה. הטור מ"ידיעות אחרונות": הנשיא נפרד מנח קליגר
אסיר מספר 172345, האדם שהנאצים ביקשו ליטול ממנו את שמו ולהפוך אותו למספר, הלך לעולמו.
כמה סמלי וממלא השראה, לדעת שדווקא הוא, חבר מערכת העיתון הפעיל כל כך שנים על גבי שנים, חתם את מאמריו כמעט יום יום כבר כשישים שנה בשמו שלא יישכח, נח קליגר. אני חש כבוד, הכרת תודה וצער על לכתו של אדם, שחייו שזורים בחיי האומה. האיש שהיה מבניה ובוניה המופלאים ביותר.
נח כתב כשמפעמת בו מסירות. מסירות ותחושת אחריות כבדה. אחריות שנח נשא בה כבר שנים רבות וארוכות ואחריות לעם ישראל ומדינת ישראל. אחריות הנובעת מתוך תחושת שליחות עמוקה ומסירות שאין לה אח ורע. אחריות שנובעת מתוך נאמנות לזכרון, זכרון השואה האיומה והצורך בהנחלת לקחיה והידע אודותיה לדור הצעיר. נח, לצד יתר יקירנו, אודים מוצלים מאש, לא רק שרדו את אימת התקופה ההיא, לא רק נשארו בחיים למרות אכזריותם ורוע לבם של הנאצים. נח חי וחינך.
עבורי, נח היה לוחם שואה, גיבור, כיוון שלשרוד את השואה, משמע להילחם בה כל יום מחדש.
נח התחיל את דרכו ככתב ספורט ועד ימיו האחרונים עוד יכולתי לשוחח איתו גם על הנושא הכל כך חשוב הזה. עם הזמן הפך נח לעיתונאי שהוא מורה. הוא, שחווה על בשרו את ההבדלה בין דם לדם ובין אדם לאדם, הכיר תמיד בחשיבות של הצורך לחבר בראש ובראשונה בין אדם לאדם, בתוכנו.
אני יודע שגם היום, בלכתו של נח, נמשיך לרוות וללמוד מרעיונותיו ומילותיו עוד שנים רבות.
לפנייה לכתב/ת 
