אחרי 4 שנים: ביהמ"ש קבע - מוקדנית מד"א לא התרשלה
אביה של ענבל שגב ז"ל, בת שירות לאומי שנהרגה בשריפה, תבע את מד"א בטענה כי המוקדנית זילזלה בשיחת החירום של בתו. ביהמ"ש דחה את הטענה, אך השופטת הביעה חוסר נוחות מאופן השיחה וגם הטילה אחריות למוות על העמותה בה שירתה ענבל
האזינו להקלטת השיחה בין ענבל ז"ל ובין מוקדנית מד"א:
אתמול (ג') הכריע בית המשפט המחוזי בחיפה בתביעתו של אביה של ענבל שגב ז"ל אחרי 4 שנים של התדיינות משפטית. בפסק דינו דחה בית המשפט את טענותיו של האב, משה, נגד מוקד החירום של מד"א בדבר זלזול בפנייה של בתו, אשר נספתה באורח טרגי בשריפה שפרצה בדירתה בכפר סבא.
השופטת ישראלה קראי-גירון קיבלה את טענותיו של האב נגד עמותת שלומית, שבמסגרתה שירתה ענבל בשירות לאומי, וקבעה כי אנשי העמותה לא וידאו כי הדירה, אשר הפכה למלכודת מוות לבת השירות, בטוחה למגורים. בית המשפט הורה לעמותה לפצות את האב בסכום של 2.2 מיליוני שקלים.
בחודש מאי 2008 פרצה שריפה בסלון הדירה של ענבל ז"ל ברחוב ששת הימים בכפר סבא. את הדירה שכרה עמותת שלומית עבור ענבל ועבור בנות שירות נוספות. הדירה הפכה במהרה למלכודת מוות עבור בת השירות, שחייגה למוקד 101 של מד"א.
קשה להישאר אדיש נוכח השיחה בין ענבל ז"ל ובין מוקדנית מד"א. 20 דקות חלפו מתום השיחה ועד חילוצה של ענבל ז"ל מהמקלחת של הדירה הבוערת כשהיא מחוסרת הכרה. הצעירה פונתה במצב אנוש לבית החולים שיבא שבתל השומר, שם, לדאבון הלב, היא נפטרה - 17 יום לאחר השריפה.
אביה של ענבל הגיש בחודש אפריל 2014 לבית המשפט המחוזי בחיפה תביעה נגד מד"א, שירותי הכבאות ועמותת שלומית.
האב טען בתביעה שהגיש באמצעות עו"ד דורון מוזס ממשרד י.ז. נחשון ושות', כי עקב חוסר אמון שהביעה המוקדנית ביחס לאותנטיות של פניית בתו, התעכב הדיווח לשירותי הכבאות, דבר שגרם לשיהוי בחילוצה של ענבל.
עוד טען התובע כי המוקדנית של מד"א התרשלה בכך שלא נתנה הנחיות שהיו עשויות להציל את חייה של בתו.
האב גם תבע, כאמור, את שירותי הכבאות בטענה כי הם לא מצאו את ענבל ז"ל בסריקה הראשונה שביצעו, ולכן נגרם עיכוב בחילוצה.
חוסר נוחות מאופן ניהול השיחה
השופטת קראי-גירון דחתה את הטענות שהועלו כלפי מד"א ושירותי הכבאות, אך גם הביעה חוסר נוחות מאופן ניהול השיחה של המוקדנית וענבל ז"ל.
"האזנתי לשיחת המנוחה עם מוקדנית מד"א", כותבת השופטת בפסק הדין, "גם אם לא היה מקום להעלאת פקפוק בנכונות הפנייה בשניות הראשונות לשיחה, וגם אם אין דעתי נוחה לגמרי מהטון בו התנהלה השיחה, עדיין מדובר בפקפוק רגעי שמיד לאחריו נוהלה שיחה יעילה וקצרה, במהלכה ביקשה המוקדנית לאלתר כל מידע רלוונטי נדרש לכוחות ההצלה".
בהמשך פסק הדין קובעת השופטת קראי- גירון כי "הבעת אי האמון הראשונית כלפי תלונת המנוחה בשיחה אכן אינה ראויה, וכך גם לטעמי טון הדיבור שנשמע בתחילת השיחה, ואולם מדובר בעניין שהתרחש שניות ספורות, לא מנע מהמנוחה להמשיך ולספק פרטים נדרשים, והוכח כי בתוך שניות בודדות ניתנה התייחסות מלאה ורצינית להודעת המנוחה".
עוד פוסקת השופטת כי "אין לשכוח כי לאחרי השיחה הקצרה, שארכה רק שתי דקות, הגיעו כוחות כיבוי והצלה במהירות לאירוע, והמוקדנית נטלה חלק פעיל במאמצים לוודא כי המונחה תאותר ותחולץ מהדירה הבוערת".
נציגי מד"א הציגו בפני בית המשפט הוכחות לכך שהמוקד סבל באותה עת משיחות הטרדה רבות. "הובאו לעיוני ראיות המסבירות מדוע בתחילת השיחה חשדה המוקדנית כי מדובר בשיחת הטרדה", נכתב בפסק הדין, "לחשדה של המוקדנית בתחילת השיחה ניתן איפוא הסבר אנושי, אם כי לא היה מקום לייחס דווקא למנוחה חוסר אמינות. אין בקביעה זו כדי לקבוע שהיה מקום להתייחס לפניית המנוחה באי אמון, אלא רק להסביר את הלך רוחה שלה המוקדנית".
לגבי טענת התביעה כי על המוקדנית היה לתת הנחיות מצילות חיים לענבל קובעת השופטת כי "אני סבורה כי החלטת המוקדנית להעדיף ולתשאל את המנוחה מתוך ניסיון לקבל פרטים מירביים אודות מיקום האירוע ומיקום המנוחה בדירה, על פני מתן הנחיות אחרות, שספק אם היה נדרש לתת כאשר זו לא מכירה את זירת האירוע, הינה החלטה נכונה בנסיבות העניין".
בהמשך כותבת השופטת: "מתן הנחיות כיצד להתנהל בשריפה לא היה מועיל, הן מבחינת הבנתן על ידי המנוחה, לאור מצבה ומצוקתה, כפי שנשמעו גם בשיחה, והן מבחינת יעילותן למניעת התוצאה הטראגית".
חילוצה של ענבל תוך 20 דקות מרגע קבלת השיחה למוקד, כך נקבע בפסק הדין, היה תוך זמן סביר. "לא הוכח כי היה שיהוי לא סביר בביצוע והשלמת פעולות אלו שגרם לתוצאה הטראגית", נכתב.
העמותה לא בדקה שהדירה בטוחה
מנגד, השופטת קיבלה את טענותיו של האב כנגד העמותה שבמסגרתה שירתה ענבל ז"ל בשירות לאומי. "לטעמי, הפרה העמותה חובה לספק מדור בטוח למתנדבים", נקבע בפסק הדין, "התרשלות העמותה באה לידי ביטוי בהליך בחירת הדירה, בו נקבע ללא בדיקה מספקת כי היא מתאימה לצרכי המתנדבות".
בנוסף קובעת השופטת כי העמותה לא בדקה ענייני בטיחות אלמנטריים, כגון מנגנון לפתיחת סורגי חלונות הדירה, וכן לא דאגה לספק למתנדבות עזרי כיבוי אש.
"התרשלות העמותה התבטאה לטעמי גם באי מתן הדרכה לדיירות באשר לסיכונים אפשריים ואופן הימלטות מהדירה. זאת למרות שמדובר בדיירות שהן נערות צעירות, שזו להן יציאתן הראשונה למגורים עצמאיים", נכתב בפסק הדין.
את פסק דינה חותמת השופטת בכותבה כי "קביעותיי בפסק דין זה אינן בבחינת רצון למצוא אשם בכל מחיר לאירוע טראגי שאירע למנוחה ולמשפחתה, בגינו אין להותיר אותם ללא פיצוי.
"אני סבורה כי עולות שאלות כבדות משקל באשר להתנהלות העמותה במקרה זה ולאחריו, ואני תקווה כי הערותיי בפסק הדין ילובנו וייבדקו, ותיערך אפילו בשלב מאוחר זה בדיקה יסודית וישונה כל שנדרש לשנות, והכל כדי להבטיח טוב יותר את בטיחותם ושלומם של מתנדבים העושים עבודת קודש במסגרתה העמותה, שפעולתה אך היא ראויה להכרה, הוקרה ושבח".
לפנייה לכתב/ת 
