"המתמודדים": לגחך על המצב במקום להתייאש ממנו
סדרת הדוקו של ענת גורן על הבחירות לרשויות המקומיות בישראל, מצליחה להימנע מקלישאות ומספקת פרופורציות לחיים עצמם. עכשיו רק צריך פוליטיקאים שלא נותנים לאגו שלהם לנהל אותם, ובכלל יהיה כיף לצפות
מתגעגעים למונדיאל? לאולימפיאדה? לאירוויזיון? "המתמודדים", מיני סדרה בת ארבעה פרקים שמסקרת את הקמפיינים לבחירות האחרונות לרשויות המקומיות, עלתה אמש (א', 21:30) בתאגיד "כאן", ומה אני אגיד לכם, באמת שכחתי איזה כיף זה בחירות. יש בהן כל מה שאירוע ספורט הגון צריך כדי לענג את הצופים – תחרות, מנצחים, מפסידים, אנדרדוגים, אסטרטגיה, הפתעות, מירוצים צמודים, הסיפוק שבבחירת קבוצה שאתה נאמן לה וכמו תמיד בחיים, אחורי הקלעים מעניינים לא פחות, לרוב יותר, ממה שקורה לפניהם.
העיתונאית ענת גורן כבר צברה רזומה נאה בענף הדוקוליטיקה (מונח שהמצאתי הרגע) – סרטי דוקו על פוליטיקאים, עם בחירות או בלעדיהן. כל כך נאה שפוליטיקאים כבר "מעדיפים להתאבד לבד" מאשר לאפשר לה להתלוות אליהם ולתעד אותם, כמו שניסחה את זה חברת הכנסת שלי יחימוביץ'. הצופים התוודעו לזה ב"כל אנשי הקמפיין" שחשף את אחורי הקלעים הציניים בקמפיינים של המפלגות הגדולות שרצו לכנסת ה-17 (בעיקר את זה שהריץ את אריק שרון ז"ל כיו"ר "קדימה"); ב"הרצוג", שהעניק לעולם את בוז'י הרצוג בהצעת הגשה שאיש לא היה חולם עליה, ולאחרונה גם הסרט ששודר במסגרת "המקור", במהלכו ליוותה את דוד ביטן, חבר הכנסת של הליכוד ובוחש בקלחת.
עוד ביקורות טלוויזיה:
בכל הסרטים האלה גורן הצליחה, עם ראייה חדה שלא פעם מתחבאת בתוך צ'אפחה ידידותית שמטשטשת את המרואיין, לחשוף את ערוות המתועדים שלה, לטוב ולרע, וערוות חשופות מעולם לא קסמו לאף פוליטיקאי, לא משנה מאיזו עדה. כך שבאין ציפור שיר פנתה גורן לבחירות לרשויות המקומיות, שם היא ליוותה מתמודדים בארבע ערים – הוד השרון, ערד, מעלות תרשיחא ותל אביב, כל הדרך עד לקו הסיום.
האמת צריכה להיאמר – "כל אנשי הנשיא" זה לא, מה לעשות שהחומר האנושי בבחירות מקומיות הוא הרבה פחות מתוחכם. אבל גורן עושה גם פה את מה שהיא יודעת לעשות: ההישג המשמעותי שלה הוא ההצלה של הצופה מאוברדוז של קלישאות שהן הלחם והמרגרינה של קמפיינים מהסוג הזה. ההגשה שלה מצחיקה, מהירת תגובה והיא לעולם לא נופלת בפח שטומן למתמודדים האגו שלהם, מה שהופך את הפרקים למעדן קל לעיכול ששומר על קצב גבוה ותודה לאל, פרופורציות.
החל מהפרק השני צפים אל פני השטח גם האלמנטים היותר דרמטיים – הדיל של מועמד הליכוד בערד עם החרדים, על פי מתכון של דוד ביטן; הפחד של התושבים במעלות תרשיחא מהרודן בוחבוט; הזחיחות של אסף הראל בתל אביב והסכין בגב שקיבל המתמודד בהוד השרון מ"השבט הלבן" של מפלגת העבודה, שלא עמדה מאחורי הנציג הנבחר שלה והעדיפה לחבור למתמודדת אחרת. כאן מתברר הערך האמיתי של הסגנון של גורן – היא מאפשרת לנו לגחך על המצב במקום להתייאש ממנו, מה שהופך אותה לקמפיינרית מוכשרת למציאות, שלא לומר לחיים עצמם.
