"מרי פופינס חוזרת": הד נוסטלגי ומלא כבוד למקור
הניסיון לשחזר את "מרי פופינס", הסרט המכונן של דיסני, שנצרב בתודעה של כולנו כמושלם - גובל בחילול הקודש. הצוות המוכשר והמנוסה שעומד מאחורי הגרסה הקולנועית החדשה הבין זאת היטב, מיעט לקחת סיכונים ונצמד במידה רבה למיוזיקל המקורי. ההורים צפויים להתרגש, ונותר רק לקוות שגם ילדיהם יתאהבו באומנת המפורסמת
האסוציאציה הראשונה שחולפת למשמע השם "דיסני" היא סרטי אנימציה. אבל בפועל חברת ההפקות של דיסני הפיקה הרבה יותר סרטי לייב אקשן. במהלך שנות ה-60 למשל, הופקו רק שלושה סרטי אנימציה לעומת 48 סרטים בהשתתפות שחקנים. רוב סרטי הלייב אקשן של דיסני לא השאירו חותם, אך "מרי פופינס" (1964) הפך לסרט הבולט של דיסני באותו עשור, ואחת היצירות המכוננות של האולפן בכל שנותיו.
"מרי פופינס" היה מועמד לעשרה פרסי אוסקר וזכה בחמישה - שניים על מוזיקה, עריכה, אפקטים קוליים, ואחד על משחק, להופעת הבכורה הסנסציונית של ג'ולי אנדרוז בתפקיד האומנת הקסומה. ב-54 השנים שחלפו מאז, דורות של ילדים גדלו על דמותה של פופינס ועל השירים עד שאלו התמזגו עם ליבת זיכרונות הילדות שלהם. המחשבה על עיבוד מחדש, ניסיון לשחזר את מה שנחווה בילדות כשלמות, הוא בגדר חילול קודש.
אבל האם הילדים של היום מסוגלים להתחבר לסרט בן יותר מחצי מאה, כזה שעלילתו מתרחשת בלונדון של 1910 ועוד עם אנגלית השייכת למקום והזמן של העלילה (שגם חלק מהמבוגרים מתקשה להבין)? האם לא מגיעה להם גרסה שתעניק להם חוויית ילדות דומה לזו שאנו חווינו? והעיקר, האם לתאגיד דיסני, שבדצמבר חצה את רף 7 מיליארד הדולר להכנסות מסרטיו השנה, לא מגיע לקושש עוד כמה מעות עד סוף השנה?
ביקורות קולנוע נוספות:
העיבוד הקולנועי לספר שכתבה פ.ל. טרוורס (1934) לקח את הדמות של פופינס ומיקם אותה בעולם שונה מאוד מזה שאותו עיצבה הסופרת. לטרוורס הייתה מערכת יחסים לא פשוטה עם וולט דיסני ועם הסרט. לשווא היא ניסתה לשבש את תהליך הדיסניפיקציה הבלתי נמנע של האומנת מאישה נוקשה ולא נעימה למלאך הקסום שהייתה אנדרוז. היא התעמתה עם האחים שרמן - כותבי השירים הנפלאים של הסרט - והביאה אותם לסף ייאוש. את הקרנת הבכורה (שאליה הוזמנה בדרכי עורמה) היא סיימה עם דמעות תסכול. ההערה הקונסטרוקטיבית שהייתה לה לוולט דיסני אחרי ההקרנה היא שצריך להיפטר מהאנימציה. בסרט "להציל את מר בנקס" (2013) שהנציח את הדינמיקה בין השניים, אמה תומפסון שיחקה את טרוורס לצד טום הנקס ששיחק את דיסני. שלא במפתיע גם סרט זה הופק באותם אולפנים - 0:2 לדיסני.
מאחורי "מרי פופינס חוזרת" (Mary Poppins Returns) עומד צוות מנוסה: הבמאי רוב מרשל ("שיקאגו"), התסריטאי דיוויד מגי ("חיי פיי"), המלחין הוותיק מארק שיימן וכותב השירים סקוט וויטמן (יחד הם עבדו על עיבודי ברודוויי לסרטים כמו "היירספריי", "תפוס אותי אם תוכל" ו"צ'ארלי בממלכת השוקולד"). לין מנואל מירנדה שהפך ליוצר ופרפורמר נערץ בעקבות ההצלחה הפנומנלית של המחזמר "המילטון" מגלם את ג'ק, מדליק פנסי רחוב - הגרסה החדשה לצייר הרחוב ברט (דיק ואן דייק) מהסרט המקורי. לנעליים המאוד גדולות של אנדרוז נכנסת אמילי בלאנט, שחקנית ברוכת כישרון (כולל כישרון שירה) ובעלת טווח דמויות עשיר מזה של אנדרוז, אך כזו שלא יכולה להשתוות למקור בתפקיד שהקנה לה תהילת עולם.
"מרי פופינס חוזרת" הוא ניסיון לחזור למקור ולייצר משהו מקורי בו בזמן. העלילה היא סוג של המשך לסרט המקורי - היא מתרחשת בלונדון של שנות ה-30, למעלה מ-20 שנה אחרי המקור. הילדים מייקל וג'יין בנקס גדלו והפכו לאנשים צעירים. ג'יין (אמילי מורטימר) עדיין רווקה, ומייקל (בן וישו, הנראה צעיר מגיל 38, גם עם השפם) הוא אלמן המגדל שלושה ילדים.
לג'יין אין זוגיות והיא שקועה בפעילות חברתית שקשורה לארגוני עובדים. בסרט המקורי הייתה זו האם ויניפרד (גליניס ג'ונס) שהייתה שקועה בפעילות מחאה פמיניסטית-סופרג'יסטית. עד שה"סופרקאליפרג'ליסטיקאקספיאלידושס" של פופינס מעיף את הסופרג'יזם ומארגן מחדש את סדר העדיפויות של האם במתכונת דיסני שמרנית. גם ל"בעיה" של הדמות של ג'יין הבוגרת בסרט הנוכחי יושג פתרון ברוח המה-באמת-חשוב-בחיים (רמז: לא ארגוני עובדים).
ב"מרי פופינס" אבי המשפחה ג'ורג בנקס (פרד טומלינסון) התמקד בקריירת הבנקאות שלו והיה קפדן יתר על המידה, עד שפופינס הפכה אותו לאב אוהב ושובב. לבנו מייקל יש בעיה מהותית יותר, מכיוון שאינו מצליח להתאושש ממותה של אישתו. הוא בקושי מצליח לגדל את שלושת ילדיו - הבכור ג'ון (נתניאל סלאח), האמצעית אנאבל (פיקסי דיוויס) והקטן-שובב ג'ורג'י (ג'ואל דוסון) - גם כשאחותו מסייעת לו. ואם לא די בכך, הוא חייב כספים לבנק, אותו "פידלטי פידושיארי" מהסרט הקודם, שבו עבד ג'ורג אביו, והוא עצמו עובד כעת ככספר. אם החוב לא יושב במהרה הבית יילקח ממשפחת בנקס תוך ימים ספורים. מנהל הבנק ויליאם וילקינס (קולין פירת') מעמיד פנים שהוא מנסה לעזור, בעודו זומם להשתלט על הנכס. התקווה היחידה היא מציאת שטר מניות של הבנק שהיה לג'ורג' ואבד אי שם בבלגן בעליית הגג.
כפי שניתן להבין יש כאן הרבה יותר בעיות מ"אמא פסבדו-סופרג'יסטית", ואב נוקשה ושקוע בעבודתו. אבל כל זה אומר שיש מקום רב יותר לנוכחות המרפאה של פופינס ששבה כדי לעזור לילדי משפחת בנקס - והכוונה, כפי שנאמר בסרט במפורש, היא לילדים שגדלו והפכו למבוגרים.
הדמיון בין הסרטים אינו מתמצה רק במשברים מקבילים, ובתפקיד המרפא של פופינס. למרות ההכחשות של היוצרים כי העתיקו מהמקור, "מרי פופינס חוזרת" נצמד לכל סצנה וסצנה בסרט המקורי ובסדר שבו הן הופיעו. כל סצנה זוכה לכפילה בעלת אופי דומה, בתוספת הפקה ואפקטים משוכללים יותר. כך סצנת החדר הלא מסודר (השיר "כפית של סוכר") מהסרט הקודם, הופכת לסצנת "הילדים צריכים לעשות מקלחת". סצנת האנימציה הגדולה מהסרט הראשון, זוכה לסצנה מקבילה באנימציה מצוירת ביד (אומנות שאולפני דיסני זנחו לפני 7 שנים). השירה והריקוד עם הפינגווינים הופכים למופע קברט ענק, מרוץ הסוסים המצויר למרדף רכבים אינטנסיבי. סצנת הדוד אלברט המתעופף לתקרה בעודו צוחק, הופכת לסצנת האחיינית טופסי פופינס (מריל סטריפ) שבכל יום רביעי כל הבית שלה, פשוטו כמשמעו, מתהפך. וכן הלאה.
הגודש של הסצנות בא על חשבון נוכחות הדמויות - כולל זו של פופינס. למרות שיש יותר עלילה, הספקטקל בא על חשבון יכולתה לצבור נפח דרמטי. שני שחקנים מהסרט הקודם מפציעים גם כאן - קרן דוטרוייס (הילדה ג'יין) שחולפת לשנייה, ודיק ואן דייק (שלפני שבוע חגג 93 שנים) שקיבל סצנה שלמה ומשמחת במיוחד. ג'ולי אנדרוז לא קפצה להופעת אורח שהייתה גוזלת, מן הסתם, לא מעט מהפוקוס הנדרש על בלאנט.
"מרי פופינס חוזרת" לא יכול ולא מנסה להחליף את המקור. זוהי עשייה קולנועית קלאסית במובן הטוב של המילה, והתבססותה על המקור נעשית תוך שמירה על מידה נדירה של כבוד. זהו מיוזיקל מושקע המבוצע בכישרון רב והפונה לכל המשפחה - וכמה כאלו כבר יש? עבור אלו שגדלו עם הסרט המקורי, יש סיכוי לא רע להצפה רגשית עם חזרת הדמות האהובה וההד הנוסטלגי לחוויית הילדות. קשה היה לצפות ליותר מכך מהסרט זה, ונותר רק לקוות שדור חדש של ילדים יחלוק איתנו דבר דומה למה שאהבנו בילדותנו.
