את הנזקים מהקדנציה של מירי רגב ייקח שנים לתקן / טור
שר האוצר כחלון החליט להילחם בהימורים על חשבון הספורט והשרה הממונה זרמה, כי מה רע בשליטה על עוד מיליארד שקל? וגם: הסוכנים חוגגים על חוגג, למה יותר קשה להתאזרח כשאת רק ספרית, ואיך נמאס לראש עיריית רמלה להיות הפראייר של מכבי תל אביב
בתחילת 2017 הכריז שר האוצר משה כחלון על מאבק בהימורים החוקיים. למרות שרווחי מפעל הפיס והטוטו משמשים לבניית מתקני ספורט ובתי ספר, אנשים מבזבזים את המשכורת בתחנות טוטו ובדוכני מפעל הפיס, מאבדים את רכושם, משפחות נהרסות וצריך להציל אנשים מפני עצמם. האוצר בחר להילחם בהימורי הספורט באמצעות הקטנת היקפי הפרסום של מועצת ההימורים, וביטול הימורים על מרוצי סוסים שהביאו 17 אחוז מההכנסות.
הקטנת ההימורים מבורכת. הבעיה היא שתקציב הספורט נשען על הכסף הזה, והקטנת ההכנסות עלולה להקטין גם את ההקצבות לקבוצות, לאיגודים ולהקמת מתקנים. אל דאגה, הרגיעו ממשרד האוצר, מועצת ההימורים תעביר את רווחיה לקופת האוצר, והוא יספק "רשת ביטחון" לספורט ויפצה על הירידה בהכנסות. לא פחות חשוב, משרד הספורט שיתף פעולה וחלוקת מאות מיליונים לקבוצות ולאיגודים הועברה ממועצת ההימורים למשרד הספורט.
מירי רגב ומשה כחלון לא חברים, אבל בשביל לשלוט בכמעט מיליארד שקל ומתוך "דאגה לספורט" הם שיתפו פעולה. כפי שצפיתי מראש, הכנסות מועצת ההימורים לא קטנו ולכן אין צורך ברשת הביטחון, ונותרו רק הנזקים.
משרד הספורט האימפוטנטי לא מסוגל להעביר את הכספים ל-4,000 קבוצות. בנוסף, המשרד הכושל לא מבצע פרויקטים כמו התוכנית לקידום ספורטאים אתיופים, שאת אי יישומה חשף נדב צנציפר לפני שבועיים - פרויקט "פרחי ספורט", עשרות מתקנים שתוקצבו ולא ניבנו - כל הכספים הללו נשארים בקופת האוצר ולא יחזרו.
במשרד של מירי רגב הבינו שלא יצליחו להקים מנגנון מסורבל ויקר, שיבצע מה ששלושה פקידים במועצת ההימורים עושים ביעילות רבה, והרימו ידיים. עכשיו הממשלה במרוץ נגד השעון להחזיר את הגלגל לאחור בתיקון חקיקה, כדי שחלוקת ההקצבות לקבוצות תישאר באחריות מועצת ההימורים, ומשרד הספורט יעביר רק את הכספים לאיגודי הספורט ולהקמת מתקנים.
את הנזקים שנגרמו לספורט בקדנציה של מירי רגב ומנכ"ל המשרד יוסי שרעבי ייקח שנים לשקם.
שכר הלימוד של חוגג
משה חוגג ינסה לחזק את בית"ר ירושלים בחלון ההעברות בינואר. על הכוונת פרדי פלומן מהפועל חדרה, אלירן עטר ממכבי ת"א ואולי עוד שחקנים. זאת בנוסף למאור בוזגלו, ערן לוי, שמואל שיימן ודן איינבינדר שהוחתמו בתחילת העונה.
הרכישות לא נעשו על פי תוכנית ובמסגרת תקציב, אלא בלחץ זמן ובשל מצבה הקשה של בית"ר. חוגג עושה מה שהוא יכול. התקציב, אם היה כזה, נפרץ מזמן והחשבון עדיין פתוח. כי לרדת ליגה עם תקציב של 50 מיליון שקלים פלוס לא בא בחשבון.
קוראים לזה השקעה שקועה. אתה ממשיך להשקיע כדי להציל את מה שכבר השקעת ולא להפסיד הכל. חבר לימד אותי שכסף עושים מטיפשות ומצרות של אחרים. למשל, אנשי עסקים בשנה-שנתיים הראשונות אחרי שהם קונים קבוצת כדורגל או כדורסל, משמשים מטרה לסוכנים שעושים עליהם סיבוב עד שהם לומדים מי נגד מי ונרגעים.
תבדקו כמה כסף שפכו מיץ' גולדהאר, אלכס שניידר, לוני הרציקוביץ', אורי אלון ועוד רבים וטובים בעונות הראשונות שלהם, לעומת התקציב בשנים הבאות.
על אורח ומתאזרח אין מה להתווכח
על מרי רנגוסה שמעתם? כנראה שלא, כי היא לא משחקת בשום קבוצה. בסוף השבוע קראתי ב"ידיעות תל אביב" שרנגוסה, שהגיעה מהפיליפינים לפני 17 שנה, הכירה את אליהו ירושלמי, התחתנה וגרה איתו בכפר יונה וגידלה את שני ילדיהם עד שהוא נפטר לפני חמש שנים.
כיום היא גרה ועובדת למחייתה כספרית בעפולה, מרוצה אבל מודאגת כי בעוד שנתיים תסתיים אשרת השהייה הזמנית שלה בישראל. מרשות האוכלוסין נמסר ששהייה ממושכת בישראל אין בה כשלעצמה טעם המצדיק מתן מעמד קבע. השאלה היא איך אותה רשות אוכלוסין, שמערימה קשיים על מבקשי אזרחות ותושבות שהתחתנו וחיים כאן שנים רבות, מאשרת במהירות האור בקשות של שחקני כדורסל ימים ספורים לאחר שנחתו בישראל, רק בגלל שדודה של סבתא של השכנה שלהם בברוקלין.
אפשר היה להעלים עין מ"מתאזרחים", אלמלא היו תופסים את מקומם של שחקנים כחול-לבן בלי לשרת בצבא ועם פטור חלקי ממס הכנסה.
איפה היו אלה שחוגגים עכשיו על ההישגים של לונה צ'מטאי, כשהיא התחננה לאזרחות?
שוק תן-תן
בשנות ה-70 היה במזרח אירופה שוק משותף, והשיטה עבדה בערך כך: הפולנים היו נותנים לרוסים פחם, ובתמורה הרוסים היו לוקחים גם נפט. כשלרוסים לא היה יותר מה לקחת החומה נפלה והשיטה קרסה.
סליחה על ההשוואה, אבל קבוצת הכדורגל בית"ר ת"א/רמלה הוקמה על פי עקרונות אותה שיטה: מרכז בית"ר השאיל לרמלה את שם הקבוצה "בית"ר ת"א" (שלמעשה כבר לא הייתה קיימת), ואחרי "האיחוד" עם בית"ר רמלה בית"ר ת"א/רמלה הפכה לקבוצת בת של... מכבי ת"א, כדי שתשמש קבוצת עודפים לפליטי מחלקת הנוער.
בית"ר ת"א ניצלה ממחיקה, מכבי ת"א מנעה את בריחת בוגרי מחלקת הנוער שאינם מספיק טובים לקבוצה הבוגרת שלה, ובתמורה זכתה העיר רמלה בכבוד הגדול לארח את הפרויקט הנפלא באצטדיונה.
מסתבר שאין ארוחות חינם. עיריית רמלה נהגה להזרים מדי שנה מיליון שקל למימון בית"ר ת"א/רמלה, ובנוסף נתנה גם את האצטדיון בחינם. קצת מזכיר את השיטה המזרח אירופית.
השבוע הודיע ראש עיריית רמלה מיכאל וידאל שכללי המשחק משתנים: הקבוצה תמשיך להתקיים רק בתנאי ששמה ישונה מבית"ר ת"א/רמלה לבית"ר רמלה והשם ת"א יימחק. בנוסף, התמיכה העירונית שירדה מ-1.35 מיליון שקל ל-900 אלף שקל, תקטן ל-450 אלף, ומסכום זה תנוכה גם עלות אחזקת המגרש.
ראש העירייה מסביר את החלטתו בעובדה שבעשר השנים האחרונות מרכז בית"ר ומועדון מכבי ת"א חגגו על עיריית רמלה, למרות שהפרויקט לא הצמיח אפילו שחקן מקומי אחד. אין מגרש, יש גירושים.
בפגישה בעיריית רמלה, כך נמסר, השתתף גם אבנר קופל "נציג מרכז בית"ר". קופל השתתף בפגישה? בפעם האחרונה ששמענו על קופל, יו"ר מרכז בית"ר ויו"ר איגוד הכדורסל לשעבר נשלח לשלוש שנות מאסר בגין עבירות מרמה, זיוף והעלמות מסים במיליונים. "בית"ר ת"א", סיכם קופל לאחר הפגישה, "תמשיך להתקיים בשיתוף עיר זו או אחרת או בצורה עצמאית".
למה חשוב שקבוצה בשם "בית"ר ת"א" תמשיך להתקיים, למרות שהיא רק סוג של שלד בורסאי חסר תוכן? כי זה יאפשר למרכז בית"ר להמשיך להחזיק חבר בהנהלת ההתאחדות לכדורגל.
במזרח אירופה השיטה קרסה. במערכת הספורט בישראל 2018 שיטת המרכזים עדיין קיימת ובועטת, תרתי משמע.
לפנייה לכתב/ת 
