רבע עבודה: מכבי ת"א הראתה ניצוצות של תקווה / טור
ברבע השלישי הצהובים השתחררו מהכבלים שלהם וסיפקו כדורסל מרהיב בדרך לניצחון שהשאיר את העונה בחיים – לפחות עד המפגש מול שאראס. כשספרופולוס עלה עם חמישייה חסרת אגו שאוהבת לרוץ, גם הקהל בהיכל נהנה מכל רגע
על ההזמנה למשחק נגד חימקי היה מצויר מוקש דריכה גדול. משחק ביתי נגד קבוצה בינונית, שמגיעה בלי שני כוכביה הגדולים, מתבססת על שלשות, שהיו תמיד בעיה להגנה של מכבי ביד אליהו עם הטבעות מכניסות האורחים, ומודרכת על ידי מאמן מנוסה וטקטיקן שמכיר את מכבי ואת חולשותיה - כל זה היה עלול לייצר בעיה אמיתית למכבי, שגם ככה דף הבעיות שלה עמוס לעייפה.
אבל ברבע אחד מיוחד השתחררה מכבי מהמשקולות והכבלים בהם היא אסורה בגלל המבנה שלה מחד, והגישה ההתקפית הנוקשה מעט של מאמנה החדש מאידך, ולחמש דקות מרהיבות שיחקה נכון לפי מידותיה וחוזקותיה, וכך ברחה ליריב העיקש אך חסר היכולת והדיוק, והשאירה את העונה שלה באוויר. לפחות עד יום שישי.
אחרי שהקואץ' היה הגורם הישיר להפסד בשבוע שעבר, הפעם הוא הראה למידה, לפחות חלקית, והתחיל ליישם את השינוי הנדרש כדי שמכבי תעמוד נכון גם בהתקפה ותשיג יותר נקודות קלות. בסקירה המצוינת לקראת המשחק של עמיתי ברק חקלאי, אפשר היה ללמוד עד כמה שיפר ספרופולוס את ההגנה, האגרסיביות והריבאונד, והפך את מכבי לאחת הטובות באירופה בתחומים אלה. זו החותמת שלו, וזה המקום הנכון להתחיל. הבעיה היא שכשאתה נמצא על קו פרשת המים של העונה שלך בכל משחק, אין לך את הלוקסוס לעבוד רק בצד אחד של המגרש. ואת הניצחון השיגה מכבי ברבע השלישי, בו שיחקה בעצם בניגוד לגישתו המוצהרת של הקואץ' היווני.
ההתעקשות על החמישיה הפותחת הגבוהה, בה ווילבקין רכז יחיד וקיין חצי גארד לידו לא ניבאה טובות לפתיחת המשחק. כעיקרון אני בעד יציבות בחמישייה כי בניית היררכיה ברורה ורוטציה קבועה הם אלמנט חשוב לקבוצה. אבל זו לא חמישיה טובה למכבי, בוודאי לא במשחק כזה, בו את היתרון שלך תוכל לבטא בעיקר במשחק ריצה ומעבר. לקחו שבע דקות עד שג'ון דיברתולומאו נכנס, אבל במקום לשחק ליד ווילבקין, שכרגיל לא היה מסוגל לייצר כלום בעמדת הרכז, הוא החליף אותו, והרבע הסתיים צמוד בלי שמכבי הראתה סימני בעלת בית ומנהיגות.
גם ברבע השני היו מספר ניסיונות לחמישיות מגוונות, אבל הבעיות העיקריות שבאו מאחיזת הרסן של המאמן בלטו: מכבי לא רצה למתפרצת אלא עוצרת בכח למשחק מעבר. כשהיא מגיע ליתרון מספרי היא עוצרת גם את זה וממתינה למשחק עומד. ובסט גיים היא לא מנצלת את היתרון היחסי שלה, טאריק בלאק מתחת לסל, אלא מעדיפה להפגיז מרחוק (אתמול זרקה 26 פעמים לשלוש ורק 29 לשתיים). בנוסף, כמו במשחקים בגראן קנאריה ודרושפאקה, נראה שכשמכבי מגיעה כפייבוריטית, היא חסרת אנרגיה והתפוצצות, הקהל גם הוא מצפה לניצחון קל, וביחד זה מייצר אפאטיות מסוימת. למזלה של מכבי ברבע השלישי הכל התחבר.
ברצוקאס עזר למכבי כשהוציא את השחקן הטוב ביותר שנשאר לו, ג'ורדן מיקי, אולי שמר אותו ליום שישי נגד באסקוניה. ספרופולוס עלה שוב עם החמישיה הגבוהה ההיא, ומכבי קצת ברחה, יותר מאזלת ידם של הרוסים מאשר ממשחק מבריק. אבל בחמש הדקות האחרונות של הרבע נתגלתה מכבי המקורית, מתחת לחלודה. קנדריק קיי, שכבר היה על המטוס, הראה כמה חשוב לתת קרדיט לכל שחקן על ידי מאמן חדש שמגיע. ווילבקין ובלאק, שהיוו משקולת (שלא באשמתם) על המשחק המהיר של מכבי ירדו לספסל, ובלעדיהם שיחקה חמישייה נטולת אגו, (ריי, זוסמן, קיין, קלויארו, טיוס) שלא מפחדת לרוץ ולזרוק במעבר, מפרגנת ונותנת את המסירה הנוספת לסל קל, וכשריי קלע 11 נקודות בחמש דקות, מכבי טיילה וסיימה בעשרים הפרש.
אתן קרדיט למאמן גם על זה, אבל הוא חייב לשחרר את המושכות ולסמוך על הקבוצה גם כשהיא מעזה ורצה, לאורך כל המשחק. כי כשחזר ווילבקין ברבע הרביעי, הלך ההפרש והצטמצם, וכך גם הנאת הקהל. ומכיוון שנראה שספרופולוס מתעקש על ווילבקין כרכז הראשון שלו, הוא לפחות מצא דרך לשחרר אותו לעיתים מהובלת הכדור. פה ושם ראינו הוראה מפורשת לרול, זוסמן וקלויארו להוביל את הכדור, להעביר את החצי, ואז ווילבקין קיבל את המסירה השניה או השלישית בהתקפה, בתנועה, עם קצת יתרון על המגן. כבר שיפור חשוב.
בסופו של דבר, מכבי ניצחה כי הצליחה לשים את הכדור בסל יותר מחימקי, וניצחה את הרוסים בנשק שלהם – השלשות. כשמכבי קולעת 13 מ-26 לשלוש, ושומרת על אינטנסיביות הגנה וריבאונד ברמה הגבוהה ביותר, היא תנצח קבוצות בינוניות ללא כוכביהן. אם המאמן שלה יאפשר לה לרוץ ולהשיג סלים קלים במעבר, היא תוכל לנצח גם יריבות איכותיות יותר. מכבי חייבת לשמור את הסיכוי התיאורטי לפלייאוף בהישג יד, אחרת כל המומנטום של העונה ייגמר. וכבר מחר (שישי) היא פוגשת את האקס המיתולוגי (שאראס) למפגש של להיות או לחדול. כמו כל משחק עד סוף העונה.
לפנייה לכתב/ת 
