מפקדם בטירונות של שני הלוחמים שנפלו בפיגוע: "נלך בדרככם, נרים את הראש"
המפקד שליווה עד לסיום הכשרתם את יובל מור יוסף ויוסף כהן, שנורו למוות בטרמפיאדה בגבעת אסף, ספד להם בפוסט מרגש בפייסבוק. "יובל, נכנסת לי ללב עוד ביום הגיוס", כתב מתן דהן. "יוסף, אמרת לי להבטיח לך שתהיה לוחם. והנה, היית לוחם ותישאר לוחם תמיד"
מתן דהן, שהיה מפקדם הישיר במסלול ההכשרה של סמ"ר יובל מור יוסף
וסמל יוסף כהן
ז"ל, שני לוחמי הנח"ל החרדי שנרצחו בפיגוע הירי בגבעת אסף,
ספד להם בפוסט מרגש שפרסם אתמול (שישי) בפייסבוק. "יובל ויוסף בוקר טוב לכם, יום שישי היום, ותכף מתחילות ההלוויות שלכם", פתח דהן את הפוסט שפורסם טרם הובאו השניים למנוחות.
דהן, שליווה את הלוחמים במשך שנה במהלך הטירונות, האימון המתקדם ופלוגת המסלול, המשיך וכתב: "במהלך השירות שלי כמפקד הדבר שפחדתי ממנו יותר מכל זה שהשכול יפגוש אותי במשמרת שלי, שיקרה משהו לחייל שהופקד בידיי. לפני מעט זמן השתחררתי מהצבא וחשבתי שברוך השם באמת לא קרה כלום במשמרת שלי. עד אתמול בבוקר, כשהשכול הגיע ב'פול גז' ותפס אותנו לא מוכנים, והפעם הוא בא במנה כפולה.
"יובל מור יוסף ויוסף כהן היו"ד, זכיתי לפקד עליהם במשך שנה שלמה. על יוסף פיקדתי באופן אישי במחלקה שלי כסמל מחלקה אחת האגדית. מי שמכיר מקרוב יודע שאני ויוסף לא הסתדרנו כל כך בהתחלה: קשיי הסתגלות, כניסה למסגרת נוקשה ועוד. אבל יוסף לאט לאט הסתגלת וקיבלת צורה והתנהגות של חייל לוחם, וגם אני למדתי להסתדר עם השיגעונות שלך ולמדתי לאהוב אותך כמו את כל המחלקה", הוסיף דהן.
הוא כתב עוד: "לקראת מסע הכומתה באחד מימי החמישי בבסיס קיבלת דלקת באפנדציט. נסעתי איתך למיון בעפולה, שם בילינו עד כניסת שבת. סיימת את הניתוח, היית רדום מהתרופות, לקחתי את הספה ושמתי ראש לידך. עד שהערת אותי ואמרת לי, 'הסמל, תבטיח לי שאהיה לוחם. אין מצב שעשיתי את כל ההכשרה הזאת ובסוף ירד לי הפרופיל'. הרגעתי אותך ואמרתי 'אל תדאג, לוחם אתה תהיה'. והנה, היית לוחם ותישאר לוחם תמיד.
"יוסף, אנחנו מגלים עליך לאט לאט דברים שלא ידענו. אחת הדוגמאות היא שב'פעם באף פעם' כשהיית יוצא סוף שבוע הביתה, היית דואג להאכיל עניים וקשישים חסרי יכולת. אני מבטיח שאמשיך לאחד וללכד את המחלקה כל הזמן, ונשתדל לחייך את החיוך שלך ולהמשיך בדרכך. אבל תרשה לנו רק היום בהלוויה לבכות עליך קצת, באמת נשתדל שקצת".
"ואתה יובל, נתפסת לי בעין עוד ביום הגיוס שלכם בבקו"ם באוגוסט 17'. קלטתי שקשה לך וביקשתי שתספר מה עובר עליך, כי רק ככה תקבל עזרה, אבל סירבת. זה לא היה להרבה זמן כי כבר באותו הלילה, על המדרגות ליד החדרים, סחטתי ממך את הסיפור שלך על העזרה שלך בבית להורים, על הטיפול המסור בשתי האחיות שלך המדהימות שבמצב סיעודי, ועל זה שיש לך חלום אחד גדול להיות לוחם למרות הכל.
"באותו רגע נכנסת לי ללב ודאגתי לשמוע תמיד איך הולך לך בפלוגה ואם הכל בסדר. שנה אחרי זה כשכבר היינו בקו, ממש לפני השחרור שלי, היינו בפעילות מבצעית ביחד. היית הצמד שלי והיינו האחרונים בכוח. טיפסנו הרבה חומות באותו לילה. היה לך תיק לאו ענק וכבד על הגב, ואני זוכר שקיללת את הכפר המחורבן הזה על זה שיש בו הרבה חומות.
"כמעט נשברת שם והזכרתי לך את אותו הלילה שישבנו על המדרגות בדיוק שנה קודם, כשרק התגייסת וסיפרת לי על החלום להיות לוחם, ואז מיד התאפסת על עצמך וחייכת את החיוך הביישן שלך, ואמרת לי 'צודק על מה אני מתלונן'. היית טוב לב ואיש חסד כל חייך, וכך גם במותך שעשית חסד עם חבר כשהחלפת אותו בשמירה באותו צומת ארור".
בסיום דבריו כתב דהן: "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה. נלך בדרככם, נרים את הראש, נחזק את הרוח ונמשיך לחייך תמיד תוך שמחה, אהבת התורה האדם והארץ". לצד זאת, הוא הפציר: "בבקשה מכולם להמשיך להתפלל על החייל השלישי שגם הוא חייל מאותה מחלקה".
הוא צירף לפוסט שלו תמונה מתרגיל מחלקה בצאלים, שבה נראה יוסף כהן ז"ל מניף את נשקו. הוא צירף גם תמונה משיחה שקיימו השניים בוואטסאפ, לפני שיצאו למסע כומתה. "כשאתה עוד מחלים מהניתוח, שיגעת את כולם שאתה רוצה להצטרף למחלקה ולעשות את המסע. לצערנו מהסיבה הבריאותית לא יכולת להצטרף, אבל היית איתנו בלב כמו שכתבתי לך בשיחה".
מאות ליוו למנוחות אתמול בבוקר את שני הלוחמים. מסע ההלוויה של סמל יוסף (יוסי) כהן (19) ז"ל יצא לדרכו מבית ההלוויות שמגר בירושלים, והוא נטמן בחלקת ברסלב בהר הזיתים בעיר. במקביל נטמן סמל-ראשון יובֶל מור יוסף (20) ז"ל בבית העלמין הצבאי באשקלון.
לפנייה לכתב/ת 
