אני מאשים: האמירה החריפה של לברון
ההתבטאות של לברון ג'יימס, שהשווה את בעלי קבוצות הפוטבול לבעלי עבדים, עוררה סערת ענק. אכן, מילים קשות, אבל אין בעולם ליגה שבה זוכים שחקנים ליחס של שוק בשר יותר מאשר ה-NFL
בחודשים הספורים מאז עלתה לאוויר בקיץ הפכה The Shop, תוכנית שיחות הסלון - או "המספרה" במקרה הזה - של לברון ג'יימס בערוץ HBO, לאחת הפינות המעניינות בשיח הספורטיבי. האווירה הפתוחה והנוכחות הקבועה של לברון עצמו הן קרקע לתובנות שעד כה נעדרו מהדיון התרבותי סביב המפלצת האדירה שנקראת הספורט האמריקאי המקצועני. ולפעמים, מישהו אומר משהו שמבעיר שריפה. בדרך כלל, האיש הזה הוא לברון ג'יימס.
בפרק ששודר ביום שישי בלילה, ממש במקביל לטריפל־דאבל של קינג ג'יימס נגד ניו־אורלינס, דן הפאנל בהבדלים בין ה־NBA ל־NFL, ליגת הפוטבול בארץ האפשרויות הבלתי נגמרות. לברון, כמובן, חושב שאין בכלל מקום להשוואה, שהיחס לשחקנים ב־NBA אנושי הרבה יותר, ושאדם סילבר הוא קומישינר שמבין שהשחקנים הם שמניעים את הספינה.
"ב־NBA נותנים לשחקן זמן, מסתכלים על הפוטנציאל שלו ולאן הוא יכול להגיע, ב־NFL אומרים לו, 'מה אתה יכול לתת לנו ביום ראשון הקרוב? תן לנו את זה או שאנחנו ממשיכים הלאה בלעדיך'". ואז לקח ג'יימס את ההשוואה רחוק הרבה יותר ואמר: "בעלי הקבוצות ב־NFL הם חבורה של גברים לבנים זקנים, שיש להם מנטליות של בעלי עבדים כלפי השחקנים. 'זו הקבוצה שלי, תעשה מה שאני אומר לך לעשות או שאפטר ממך'".
אכן, מילים קשות, ואינסטינקטיבית כמובן שלגמרי לא לעניין, הרי ה'עבדים' הללו מרוויחים עשרות מיליוני דולרים בשנה. אבל אחרי תגובת־הברך הטבעית, מגיעות העובדות. אין בעולם ליגה שבה זוכים שחקנים ליחס של שוק בשר יותר מאשר ה־NFL, זה אפילו לא קרוב. הכסף גדול באופן מושחת והשחקנים הם פיונים שתפקידם להעשיר את הבעלים ואת הליגה עוד יותר.
הליגה מטאטאת מתחת לשטיח סכנות פיזיות ארוכות טווח כמו פגיעות מוחיות קשות, ומאידך מעלימה עין מאלימות של כוכבים אטרקטיביים כלפי נשים, לפחות עד שמתברר שיש צילומי וידיאו. בעלי הקבוצות הם כמה מהאנשים העשירים ביותר באמריקה, כולם שמרנים עם אידיאולוגיה בוטה ולפיה השחקנים האלה, שחלקם צמח מעוני קשה, צריכים להגיד להם תודה ולשתוק.
התחושה הזו כמובן הוכפלה מאות מונים בעקבות סערת קולין קאפרניק וכריעת הברך שלו בהמנון. לפני שנה אמר בוב מקנייר, הבעלים של יוסטון טקסנס, במהלך ישיבת חירום עם בעלי קבוצות אחרים, כי "אנחנו לא יכולים לתת לאסירים לנהל את הכלא". כשההתבטאות הודלפה, הוא מיהר להתנצל, אבל אתה יודע את האמת על אדם על פי מה שהוא עושה ואומר כשהוא חושב שאף אחד לא רואה ושומע. מקנייר לא לבד.
גם ב-NBA יש חוק ברור האוסר על כריעת ברך במהלך ההמנון, אבל לברון מעולם לא הרגיש צורך לעשות צעד כזה, כי יש לו חופש להביע את דעתו בכל נושא. כיוון שהוא אינטליגנט שיודע היסטוריה, קשה גם להתווכח איתו. שלא לדבר על כך שבמעמדו הוא הרבה יותר חשוב לליגה מאשר בעלים של כל קבוצה.
השחקנים האלה מרוויחים מיליוני דולרים לא מתוך טוב הלב של אותם הבעלים, אלא כי הם מכניסים להם ולליגות הרבה יותר, אבל הם גם בני אדם שחיים בתוך חברה סוערת, והימים שבהם אפשר היה להגיד לשחקן 'תשתוק ותכדרר', או 'תשתוק ותרקוד באנד־זון', עברו לבלי שוב.
לפנייה לכתב/ת 
