תקרית כל שלושה ימים: עלייה דרמטית בפשעי השנאה ביהודה ושומרון

עלייה דרמטית בשנה האחרונה במספר מקרי הפשיעה הלאומנית נגד פלסטינים ביהודה ושומרון. נתונים שהגיעו ל-ynet מצביעים על כך שבשנת 2018 חל גידול של 60% במספר מקרי הפשיעה הלאומנית באזור יהודה ושומרון בהשוואה לשנת 2017.

כתובות בכפר עוריף(צילום: משטרת מחוז שי)

על פי הנתונים, בשנת 2017 נרשמו 79 תקריות שהוגדרו כפשיעה לאומנית בשטחי יהודה ושומרון בעוד שמתחילת שנת 2018 ועד אתמול נרשמו 127 אירועים שהוגדרו על ידי גורמים רשמיים בישראל כפשיעה לאומנית. נתונים אלה מצביעים על כך שבכל שלושה ימים בממוצע מתבצע פשע לאומני נגד פלסטינים.

אירועים אלה כוללים ניקוב צמיגים של כלי רכב, כריתת עצים, ריסוס כתובות נאצה בכפרים, פגיעה בנפש, פגיעה בבעלי חיים ופגיעה ברכוש. מרבית פשעי השנאה נעשים בשלושה אזורים עיקריים – בכפרים הפלסטינים שמדרום לשכם, בכפרים הפלסטינים שמקיפים את רמאללה ובאזור חברון.

מנקבים צמיגים בפסגת זאב(צילום: תושבי השכונה)

בשנת 2015 נרשם הגידול החד ביותר במספר אירועי הפשיעה הלאומנית ובשיאם בוצע הרצח של בני משפחת דוואבשה בכפר הפלסטיני דומא עם שריפת ביתם באישון לילה. האירוע החמור הוביל לגל מעצרים של השב"כ נגד פעילים מרכזיים בימין הקיצוני ובנקיטת אמצעים שונים נגד גורמים שנחשדו בביצוע פשעי שנאה.

אחרי רצח משפחת דוואבשה צנחו מקרי הפשיעה הלאומנית נגד פלסטינים, אלא בשנת 2017 חלה שוב עלייה במספר המקרים והיא הגיעה לשיא בשנה הנוכחית.

במערכת הביטחון התריעו כי ביצוע פשע לאומני קיצוני שיסתיים בפציעה קשה או מוות של פלסטינים או כזה שייצא מכלל שליטה כמו תפיסת המעורבים בידי פלסטינים ופגיעה בהם, עלול להצית את השטח ולהוביל להסלמה ביטחונית ביהודה ושומרון.

כתובות הנאצה שרוססו בתוך הכפרים הפלסטינים הפכו למאיימות יותר בשבועות האחרונים, כולל איום ברצח פלסטינים כמו "רוצים דם תחת דם", "אל תשחקו איתנו" ו"מוות לערבים". 

בנוסף, הלילה אותרו יותר מעשרה רכבים שצמיגיהם נוקבו ברחוב עמיחי פאגלין בשכונת פסגת זאב בירושלים, סמוך לבית חנינא, שבו מתגוררות מספר משפחות ערביות. בקיר הסמוך רוססה כתובת בספריי עליה נכתב: "מוות לרוצחים", ציור של מגן דוד וכיתובים נוספים: "אנחנו לא ישנים כששם ה' מחולל" ו"אני לא נרדם כשנשפך פה דם".

תושב השכונה שצמיגי רכבו נוקבו אמר ל-ynet "יש הרבה מסקנות שצריך להסיק מהאירוע הזה, ואנחנו לא רוצים שיקרה לנו מה שקרה בכפר דומא. ילדים, נשים, כולם ישנים ובחוץ גשום ואנחנו חוששים שבזמן הזה ישרפו לנו את הבית. מהרגע שהתעוררנו אנחנו מדברים רק על הפחד. אנחנו חוששים שהמוות לערבים שהם רוצים שיקרה יתממש בסוף. אותם צעירים מסוגלים לעשות את זה. האווירה כאן מפחידה ועוד יקרה כאן אסון".