איטס דה מוסט וונדרפול טיים אוף דה ייר, נכון? השבועות היחידים כנראה בשנה שאנחנו יכולים להגיד שבחוץ קר אבל גם מגניב. מהשדרה החמישית, לכל משרד, מרפאה או מכולת, מסביבנו קישוטים מוארים, צבעוניים, מנצנצים. באוזנינו שירים מקפיצים שמתנגנים להם שוב ושוב (ושוב, ושוב...) המבצעים בשיאם, והארנקים עסוקים מאי פעם.

כולם נערכים לחג הכי יפה ובזבזני של השנה, ואנחנו? אנחנו בדיוק סגרנו שמונה ימים של פחמימות מטוגנות, נרות מטפטפים ומטבעות שוקולד. כשמסביב כולם חוגגים ואנחנו כל כך מסנוורים, קשה שלא לקוות, ולו במעט, לקחת חלק בהנאות הקטנות שנמצאות במרחק נגיעה. יש מבינינו, בעיקר הישראלים, שיחפשו דרכים לקחת חלק. על ה'חנוכה בוש' למשל שמעתם? עץ אשוח מקושט בסביבונים, או לעתים פשוט קישוטים כחולים. יש את קישוטי הבית לחורף, בהם קונים אורנומנטים של עץ כריסטמס ופשוט מקשטים עימם איזורים שלמים בבית, ויש את אלו שפשוט טוענים שזו הדרך שלהם לציין את השנה האזרחית החדשה ומבחינתם אלו בכלל לא סממנים דתיים של החג אלא מנהגים כאלו שהתקבעו עם השנים סביב חג המולד.

לכבודם, ולכבוד כל המבולבלים שבינינו, החלטנו לעשות סדר קטנטן בבלגן ולהכיר, אחת ולתמיד את כל האלמנטים שמרכיבים את הכריסטמס.

עץ האשוח למשל, מגיע ממנהג גרמני. מנהג הצבת עצי חג המולד מקורו במנהג הפגאני של הצבת עץ המסמל את החיים, את הירוק והתוסס בשיאו של החורף. פסיפס רומאי שנתגלה בתוניסיה מראה את האל הרומי בקכוס נושא בידו ענף עץ מחט כסמל לחיים. המנהג הזה אומץ על ידי הנצרות, ומזוהה עד היום כמנהג נוצרי המסמל את נצחיותו של ישו על ידי הצבת עץ ירוק שלטענתם המסמל את היוולדו.

רק במאה ה-17 החלו העצים להיכנס לבתים, אגב, בניגוד לעמדת הכמרים הפרוטסטנטים. המנהג היה מקובל אז בגרמניה בלבד, בעיקר כי עץ האשוח הוא אחד מסמליה הלאומיים. הנסיכה הנרייטה פון נאסאו וילבורג הביאה את המנהג להציב עץ חג מולד לווינה בשנת 1816, והמנהג התפשט באוסטריה תוך זמן קצר.

בצרפת, עץ חג המולד הראשון הוצב בביתה של דוכסית אורלינס בשנת 1840. המנהג של עץ חג המולד אומץ באנגליה, רק בשנים מאוחרות יותר, כעץ חג המולד הובא על ידי הנסיך אלברט שנישא למלכה ויקטוריה, והביא אותו עימו מגרמניה. לאמריקה הגיע המנהג על ידי מתיישבים גרמנים שהתיישבו בפנסילבניה. מאז ועד העץ ברוקפלר, השאר היסטוריה.

-

המיסלטו- הדבקון החביבון שהצליח להפוך לתירוץ הכי מאולץ לנשיקה, נולד, כך מספרים, כשכוהנים השתמשו בדבקונים לפני מאות שנים כשחגגו את בוא החורף. הם התפעלו עד אין סוף מהצמח המוריק והחי שנשאר כל כך צבעוני גם בתנאי החורף הקשים. כמו במקרים רבים בימים ההם, משראו את סגולותיו, האמינו שאלו מרמזות על יתרונות נוספים והאמינו שלו כוחות ריפוי. בנוסף ראו בו סמל לכל הטוב והצדק. הסקנדינבים ראו בו צמח של פריגה, אלת האהבה, והאמינו כי מי שיתנשק תחתיו, צפוי לזכות בשנה חדשה מלאה באושר ועושר, וכמובן, אהבה. בימי האימפריה הרומית, כשאויבים נתקלו אלו באלו מתחת לדבקון, הם נאלצו לעזוב את נשקם, להתנשק ולהתחבק. מי אמר שאין דרכים יצירתיות לעשות שלום?

יש גם הרבה מאוד דמויות מוכרות מסביב. סנטה מזוהה כמובן עם מנהגי החג הנוצרי, אבל יש לא מעט דמויות שוליות שאנחנו לא ממש בטוחים אם אנחנו יכולים "להתחבר"אליהן. הגרינץ'? השדנים הקטנים? רודולף? כדאי לדעת שרודולף החמוד נולד לפני פחות ממאה שנה ולא באמת קשור למנהגי חג הנוצרי כל כך. ברשת האמריקאית המיתולוגית, "מונטגומרי וורד", נהגו לייצר חוברות צביעה עבור הלקוחות הקטנטנים מדי חורף. אחת הדמויות שייצרו, אי שפ בשנות הארבעים הייתה האייל רודולף עם החיוף הענק והאף האדמדם. רוברט ל. מאיי, שעבד עבורם כתב את הסיפור על רודולף, ומיליונים התאהבו. מאז מקושטים ימי החג בשירים על רודולף, הצגות, פסלונים, אורנומנטים ותמונות למכביר.

ומה בנוגע לגרביים? איזה כיף זה נראה, בסף הכל מציאה. 2 דולר, מקסימום חמישה, ויש לנו גרב אדומה, מוזהבת או בכל דקור אחר. אנחנו תולים אותה, מחביאים בתוכה הפתעות ומרגישים בתוך סרט של הולמרק. האמת שאם אנחנו חוששים מסממנים דתיים, גרב היא אלמנט שרצוי להתרחק ממנו. האגדה מספרת על אדם שאיבד את אהובתו ושקע לעצב גדול ויצר הרסני. הוא נותר חסר כל ובנותיו איבדו את הנדוניה שלהן ולא הצליחו להינשא. אז, מספרים, הגיע הקדוש סנט ניקולס, והשליך לארובת ביתן מטבעות זהב. אלו נפלו ממש במקרה לגרביים של אותן אחיות אחרי שתלו אותן להתייבש ליד האח. עד היום גרביים תלויות מסמלות ערבות לעושר ושגשוג לשנה החדשה.